00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

החופש הגדול זה החופש שלי

18/08/2013

 

בשבוע הבא מסתיים החופש הגדול וזה קצת מצער אותי. אני יודעת שהדעה שלי לא כל כך פופולרית בימים אלה אבל החופש הגדול מעולם לא היה עבורי ה"עונש הגדול", כמו שנוהגים לפעמים לכנות אותו הורים מרוטי עצבים. החופש הגדול תמיד היה חופש אמיתי בשבילי.

אני מניחה שגם ההורים הכי לחוצים זוכרים את ימיהם כילדים. באופן אישי לא הכרתי אף ילד ששמח שהחופש נגמר. ילדים שאמרו שמשעמם להם בחופש ושהם מתגעגעים ללימודים, תמיד נחשבו בעיני כחנפנים שאומרים את מה שהם חושבים שהמבוגרים רוצים לשמוע. נכון שאמא שלי לא עבדה בחופש. היא לא עבדה במערכת החינוך אבל העבודה שלה היתה קשורה לתקופות הלימודים. אז בחופשות היא תמיד היתה בבית אבל בתור ילדה תמיד הלכתי לקייטנה. כשגדלתי והייתי בתנועת נוער, החופש היה זמן שנסענו למחנות עבודה בקיבוצים ולטיולים. ההתאהבויות הראשונות שלי היו בחופש הגדול ויש לי רק זכרונות נוסטלגיים מהימים ההם.

גם כשהפכתי לאמא לא ראיתי בחופש עונש. קודם כל עד גיל שלוש, שלוש וחצי הילדים היו במעונות יום שנמשכו עד שמיני באוגוסט. בשלושת השבועות שנשארו עד ספטמבר, התחלקנו אבי ילדיי ואני וגם נעזרנו בהורים. נכון שלא לכל אחד יש הורים כמו שלי, אבל משיחות עם חברים לעבודה, די ברור לי שכל אחד מוצא את העזרה שלו.

גם כשעברנו למערכת החינוך שנקראת חינוך חובה חינם, זאת שנגמרת בסוף יוני, היו קייטנות. ברור שמדובר בהוצאה כספית נוספת, אבל היי, זה לא שיולי נחת פה במפתיע בלוח השנה. הוא היה שם מהתחלה, הדף שאחרי יוני, ואחריו הגיע גם אוגוסט. זה לא שמפריע לי שישנו את שנת הלימודים ויאריכו אותה עד סוף יולי, והחופש הגדול יהיה באוגוסט ספטמבר. זה כמובן ישנה את כמות ימי החופשה שיש למורים אבל עם זה אפשר להתמודד בעזרת תגמול מתאים.

העניין הוא, שהקולות שאני שומעת זה שהחופש ארוך מידי. שחודש זה מספיק, ששבועיים זה מספיק, ואני תוהה אם אלה המשמיעים את הקולות האלה שכחו את המשמעות של להיות ילד.

ואם נחזור רגע למשפט הראשון, העובדה שסיומו של החופש הגדול קרב מצערת אותי, אני אסביר למה. החופש הגדול הוא גם חופש בשבילי. אני יכולה לקום מתי שבא לי, אני לא צריכה להכין סנדוויצ'ם, אני לא צריכה לדאוג לארוחות צהריים מסודרות, ולוודא שכיבסתי חולצות ספורט וגרביים. אני יכולה להגיע לעבודה אחרי תשע, אבל בזמן לימודים אני מגיעה בשמונה וחצי כי לא נראה לי להמשיך לישון כשהבן שלי צריך לקום לבית הספר. במיוחד שאני נוהגת להכין לו בבוקר כריך טרי, ולא נראה לי להכין את זה ערב קודם. אני יודעת שיש הורים שחושבים שנער יכול להכין לעצמו כריכים אבל אמא שלי תמיד הכינה לי כריכים לבית הספר, ואני מרגישה צורך לעשות זאת עבורו. כיוון שאינני נמצאת בצהריים בבית, אני דואגת שיהיו ארוחות מסודרות במקרר לחימום בצהריים.

בחופש ממילא קמים מאוחר, מבלים הרבה ולא אוכלים מסודר (אצלי), אז אני פטורה. כשאני חוזרת מהעבודה, אני מכינה לעצמי וגם להם ארוחות קלות והכל הרבה יותר כיפי. בחופשות אני מרגישה שהכל יותר קליל, יותר פשוט ולא מסובך, בדיוק כמו התנועה בבוקר בדרך לעבודה. שלא לדבר על שיחות טלפון מטרידות ממערכת החינוך שאף פעם לא יגיעו בחופש.

כיון שאני אדם בוגר, אני מבינה שהיום האחרון של החופשה מגיע בסופו של יום, בדיוק ביום בו הוא צריך להגיע (למעט אותה שביתת מורים שנמשכה כשלושה חודשים כמדומני כשהייתי בתיכון, איזה כיף היה), ואני מקבלת זאת בהשלמה ובידיעה שב-1 בספטמבר חוזרים למסלול. לטעמי התחלת הלימודים ב-27 באוגוסט זה סתם פלסטר מיותר ולא נוח. הייתי מקבלת בהבנה אם היו מתחילים את הלימודים אחרי סוכות ומאריכים אותם עד סוף יולי במקום, אבל אני לא מאמינה בקיצור טוטאלי של החופש הגדול.

 

התמונה למעלה צולמה בונציה באוגוסט 2012, תמונה של חופש.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת