הסיפור שלא היה – פרק ד`

 פרק א הנה הקישור

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2580155

פרק ב

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2580990

פרק ג

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2581772

הסיפור שלא היה – פרק ד`

הנייד שלו לא הפסיק לצלצל, המזכירה שלו נועה חיפשה אותו בנרות, הלקוחות חיכו לו והוא איננו, נעלם, כמו בלעה אותו האדמה. איך יסביר זאת תהה לעצמו.

ככל שהשעות חלפו הרעב כרסם בבטנו, שעת צהריים, הוא היה רגיל לאכול בשעה כזו, תמיד הקפיד לאכול אוכל בריא ובשעות קבועות, מה יעשה עכשיו ?. הוא חיפש שירותים ציבוריים נידחים שאין איש בא בהם.

העיר המתה אנשים שעברו מצד אל צד , התערבבו כמו בלילת עוגה במיקסר כשהשוקולד מתערבב בעיסה הבהירה, אחר מוסיפים פירות יבשים צבעוניים והכל יחד הופך לעוגה.

איפה, איפה העוגה, כמו בשיר ששרו לו לא מזמן כשחגגו לו יום הולדת. אבל עד שיגיע לעוגה ירזה אולי כמה קילוגרמים, רק מפחד.

הוא ראה מרחוק ניידת משטרה , מיד הוא פנה לרחוב צדדי והמשיך לאורכו בלי לדעת לאן הוא נוסע.

"אדוני , היי , עצור" נשמעה צעקה

אשה כבת ארבעים סימנה לו בידה לעצור.

הוא דהר קדימה בלי לעצור.

איך הוא הגיע למצב הזה ,אלוהים, איך יצא מזה הוא לא חשב.

הוא נזכר שפעם נסע בדרך חד סטרית בכיוון הפוך ושוטר עצר אותו.

"רישיונות בבקשה" צווה עליו

אז היה עם אופיר שפנתה לשוטר ודיברה על ליבו.

"עכשיו אני מוותר לך ותזהר פעם שנייה"

הוא התפלל שלא יקרה בדרכו שוב שוטר.

עצי הברוש הגבוהים עמדו בצד הדרך כמאבטחים או כשומרי הסף , או כקיר מסתיר משכונת עוני. כלב בודד חצה את הרחוב ונעלם מאחורי העצים.

הוא עצר את הרכב כשהבחין בברז מים נמוך. מיהר לחלוץ את נעליו ולשטוף אותם.

אנחת רווחה יצאה מפיו, אוף סוף,סוף נעלם הדם.אבל רגע, פתאום נזכר שאולי על השטיח שברכב נשאר משהו ואולי על פדל הבלם ואולי על פדל הדלק.

הוא החל לנקות,והזעה ניגרה מעל פניו ושטפה את צווארו ואת החולצה.

"מה אתה עושה?" לפתע צצה לידו ילדה קטנה

"לא, אני, אני קצת מנקה, דרכתי על צואת כלב"

הילדה הביטה בו שוב ושאלה" אמא לא מרשה לשטוף בברז הזה דברים"

"אני כבר הולך"

אסף את חפציו ומיהר לעזוב את המקום.

בתוך תא הכפפות היה לו תפוח עץ , הוציא אותו ונעץ שיניו בו בהנאה.

כמה טעים תפוח כשאין משהו אחר.

רחלי ג.

7.13