1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

תעלומת שוד הדגים המלוחים הגדול (סיפור לשבת)

16/08/2013
בדרך כלל אני מתחיל את תיאורי התעלומות שאני עוסק בפתירתן בפסקה אחת על מזג האוויר בוורשה, אבל כרגע אין כל שינוי מהתיאור הקודם: עדיין חם. אפילו חם מאוד (היום 32 מעלות!).
אני לא בטוח שאתם – קהל הקוראים הנאמן שלי – התנסיתם אי פעם במזג אוויר חם שכזה, אבל אני לא רואה צורך לתאר אותו שוב. מי שחווה אותו יבין, ומי שלא – אולי יבין.
 
ובכל זאת אני מרגיש צורך לכתוב לכם – כי בפעם הקודמת הבטחתי (בערך) לספר לכם על שוד הדגים המלוחים הגדול – והבטחות צריך לקיים.
(אלא כמובן אם חקירה חשובה או ארוחה גדולה, מונעות את קיום ההבטחה).
 
סיפורינו התחיל באותו יום שני שהתפרסם אחר כך כ-"יום שני ללא דגים מלוחים".
היום התחיל באופן רגיל לחלוטין. התעוררתי, שתיתי קפה, אכלתי ארוחת בוקר קלה, צעדתי למשרד (הרופא המליץ לי לבצע יותר פעילות גופנית), אכלתי ארוחת בוקר שנייה, עיינתי קצת בתיקים שהיו על שולחני ויצאתי לארוחת צהרים. עד כאן הכל כרגיל.
 
במסעדה הזמנתי כאחת המנות הראשונות דגים מלוחים. בדרך כלל אני מעדיף את הדגים שלי במנה הראשונה כגפילטע פיש,  אבל באותו יום בקשתי דגים מלוחים.
המלצר נראה נבוך מעט לשמע ההזמנה ואמר: "אני מצטער, אבל היום אין דגים מלוחים. אולי תרצה גפילטע פיש במקום?"
מחוסר ברירה הסכמתי לתחליף, אבל ביקשתי לדעת מדוע אין דגים מלוחים היום. כנראה שהחוש הבלשי שלי לעולם לא מרפה.
 
המלצר הסביר לי כי רוב המסעדות בוורשה מקבלות את הדגים המלוחים שלהם מספק אחד הידוע בטיב הדגים שלו. כל בוקר עוברת המשאית שלו בין המסעדות ומספקת דגים טריים. אבל הבוקר, היא פשוט לא הגיעה.
בעל המסעדה ניסה להשיג את הספק כדי לקבל הסברים, אך לשווא.
 
ביקשתי את פרטי הספק. רשמתי את שמו וכתובתו בפנקס הקטן שלי והתפניתי לאכול את ארוחת הצהרים.
לאחר הקינוח לקחתי מונית ונסעתי היישר למפעל הדגים המלוחים. היה לי קצת מוזר שמפעל הדגים ממוקם באזור תעשיה הומה ולא ליד אגם או נהר.
המפעל היה סגור ומסוגר.  הוא גם היה קטן מהצפוי. לאחר שערכתי מספר סיבובים סביבו ורחרחתי קצת  מסביב (היה ריח חזק של דגים מלוחים) הבחנתי בחלון פתוח שאדם יכול להתגנב דרכו פנימה.
 
אבל מסתבר שרק אדם רזה יכול לבצע זאת... ויתרתי על ניסיון ההתגנבות העקר וחקרתי את העובדים במפעלים מסביב. אחד מהם מסר לי את כתובתו של נהג המשאית.
הסתבר שהוא גר קצת רחוק והתחיל להיות מאוחר. חששתי שאאחר לתה ולעוגיות בתחנה אז חזרתי. בכניסה הודיע לי הסמל כי יש תיק חדש שיעניין אותי במיוחד: מסתבר כי בעל המפעל הגיש תלונה על שוד משאית הדגים שלו באותו בוקר.
 
התכוונתי לטפל בתיק הזה מיד למחרת, אבל אז נכנסה התעלומה הדחופה של החום הגדול והחקירה נדחתה קצת.
 
חזרתי לחקירה זו במלוא המרץ שבוע לאחר מכן.
נסעתי השכם בבוקר (מיד אחרי ארוחת הבוקר השנייה) לכפר בו גר נהג המשאית. ביתו היה ריק, אבל מיד שמתי לב כי מול הבית ממוקמת מסעדה קטנה שנראתה חביבה למדי.
מזמן לא אכלתי במסעדה כפרית, לכן החלטתי להיכנס אליה ולשבת שם עד שהנהג יחזור לביתו, או עד שאסיים את ארוחת הערב.
 
המסעדה הייתה לא רעה כלל. בעיקר הצטיינו הדגים המלוחים... הבנתי שעליתי על משהו!
ניסיתי לדובב את בעל המסעדה לגבי מקור הדגים המלוחים שלו. כדי לרכוש את אמונו הזמנתי עוד ועוד דגים מלוחים. כדי לשטוף את המלח הזמנתי עוד ועוד בירה וכדי לא להשתכר וגם לא לעורר את חשדו הזמנתי עוד ועוד עוגות.
 
לאחר שעות ספורות הרגשתי שאני יכול להציג את השאלה המכרעת. "מיהו ספק הדגים המלוחים שלך?" שאלתי.
להפתעתי הוא ענה כי הוא כובש אותם בעצמו. כנראה שבכל זאת עוררתי את חשדו.
כדי לחזק את האמון הזמנתי כמה מנות נוספות ואז קלטתי בזווית העין את הנהג (שאת קלסתרונו ראיתי בתחנת המשטרה) נכנס למסעדה.
הוא ניגש ישירות לבעל המסעדה ושאל אותו: "האם אני יכול לקבל את ההזמנה שלי היום?"
בעל המסעדה ענה: "אני מצטער, אבל שוב הגיע אורח בלתי צפוי שאכל את כל המלאי..." והצביע עליי.
 
הזמנתי את הנהג לכוס בירה ותוך דקות ספורות הוא גולל את סיפורו המלא: הוא קונה את הדגים מבעל המסעדה שבכפרו ומספק אותן למסעדות בוורשה. בעל המסעדה רוצה לשמור על פרטיות ולכן הנהג מתחזה לבעל מפעל לדגים מלוחים.
אבל באותו יום נכנס למסעדה לקוח יוצא דופן שאכל את כל המלאי שהיה מיועד למסעדות וורשה... מכיוון שהוא לא רצה לחשוף את המקור שלו הוא סיפר שנשדד.
הוא לא האמין שמקרה כזה יישנה, אבל הנה שוב נעלם לו המלאי... מה הוא יעשה?
 
הרגשתי קצת ייסורי מצפון ולכן החלטתי להיחלץ לעזרתו. הבטחתי שאגיש את התלונה על שוד בעצמי כשאחזור לתחנה. בנוסף הבטחתי להשתדל להגביל את עצמי למסעדות בוורשה (אלא אם יהיו לי חקירות מחוץ לעיר)
 
מוסר השכל:   יש הרבה דגים בים, אבל לא מספיק מהם מלוחים
 
שבת שלום!
 
 
והרשומה המומלצת היא - אל על זו לא רק חברת תעופה -של חושבים טוב
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת