00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

וסטבוליטיס שלאחר לידה (כתבה ראשונה מתוך שתיים)

 

תזכורת וסטבוליטיס מהו

את סינדרום הוסטבוליטיס הצגתי בפניכם, קוראים יקרים, בשלוש כתבות מפורטות בנושא:

1. וסטבוליטיס - למה זה כואב לי כל כך?

2.  שגעונות הוסטבוליטיס ושתי אחיותיה המרושעות: וולוודוניה ודיספרוניה (כתבה ראשונה בסדרה) 

 

 

הסינדרום מכונה לעתים גם "וולוודוניה" או "דיספרוניה" בהתאם למיקומו ה"גאוגרפי" באיזור איבר המין הנשי. התופעה מתבטאת בכאב, צריבה או "שריפה" וגרד, לעתים בדרגות סבל גבוהות מאוד עד בלתי נסבלות.

את אוכלוסיית הנשים הסובלות מן התופעה ניתן לחלק ל"מאושרות" יותר ו"מאושרות" פחות. ברות המזל מביניהן סובלות מן התופעות "אך ורק" בזמן קיום יחסי המין. הווה אומר, לא התקיימה חדירה – אין סבל. כך שהפתרון הוא "די פשוט" – הפסקה מוחלטת של קיום יחסי המין המלווים בחדירה. אותן שהגורל "החליט" להתאכזר אליהן ובגדול, סובלות מן התופעה סביב השעון – כלומר 24 שעות ביממה. בהליכה, עמידה, ישיבה, שכיבה, בין כאשר עובדות, מטיילות או עושות או לא עושות כל פעילות במהלך היום – אין לאן לברוח מן האסון הזה. הוא כל הזמן שם וכואב\צורב\שורף עד מאוד – מה שבאופן בלתי נמנע מוליך למתח, עצבנות, ייאוש ודיכאון בדרגה זו או אחרת. "למרבית המזל" הסובלות כל הזמן, כל היממה, כל השבוע, כל השנה, מהוות כ-20% בלבד או פחות מסך הלוקות בוסטבוליטיס, אבל עבורן זהו מזל ביש לחלוטין.

הרביתי להציג הן בפורום הוסטבוליטיס והן בכתבות את סבלן של כה רבות מהנשים העוברות מגניקולוג אחד למשנהו ושומעות "שהכל בראש שלהן". הווה אומר, פרי דמיונן המתעתע ושאין להן פיזית דבר וחצי דבר. העניין הוא שאכן אין לוסטבוליטיס נראות ברורה וגלויה לעין, מאחר והתופעה הינה תת עורית. למעשה, זהו עצבוב יתר של מערכת העצבים ולפיכך על פני השטח אכן ברוב המקרים אין לראות דבר.

אכן הוסטבוליטיס הוא "בראש" של הנשים או יותר נכון, "בליבן" – כלומר ברגשותיהן. מקורו ברגשות של כאב נפשי, כעס רב, פחד עמוק, תסכול ואכזבה. בקצרה, זוהי תופעה של הרבה מאוד כעס כרגש מרכזי וסביבו מכלול רגשות של הרבה פחד תסכול וכאב.

וסטבוליטיס היא תופעה של נפש סובלת הגורמת לעוררות יתר של מערכת העצבים האוטונומית ומכאן תסמיני הסבל הפיזי. המקור הוא נפשי – הסבל הנחווה הוא גופני.  כאמור בכתבות הקודמות, עיקר המקרים מופיעים בגילאי ה-20 המוקדמים, לעתים טרום גיל ה-20, עם יחסי המין הראשונים, ולעתים כשנה שנתיים לאחר תחילת קיום יחסי המין. פגשתי כבר נשים בגילאי 50+ שלאחר שנים ארוכות של יחסי מין תקינים לחלוטין לקו בוסטבוליטיס וזאת על רקע שיבוש במערכת היחסים הרגשית עם בן הזוג. במקרים בהם ניתן היה לתקן את השיבוש הרגשי ולהתגבר עליו חל ריפוי מלא. במקרים בהם לא ניתן היה לגבור על השיבוש הרגשי, והכעס כלפי בן הזוג המשיך להתקיים, כאשר האישה מתקשה להשתחרר ממנו, לא ניתן היה להיפתר מהתסמין.

וסטבוליטיס לאחר לידה ראשונה (מקרה ראשון)

מה שמעניין ולא ברור בגישת הגניקולוגים לנשים הצעירות הלוקות בוסטבוליטיס היא האמירה ששמעתי מפיהן לעתים קרובות בה נאמר להן "לאחר הלידה הראשונה ייעלם הוסטבוליטיס" – מן מנטרה שכזו. כשאין יודעים מה לעשות נוטים לעתים להיאחז במשהו – לא חשוב מה. לא ניתן הסבר גניקולוגי מה הקשר בין לידה ראשונה לבין וסטבוליטיס, מאחר ואין לגניקולוגים כל מושג מה מקורו של הוסטבוליטיס ומדוע הוא הופיע. בכתבה הנוכחית ובזו שלאחריה ברצוני להציג שתי מטופלות כבנות 30, מקסימות, חכמות, משכילות, מודעות לעצמן, ולסיום מערכת התשבוחות שכולה אמיתית, גם יפות ונחמדות. בהתאם לפלאי הגורל ילדו שתיהן, כל אחת במקום אחר בארץ, כמעט באותו הזמן, לפני שנה וחצי. חשוב לציין שעבור שתיהן הייתה זו לידה ראשונה. שתי הנשים הצעירות מתאפיינות בהיותן נשואות באושר, במלוא מובן המילה - האחת כעשר שנים והאחרת כארבע שנים. בשני המקרים נתפש בן הזוג כחבר הטוב ביותר, האדם הקרוב ביותר, אמין, זמין, נוכח ושותף בכל מהלכי החיים. כלומר, אין כאן שמץ של כעס או אכזבה כלפי בן הזוג, אלא להיפך – אהבה עמוקה וחברות נפש.

וסטבוליטיס לאחר לידה – סיפורה של ימית (שם בדוי)

ימית הייתה פציינטית שלי לשעבר עד שהחלה בשמירת הריון ואז הקשר נותק. הרקע האישי שלה הינו אבדן שני הוריה עקב מחלות. היא מופנמת, מאופקת, אינה נוטה להתחבר בקלות, בעלת מעגל חברתי מצומצם, והאדם המרכזי בעולמה הינו בעלה שחברותם החלה עוד בתיכון. במקור היא פנתה לטיפול לצורך הגברת הנאתה ופתיחותה המינית וכמובן עיבוד האובדן של כל אחד מהוריה. בקצב שלה למדנו להכיר הדדית, להתקרב ולפתח חיבה והערכה הדדית, אפילו סוג של הומור משותף. ההריון היה מתוכנן ורצוי עד מאוד, והתנהל בצורה תקינה לחלוטין וללא שום בעיות, עד שבשל התקצרות צוואר הרחם נכנסה למצב של שמירת הריון. הכל התנהל בצורה תקינה לחלוטין – הלידה עברה בקלות ובמהירות ולא השאירה אחריה שום טראומה משום סוג. בסופה של לידה נעימה קיבלה לידיה את בנה המתוק, נכנהו יונתן – כיום כבן שנה וחצי. אמהותה נעימה לה מאוד – היא בחרה להפסיק את עבודתה ולגדל את הילד עד מלאת לו שנתיים עת יילך לפעוטון. בעלה הינו אב פעיל, מעורב, אוהב, ושותף בגידול בנם כמו בשאר תחומי חייהם.

לאחר התאוששות של ימים מהלידה חלה עליה ניכרת בתשוקתה והנאתה המינית, ולשמחת בני הזוג לא היה גבול. והנה הופ! ללא כל התראה הופיע לו וסטבוליטיס בפתח הנרתיק. כלומר, זהו וסטבוליטיס ממוקד, מה שאומר שאין לקיים חדירה כי זה כואב. כנהוג, נדדה ימית מגניקולוג לגניקולוג – זה מאבחן דלקת, זה פטרת, זה זיהום. מאחר ואינני רופאה או גניקולוגית ואינני בודקת איברי מין, הרי תמכתי במיצוי כל המהלכים הרפואיים ותרופותיהם בהתאם לאבחנה שנתנו. רק לאחר שמאום לא הועיל, הרימו הרופאים ידיים ופסקו  - וסטבוליטיס של פתח הנרתיק. עכשיו הכדור הוחזר למגרש הטיפול הפסיכוסקסולוגי וכך חזרנו ונפגשנו שוב – ימית ואנוכי לאחר כשנה וחצי של הפסקה.

לאור העליה המשמעותית בתשוקה ובעינוג המיני שהייתה המטרה של הטיפול הראשוני, הרי שאלת השאלות שהועלתה בינינו הייתה מה אירע בנפש? אילו מהלכים נכנסו לפעולה לאחר הלידה ביוצרם את הוסטבוליטיס?

אירועי החיים השונים מעלים בתוכנו רבדים שונים של תהליכי נפש, או שדורשים מאיתנו התבוננות חוזרת במהלכי נפש שהגיעו בעבר לכלל איזון, אשר משום מה הופר מחדש. תחושתי הייתה כי שוב יש לכוון את תשומת הלב להיעדר גב ומשענת בדמות הוריה שאינם עוד ולפיכך אינם מסוגלים לספק תמיכה ועזרה, פרט לבעלה ולהוריו. אובדן ההורים, "הסבא והסבתא" שהיו יכולים להיות ליונתן הפעוט, העלו שוב מסות של כאב משכבר הימים ואנו צוללות לנבכי הכאב שאינו נגמר – והפעם מזווית אחרת. ההזדקקות לתמיכה מצד ההורים בתקופת חיים כה משמעותית כמו לידה ראשונה, ובפרט הכאב על אי היותם נוכחים כדי לחוות את האושר של יונתן הקטן. מאחר ומדובר בתהליך הנעוץ הרבה שנים בנפש, אני מניחה שהטיפול ייקח את הזמן שלו, כולל שימוש בדיאלטורים (כאשר הוסטבוליטיס הוא בפתח הנרתיק) וכלל שימוש בתרופה נוגדת כאב עצבי אשר ניתנה לה כבר על ידי רופאת הכאב נגד עצבוב יתר עצבי. אני וימית ממשיכות בדרך – הבעיה טרם נפתרה וזה ייקח זמן. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת