22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

דרום מזרח ארה"ב - יום 4 - Outer banks

יום שמתחיל במים ונגמר בשמים (כמעט...)

התעוררנו מוקדם במיוחד, ארזנו את חפצינו ונמלטנו על נפשנו מהמלון הזוועתי. כדי מהר למחות את זכרו של המלון הנורא, נכנסנו לדיינר שהופיע בחוברת תיירים שקיבלנו מלשכת התיירות בכניסה לוירג`יניה יום קודם. הקפה הנמזג בנדיבות, ארוחות הבוקר הטעימות והטובות של הדיינרים האמריקאיים, השכיחו מאיתנו חיש קל את החוויה הלא נעימה של הערב הקודם. 

מעודדים ושמחים שמנו פעמינו אל נמל המעבורת שתוביל אותנו מוירג`יניה ביץ` לאיי אאוטר בנקס. איי אאוטר בנקס הם רצועת איים צרה במיוחד וארוכה, עליהם פזורים ישובים קטנים, השוכנים על הים ומתפרנסים ממנו. תושבי המקום מתגוררים בבתים מוגבהים על קלונסאות, בניסיון להתגונן מן הסערות וההוריקאנים הפוקדים תדיר את האזור. 

מוירג`יניה ביץ` נסענו לכיוון Knotts island יישוב השוכן ממש על החוף, ואשר ממנו יוצאת המעבורת לכיוון אאוטר בנקס. קו המעבורת אותו יש לקחת הוא         Knotts island - Currituck. המעבורת שייכת לרשת המעבורות של North Carolina. אתר האינטרנט מכיל את רשימת הקווים ואת לוחות הזמנים. יחד עם זאת, חשוב לעשות את מה שאנחנו לא עשינו ושילמנו על כך מחיר: חשוב לברר גם טלפונית את זמני ההפלגות מכיוון שהם משתנים. אנחנו הסתמכנו על אתר האינטרנט, ומצאנו את עצמנו מחכים שעתיים in the middle of no where למעבורת הבאה...(יחד עם עוד כמה תיירים תמימים שחשבו שאתר האינטרנט מעודכן...). כתובת האתר:

http://www.ncdot.gov/ferry/

הדרך מוירג`יניה ביץ` אל המעבורת יפיפיה ועוברת בין כפרים קטנים, נוף ירוק, ביצות והמון צמחיה. פשוט מקסים. בדרך אל המעבורת ישנה גם שמורת טבע שקראתי שהיא נחמדה, ואם מתכננים את לוח הזמנים נכון אפשר לשלב גם ביקור בה. 

לאחר המתנה ארוכה ברציף המעבורת

סוף סוף הגיעה המעבורת. השיט במעבורת הוא חוויה אמיתית. עולים עם הרכב למעבורת. ניתן לרדת מהרכב, לשאוף אוויר צח ולהשקיף על הים הכחול. השיט במעבורת הוא חינמי, ולא ניתן להזמין מקום מראש. עולים על המעבורת לפי העיקרון של first comes first goes. כשהמעבורת מתמלאת היא יוצאת לדרך גם אם יש עוד אנשים שמחכים.

עם העגינה ברציף בצד השני, שמנו פעמינו אל מרכז המבקרים, שם הצטיידנו במפות וקיבלנו רעיונות לאין סוף פעילויות שניתן לעשות על האיים: שיט קיאקים, רחיפה בדאונים, גלישה ועוד ועוד. החבר`ה שגרים על האיים באאוטר בנקס הם אנשים מיוחדים. מצד אחד, שום הוריקאן ושום סופה (ותאימנו לי שהם חוו את כולם) לא יזיזו אותם מרצועת האיים הצרה. מצד שני, הם יודעים לחיות! ניתן להתנסות בכל הפעילויות הקשורות בדיג, לאכול טוב (כמובן מתנובת הים), להשתזף, לטייל, אין ספור אפשרויות, והכל עם חיוך, ובמן שלווה כזו, של אנשים שחיים בין מים לשמים. 

במקומות מסוימים, האיים כל כך צרים, כשבעצם מי שנוסע על הכביש, נוסע על כביש ששתי רצועות חול ממסגרות אותו משני צדדיו וזהו. מעין כביש בתוך הים...אבל בתחילת הדרך האיים עדיין רחבים ומיושבים, עמוסי מסעדות רשת, תחנות דלק וכל מה שצריך כדי להצטייד כדבעי. 

אחרי הביקור בלשכת התיירים, הגיע הזמן לתת כבוד לאחים רייט. כל תינוק יודע ששני המשוגעים האלה, האחים רייט, היו האנשים הראשונים שהטיסו מטוס. אלא שלא רבים יודעים, שמקום טיסתו של המטוס הראשון היה באיי אאוטר בנקס, במקום שנקרא: Kitty Hawk . 

הנסיעה מלשכת התיירות לאתר ההנצחה לאחים רייט אורכת כ - 45 דקות. כאן צריך לציין כי את איי אאוטר בנקס חוצים, בעיקר שני  כבישים - כביש מס' 12 וכביש 158, מה שהופך את הנסיעה באיים למאד קלה. הכביש מסומן במיילים, והאתרים במפה מתוארים בהתאם למספר המייל עליו הם שוכנים. 

בקיטי הוק, באותו אתר ממש בו הטיסו האחים רייט את מטוסם הראשון, ישנו אתר הנצחה לשני אחים, שההמצאה שלהם הזניקה את העולם והאנושות כמה צעדים קדימה, ושמרגע שההמצאה שלהם עלתה לאוויר, החיים על כדור הארץ השתנו מן הקצה אל הקצה, במן נקודת אל חזור. האחים ארוויל ווילבור רייט היו שני משוגעים שמגיל צעיר חלמו לעוף. הם היו גם חובבי אופנים ובבגרותם היו בעלי חנות אופניים. את הידע שרכשו מעיסוקם באופניים שילבו עם קריאת ספרים הנדסיים ואובססיה לא מוסברת לנושא. הם גרו באוהיו ומסדנת האופניים הקטנה שלהם פיתחו את המכונה ששינתה את חיינו. 

עד שהגיעו לקיטי הוק הם עשו המון ניסיונות כושלים. אך מכל ניסיון הם למדו עוד משהו, לא התייאשו וניסו שוב. (לקח שלא נלמד כלל על ידי משפחתנו בהרפתקת העפיפון שתתואר בהמשך). בשנת 1903, לפני 110 שנה בדיוק, הם היו מוכנים עם המצאה שהם האמינו שהיא יכולה לעוף. הם חיפשו מקום מתאים להעיף את ההמצאה שלהם, ואחרי מחקר מעמיק שעשו (איך? בלי אינטרנט?) מצאו שקיטי הוק, מקום קטן ושכוח אל השוכן על איים ארוכים וצרים בלב הים, הוא המקום בו הרוח אידיאלית ויש מספיק מרחב לנסות את ההמצאה. הם שלחו מכתב לראש העיר של קיטי הוק ושאלו בנימוס אם יהיה מוכן לאפשר להם להטיס בשטחו את המצאתם. ראש עירית קיטי הוק, שבטח שבר עד אז את הראש איך לפרסם את קיטי הוק ברבים, הריח את ההזדמנות העסקית והזמין את האחים אל האיים. לאחר חיפושים, נמצאה גבעת החול ההיסטורית ממנה הצליחו האחים להטיס מטוס לראשונה בהיסטוריה במשך...12 שניות... וכל השאר - באמת היסטוריה. 

האחים האלה ממש מצאו חן בעיני. במהלך הטיול גיליתי שההיסטוריה, הטכנולוגיה ובכלל, ההתקדמות האנושית קרו בגלל אנשים בודדים, קצת תמהונים, מכורים לרעיון מסוים, שלא שמו על האחרים, על הרמות גבה, שיפוטיות, שימת רגלים, מכשולים כאלה ואחרים, צרות עין וכו'. האנשים התמהונים (לכאורה) האלה, דבקו ברעיון שלהם ובאמונתם, ובזכותם, כל האנושות הרוויחה.  

האתר לזכרם הוכרז כ National park ולכן הוא מופעל על ידי ריינג`רים. במקום ישנו מוזיאון המספר את סיפורם של האחים רייט, וציון המקום המדוייק ממנו המריאו, וכן ציון המרחקים שעשו בניסיונותיהם השונים. האתר מאד מעניין ומלמד. הריינג`רים עורכים גם כל מיני סיורים והפעלות. כשאנחנו הגענו היתה הרצאה ממש מצחיקה שסיפרה את סיפורם של האחים בצורה קצת מבודחת, אך מאד מלמדת. היה מצחיק וכיף!

אתר האינטרנט של אתר ההנצחה לאחים רייט:

http://www.nps.gov/wrbr/index.htm

כתובת:

Wright Brothers National Memorial is located at mile post 7.5 on U.S. Highway 158, Kill Devil Hills, North Carolina.

שעות:

א'-שבת 9:00-17:00.

לאחר הביקור באתר, הגיע הזמן להכיר את האיים ולעשות קצת חיים. אנו נוסעים לשמורת הטבע Jokey Ridge state park . זו שמורה יפיפיה של דיונות חול, הנחשבת לדיונת החול הגדולה / הגבוהה ביותר בחוף המזרחי בארה"ב. מדובר בחול זך ולבן, בתולי, כאשר למי שמתאמץ ומטפס על גבעת החול הגבוהה מובטח מראה מרהיב של האיים: רצועת חול ארוכה וצרה עם אוקייאנוס בצבע כחול עמוק משני צדדיה. מי שהתעייף מהטיפוס על הגבעה, יכול אחר כך פשוט לשכב על החול, ולהתגלגל למטה! (גם המבוגרים! מה יש? אנחנו בחופש!). מעבר לגלגולים יכולים המבקרים במקום גם להתנסות במעוף ב gliders

או, לפחות אמיצים, בהעפת עפיפונים. מכיוון שמבחינתנו מעוף בגליידרס לא היה אופציה (עם כל הכבוד!!!) בחרנו באופציית העפיפון הצנועה יותר. אבל, בשביל להעיף עפיפון, מסתבר שצריך עפיפון... לשם כך, המשכנו עם הכביש עוד כמה דקות נסיעה קדימה, אל חנות העפיפונים המיתולוגית והמקסימה, הנחשבת אתר תיירות בפני עצמו: Kitty Hawk kites . 

החנות נמצאת במן קומפלקס קטן ומקסים מקושט באין-ספור שבשבות צבעוניות ומיני מעופפים צבעוניים בשלל צורות וגדלים. לפני שפנינו למלאכת בחירת העפיפון, התענגנו על גלידה מצוינת שנמצאת בקומה השניה של הקומפלקס. (היה נורא קשה לבחור...).

העפיפונים כולם נראו מפתים והיה לנו נורא קשה להחליט. בביטחון עצמי מופרז שלא ברור מקורו, בחרנו לבסוף בעפיפון מורכב הבנוי כמה קומות ונראה נורא מרשים על העטיפה - טעות! החנות מדליקה לאללה. בנוסף למכירת העפיפונים הם מוכרים גם שבשבות, ציוד לג'גלינג, טי שירטים מגניבים, וגם טיולי קיאקים, ועוד הרפתקאות אקסטרימיות לתיירים כמו גלשנים שמונעים על ידי מצנחים וכדומה. 

מצוידים בעפיפון למתקדמים שלנו, שמנו פעמינו לכיוון דיונת החול הגדולה. הדיונה למעשה פתוחה כל הזמן למבקרים, כך שזה לא משנה באיזו שעה מגיעים. היא ענקית. החול בה לבן, נקי וזך. מורידים נעליים ונותנים לכפות הרגליים לשקוע בחול הרך והנעים. איזה כיף! המקום ענק אך הומה מבקרים: גולשי רוח, ילדים מתגלגלים על הגבעות, וכמובן: המוני מעיפי עפיפונים (לפחות בפוטנציה...). מלאי ביטחון עצמי חיפשנו את השטח המתאים להעפת העפיפון שלנו (משהו כמו: או קיי הלכנו מספיק בואו נעצור פה...). פתחנו את העפיפון, קשרנו את חוטיו, היתה רוח נהדר, אידיאלית להעפת עפיפון, וחיכינו שהעפיפון יעוף. זה לא קרה... שרנו לו, רצנו בשבילו, אפילו קצת עלינו למענו על משהו דמוי גבעה, כלום! העפיפון הסורר סירב לעוף. הוא חג סביב עצמו שוב ושוב, נשרך על הרצפה,התמלא בחול ולא רצה לעוף! מסקנות: 1 . הרצפה היתה עקומה (תיכף תראו בתמונה) 2 . העפיפון לא היה מוצלח (מה זה עפיפון עם שתי קומות?) 3 . וגם הרוח היתה חזקה יותר מדי כדי להעיף עפיפון (נכון, היו כמה אנשים שהצליחו להעיף את העפיפון שלהם, אבל זה בגלל שהם תפסו את הרצפה הישרה היחידה בשמורה!).

. מאוכזבים ממבצע העפיפון שנכשל, עלינו על גבעת החול הגבוהה ונהנינו מהנוף המדהים שנשקף ממנה: ים תכול שנפרש משני צידי הדיונה. קצת תחושה של הרפתקה על אי בודד. 

אחרי הביקור הנהדר בשמורת החול, פנינו אל המוטל לערב זה. המוטל שוכן בעיירה נאגס הד (Nags Head). העיירה ממוקמת ממש על החוף. בתי העץ הצבעוניים שלה, מוגבהים על קלונסאות להגנה מפני הצפות. העיירה מוצפת אור ותיירים. היינו די מתוחים לגבי המוטל, לאחר הכישלון של היום הקודם. נאמנים לתקציב המוגבל שהקצבנו לעצמנו לנושא הלינה, נבחר מוטל פשוט, בסיסי וזול. שם המוטל: Colonian inn motel . לשמחתנו, למרות פשטותו, המוטל היה נקי ונעים לשהות. המוטל ממוקם על קו החוף, ויש ממנו מדרגות שיורדות הישר אליו. כמו כן יש במקום בריכת שחיה קטנה (מי צריך בריכה כשיש כזה ים?). המוטל כולל ארוחת בוקר, אך אין לו חדר אוכל. את ארוחת הבוקר הבסיסית מגישים במשרד הקטן. ניתן לשבת בחוץ על ספסלים וליהנות מן הארוחה. (אני לא כל כך אוהבת לאכול ככה, אבל זה בסדר בשביל להתחיל את היום על בטן מלאה). 

אתר האינטרנט של המוטל:

http://www.colonialinnmotel.com/

למרות שתכננו עוד להספיק ולטבול בים, היינו כל כך עייפים כשהגענו למלון, שהחלטנו לחפש מקום לאכול וללכת לישון. ביקשתי מבעלת המלון שישבה במשרד להמליץ לנו על מסעדה טובה ולא רחוקה, והיא אמרה שממש בצמוד אליהם יש מסעדה שמגישה דגים ומאכלי ים טריים שהובאו מן הים היום. כמו כן המסעדה מגישה גם מנות בשריות. 

המסעדה הקטנה והמדליקה הזאת, שוכנת ממש על רציף הדייגים המקסים. הם מגישים מאכלי דגים, אך גם מנות בשריות (המבורגרים וכדומה). השירות חייכני ונעים. המבוגרים בחבורה החליטו (בהמלצת המלצרית) להזמין קציצות סרטן. זה היה, הסתבר אחר כך, המקום היחיד בדרום בו הציעו לנו קציצות סרטן על הגריל ולא מטוגנות (לא משמין!!!). המנה היתה פשוט מעדן. אין מילה אחרת! הקציצות, פריכות מבחוץ ורכות מבפנים ומתובלות כראוי. כל כך נהנינו מהארוחה! החלונות הגדולים של המסעדה משקיפים אל הים. בשעה שישבנו שם שקעה השמש וצבעה את השמיים בצבעי כתום ואדום. מזח הדייגים הארוך גרם לנו לתהות האם כל העניין הזה הוא אמיתי? חלום? גלויה? לא היה ברור...

לחובבי דיג כדאי לדעת שניתן לדוג את שללכם על רציף הדייגים, להגיע איתו למסעדה, והם יכינו עבורכם ארוחת מלכים מהדגים שהבאתם! כמו כן צמודה למסעדה, בפתח הרציף חנות קטנה ובה כל הציוד הדרוש לדיג. 

אתר האינטרנט של המסעדה:

http://www.colonialinnmotel.com/

לאחר הסעודה עשינו סיור קצר על רציף הדייגים (כניסה חינם לסועדים במסעדה). דייגים בכל הגילאים ומכל המינים, יושבים בשלוה חלומית, חכותיהם מושלכות למים. חלקם מפטפטים (בשקט...), זוללים, קוראים או סתם בוהים במים השלוים. איזה יופי...איזה כיף...

שבעים, מרוצים, ודי עייפים, חזרנו למוטל בסיומו של עוד יום טיול כיפי!

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת