00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

צ'רלס ברצ'פילד , מיסטיקן של אור

Childhood's Garden, 1917 - Charles Burchfield
 
אני לא יודעת איך לא כתבתי עד היום על צ'רלס ברצ'פילד. ולמה בעצם אני כותבת עליו עכשיו, אין לי תירוץ בנוסח רטרוספקטיבה או מאה שנה להולדתו.
אבל הבוקר יצא לי להתבונן בציורים שלו, ונתקפתי דחף שאינו בר כיבוש לכתוב עליו משהו.

 
צ'רלס ברצ'פילד הוא אחד הציירים האהובים עלי, קשה להסביר עד כמה הציור שלו נוגע בי, ולמה.  אני לא יודעת איך לגשת לכתוב עליו, לכן אני פשוט אתחיל במחשבות שהוא מעורר בי, ואביא לכאן ציורים שלו 
צ'רלס ברצ'פילד מצייר בעיקר נופים. הוא באיזשהו מקום המקבילה הכפרית  והמוקצנת של אדוארד הופר. ציורי הנוף  שלו טבולים בקצותיהם במוזרות, השמש היא תפילה וקללה, והכל כמו בשיר ילדים. הוא כמעט גולש למחוזות של פנטזיה ואופל, אבל עוצר בזמן.
הנופים שלו הם על גבול המטפיזי, לפעמים הבתים שהוא מצייר נראים כמו בתי מכשפה והעצים סוגרים עליהם כמו גדר עשויה מחרבות. לטבע  אצלו יש כוח מיסטי. נדיר לפגוש דמויות בציוריו ואם כבר יש, הן מתגמדות מול איתני הטבע. בציורים שלו יש בעיני משהו גולמי, לא גמור. כאילו הוא נאבק עם הציור.
נראה לי שאם פלאנרי אוקונור הייתה ציירת ולא סופרת מופלאה, ככה היא הייתה מציירת.
צרלס ברצ'פילד נולד ב-1893, ומת ב-1967. מבחינת כרונולוגית, הוא החל לצייר בשנים רוויות התהפוכות של תחילת המאה העשרים,  ועדיין נשאר מחוץ להסטוריה של האמנות המודרנית. למרות שהיו לו כמה תערוכות חשובות ורטרוספקטיבה בוויטני, הוא עדיין נחשב לצייר שולי. אולי כי עבד עם צבעי מים, מדיום פחות מוערך.
 
 Charles Burchfield, 1920,  February thaw
 

ציור ההשתקפויות הזה,  עם הסימטריות שבו, כמעט מעורר אימה, עם הבתים עם הדלתות הפעורות כמו צעקה והרווחים ביניהם שנראים כמו שיניים חסרות.
הצבעים השולטים בציור, גווני האפור וצהוב חמאה חולני. ובני האדם, כה קטנים וחסרי חשיבות, פוסעים על גבול ההשתקפות, על קו התפר שבין מציאות לאשליה.
הנוף נראה כמו עולם שחרב. אבל בסך הכל, זוהי הפשרת שלגים בפברואר ברחוב בעיירה אמריקאית. לא סוף העולם.

 

Wind-blown Asters, 1951 - Charles Burchfield

 

הציור הזה מעורר בי חרדה. אולי בגלל הדיסוננס בין הפרחים, שנראים כאילו הם יוצאים מדעתם, נועצים בצופה עיניים מבוהלות, לבין צבעי הפסטל המתוקים.
אין שום דבר סטטי בשדה הזה,  ובמערבולות העננים שמהדהדות אותו. אפשר ממש לשמוע את שריקת הרוח בעשבים.

חלק גדול מן הציורים של צ'רלס ברצ'פילד נראים כמו טקסט שדורש פיענוח. תוך כדי חיפוש חומר עליו, קראתי שהוא יצר לקסיקון של מוטיבים, שנועדו לסמל רגשות שליליים. פה פעור, למשל, זוג אישונים שחורים צמודים מייצג טירוף ושתי מערבולות שחורות מסמלות חרדה. זה כנראה מסביר את כל האלמנטים הגרפיים החוזרים בציוריו.

 

ולסיום, עוד מספר ציורים, רק כדי שתקבלו עוד טעימה מן המגוון, ללא פרשנות.

 

Charles Burchfield, Dandelion Seed Heads and the Moon, 1961-1965 

Autumnal Fantasy, 1916-1944, Charles Burchfield

Still-Life in Winter, 1951 - Charles Burchfield

 

ועוד ציורים מהתערוכה במוזיאון הוויטני.

*מסיבות טכניות, הרשומה תראה אור בתפוז, ומאוחר יותר בבלוגר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת