00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

פינת חי וצמר

השבוע הייתי סמרטוט רצפה וזה עוד מילה קלה על יד איך שהרגשתי ותפקדתי. אבל עובדה השבוע הסתיים ואני נשארתי בחיים ועוד הצלחתי לעשות כמה דברים על הדרך חדשים ולהפתיע את עצמי חדשות לבקרים. אז מה היה לנו השבוע, נתחיל מיום ראשון. דפנה באה איתי לעבודה אחרי שהתעללה בי כל השבת שהיא נורא רוצה לבוא והיא תמצא מתחת לאדמה עיסוקים. נו טוב, התרצתי. אבל כמו שאני מכירה את מקום העבודה שלי באמת שאין מה לילדים לחפש בו ובסביבה הקרובה (עברנו ללוד) עיר משמימה ביותר לילדים, אני עוד לא הצלחתי להבין איך לא בורחות מפה משפחות צעירות עם ילדים. באמת  שאין מה לעשות בעיר הזו. 

הגענו לעבודה שלי. אני מאלה  שמשכימות קום ומגיעות בזמן לעבודה ולכן הבת שלי היתה צריכה לחכות שיתר הילדים יגיעו. בזמן הזה כבר התחיל להיות לה משעמם כי כמעט אין איש בבניין שמביא ילדים או יותר נכון היו אנשים בבניין אבל לא מאלה שבאים עם ילדים קטנים יחסית. שלחתי אותה למזכירות, חזרה אחרי 5 דקות אין מה לעשות שם - משעמם. חשבתי שאולי יהיה דואר ואז היא תמצא מה לעשות, אבל איש הדואר נעל את החדר שלו ולכן לא יכולנו לדעת אם יש או אין דואר שהצטבר שם לעשייה. מילא. 

בדמים הצלחתי להעסיק אותה  עד 9:00 שאז הגיעו ילדים נוספים. הלכה קצת לשחק, קצת להציק, קצת להסתכל, קצת לצייר, לאכול, וחזרה אלי כעבור שעה ורבע - משעמם לי. 

הוצאתי יציאה לקניון ויצאנו. 

אין הרבה מה לעשות בקניון בלוד. הם עוד לא השכילו להקים שם אזור לילדים עם הפעלות כמו אצלנו. מילא. כבר הבנתי עיר נחשלת ואין הרבה מה להציע לילדים בחופש. אז שוב נפל עלי הפור. 

קנינו סנדלים לאמא, סנדלים לדפנה, כפכפים לבריכה, 3 חולצות לאמא, ישבנו לאכול פיצה, לקחנו באגט גדול לצהריים וחזרנו למשרד. 

בשעה 12:00 שוב זמירות - משעמם לי. קחי אותי לחנות החיות. 

טוב. 

יצאנו שוב. 

הפעם בילינו בחנות עצמה רק 3/4 שעה. ויצאנו ממנה עם זוג אוגרים, אוכל, והדרכה. 

עכשיו שמעתי זמירות אחרות - רוצה הביתה ועכשיו. 

השעה 13:00 יוצאים הביתה. 

מגיעים. מסדרים את הכלוב החדש, אוכלים, הולכים לנוח. 

קמים ושוד ושבר. 

הכלוב עם דם. 

חשבתי שאחת החיות רצחה את השניה. 

אבל לא - התבוננות מהירה שתי החיות בסדר ומשחקות. 

דפנה לא רגועה. מוציאה אותן אחת אחת לבדיקה ומגלים למה דם. כמו גם לגלות שנמכרה לנו חיה בלי רגל בכלל. קטועה. 

דפנה מתרגזת עבדו עלינו. 

אמא נכון. 

רוצה להחליף את החיות. 

טוב. 

ביום שני לא רוצה לבוא איתי לעבודה. 

הגיע יום שלישי. 

נסענו, החלפנו את החיות לא לפני שההוא בחנות שעבד עלינו עשה שם סדר והצליח להעלים 2 כלובים עם חיות כנראה את הטובות יותר. 

נשאר זוג אחד לקחנו אותו תוך שאנחנו בודקים היטב בחנות אם מדובר שוב בשני זכרים או נקבה וזכר. או אז מגלים שהנקבה פגועה. 

לא ברור אם יש לה גידול או שזה פצע ענקי. מה שברור שהיא לא לגמרי בסדר. אבל אין אחרת ולי מגיע זיכוי אז לקחנו אותה. מה שיקרה יקרה. 

משם נוסעים הביתה ישר לחנות החיות כאן אצלנו בעיר. חבר טוב של בעלי. הוא בודק, בודק היטב ואומר שהפצע ממש לא סמפטי ושנעקוב. 

בכלל הוא מדגיש היטב היית צריכה לקחת רק חיה אחת. אני אומרת לו שאני יודעת אבל בעל החנות התעקש שאי אפשר אחת היא תמות מעצב

או דכאון. אני נושמת עמוק מסתכלת עליו ושנינו צוחקים עד כמעט מוות כל כך כאבה לי הבטן, אמרתי לו שאני יודעת שהוא רצה לעשות כסף 

על הגב שלי והייתי חלשה ולקחתי את החיה השניה. מילא. 

קנינו עוד כלוב הפעם ענק יותר בעל 3 קומות כמעט (אם סופרים את הקומה שבחוץ שמתחברת לקומה השניה במחילה) מדהים. כלוב מדהים. 

קניתי יחד עם הכלוב גם אוגרת סורית מקסימה. דפנה מתה עליה. 

חוזרים הביתה. 

מסדרים את הכלוב והלכים לנוח. יותר נכון אמא הולכת לנוח ודפנה הולכת להביא חברים. יותר נכון את הבנות של השכנה היא ביחסים מעולים 

שבמעולים איתן. חזרו והייתי קצינת בידור בערך 4 שעות, רק בקשתי בעדינות והן יודעות להיות כאלה כי גם לשכנה יש אוגרים מסתבר. 

נכון לכרגע ואנחנו מסיימים שבוע ראשון עם האוגרים.

 

ביום שלישי קניתי גם צמר לחברה לעבודה לסרוג לנכדות שלי שמלות. בהתחלה חשבתי לסרוג בשתי מסרגות כי ראיתי דגם מאוד חמוד.

בהמשך כבר קלטתי שהצמר שנקנה לא מתאים לדגם הוא היה דק מדי עם מסרגות גדולות מדי ולא יצא יפה בכלל. פרמתי.

התחלתי מחדש במסרגת קרושה וביום חמישי קצת לפני היציאה הביתה מהעבודה סיימתי שמלה   ראשונה. 

 

 

ואז מגיע יום חמישי ואמא עושה טעות גורלית. 

הטעות היא בבריאות שלי. 

לא יודעת ולא ברור לי איך כנראה שהגזמתי רציני השבוע עם פחממות או אולי רק ביום רביעי הגזמתי לא יודעת אבל חטפתי מיגרנה איומה 

ביום חמישי ואחרי 4 כדורים במרווחים של שעתיים וחצי אחד מהשני הבנתי שקשה לי ככה ובשעה 16 חתכתי הביתה במקום להיות שם תורנית 

עד 18 ולהגיע הביתה רק ב-18:30. ויתרו לי כי ראו והבינו את המצב שלי. 

מגיעה הביתה סחוטה. מתה. סמרטוט פרייר לידי. 

עוד כדור מקלחת ולישון. 

בעלול מגיע בשעה 10 בלילה אני לא מסוגלת לפתוח עיניים, לא כל שכן להרים ראש מהמיטה. דפנה מסבירה את המצב. רותם מסכמת שכל הערב 

היו בלי אמא והסתדרו יפה. היא הכינה אוכל והן אכלו וגם התקלחו. בשעה 23 אני מרגישה מישהו זוחל לידי במיטה. חצי עין פתחתי דפנה לידי 

רואה טלויזיה ותוך 2 דקות שתינו נרדמנו עד הבוקר. 

יום שישי מגיע. 

סוחבת בקושי בקושי את עצמי מהמיטה לקום - השעה 7 . לנסות לעשות משהו. זחלתי לשירותים. וחזרתי למיטה לא לפני שחסלתי חצי בקבוק ספרייט דיאט. 

הפעם הבאה שראיתי שעון היה 11 בבוקר. הפעם היה לי טיפה יותר כוח לקום הגעתי לשירותים, הקאתי, חזרתי למיטה. שתיתי עוד כוס ספרייט ושוב נרדמתי .

הפעם עד 14 כמעט. והריטואל חזר על עצמו עד 18 בערב. 

משום מה הצלחתי לקום כמעט מאוששת. נכנסת למטבח לשים משהו בפה ועושה את טעות חיי. 

אכלתי חצי פיתה עם חומוס וירקות. 

על ארבע חזרתי למיטה לישון. 

שבת. 

קמה בשעה 6. לא ברור איך הצלחתי להשאר ערה עד 8 ולעשות כלום. 

בשעה 8 אני שוב במיטה אחרי מקלחת טובה והפעם הבאה שראיתי שעון היה 12 בצהריים. 

קמה , אוכלת נורמלי (לקח לי יומיים להבין שזה הפחממות), ונכון לכרגע חזרתי לעצמי. 


שבת חלפה יפה. לאמא יש  כוח. בשעה 20 התקלחתי, הזמנתי הקלטה למרוץ למיליון. ראיתי 3/4 פרק. 

נרדמתי והתעוררתי בשעה 2 בלילה ומאז אני ערה. כדי שיהיה לי כוח גם לנהוג היום אני הולכת עכשיו 

לישון עד 6:40 שצריכה לקום להתחיל להתארגן לעבודה. אז לילה טוב לי ובוקר טוב ישראל. 

ותודה למי שהגיע עד פה. 


השבוע אני עושה שוב את דיאטת הנקיון מפחממות וזה בתוספת העובדה שאני במחזור ונורא מחפשת

אוכל מתחת לאדמה מה שאומר שצריך תור גם לדיאטנית שתעזור לי כאן בתפריט מיוחד לימים האלה ללא פחממות 

אבל עם דברים אחרים משלימים. נו טוב אני עוד לומדת. עוד שבועיים בדיקות הדם הגורליות ובינתיים כל התקופה הזו 

אני מזריקה ובהחלט מרגישה את ההקלה שלא ההזרקות על פני הכדורים שלא עזרו ורק גרמו לתופעות מעצבנות בשירותים

וכאבים.

 

ולמרות מצבי הקשה מיום חמישי הצלחתי לסיים את המשימה לחברה לעבודה ולסיים את שתי השמלות. 

אחת לגיל שנה והשניה לגיל שנתיים פלוס. ונשארתי עם המון צמר חבילות שלמות אז מחר מחליפה לצבע לבן.

רוצה לסרוג שמלה אחת מאלה שכבר הכנתי לבחורה נוספת אצלנו בעבודה שהבת שלה גם לפני גיל שנתיים. 

 

 

אז בוקר טוב ישראל. 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת