44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

רוחניות חילונית: מדוע אסור לוותר על טקסים וחגים

האם מי שאינו מאמין באלוהים ומי שאינה רוצה ללכת אחרי שום דת נגזר עליהם לחיות ללא חגים, ללא טקסים וללא קהילה תומכת? ומה יעשו מי שכן רוצים בהם? האם יש דרך לשלב בין המדע והרציונליות לבין החוויה הרגשית של האדם והאם זה בכלל חשוב?

אסור לנו לוותר על המורכבות האנושית. אסור לוותר על הרגש והחווייה. המדע והרציונליות חשובים ומבורכים, כך גם ערכי החופש והאינדוודואליזם שצמחו במקביל להתפתחות המדעית. אך אסור לבטל צדדים אחרים שיש בנו, יש חשיבות גדולה גם לחוויה, לרגש ולקהילה ואנו חייבים לפתח גם אותם כדי להיות בני אדם שלמים השואפים להמשיך ולהתפתח. צריך לשלב אותם עם המדע, החופש והרציונליזם כחלק מראיית עולם כוללת. טקסים פונים בדיוק לצדדים רגשיים וחווייתיים אלו ולכן אסור לוותר עליהם אלא ליצור טקסים חילוניים חדשים אשר יחליפו את הטקסים הדתיים המסורתיים.

Related image

האיש הבוער, הטקס המרכזי באירוע הברנינגמן אל מול 70 אלף איש.

לפני מספר שנים גרתי באזור דתי בפתח תקווה (אזור של "כיפות סרוגות"). תמיד חשבתי לעצמי שיש לחילוניות הרבה מה ללמוד מהם לגבי נושא החינוך. הם לא התבלבלו בין המושג חינוך והמושג לימוד. בעוד שלימוד מוקדש להקניית ידע ושינונו, חינוך מוקדש להקניית ערכים וחיזוקם. הערכים נקבעים לפי החברה בה מתבצע החינוך. במקרה של הכיפות הסרוגות החינוך היה לערכי היהדות והציונות. הם בהחלט יודעים לחנך. החינוך לא מתחיל ונגמר בכיתה ואצל ההורים, אלא נמצא גם ברמת הקהילה. כל שישי בצהריים וכל מוצ"ש למשל, היו פעילויות לילדים ולפחות פעם בחודש היתה פעילות קהילתית גדולה במוצאי שבת להורים ולילדים עם הרבה מוסיקה, טקסים ופעילויות לכל הגילאים. אנחנו כמובן ניסינו לברוח מהבית באותם מוצאי שבת רועשים..

בנוסף, בכל צומת באזורים הדתיים, וגם הדתיים פחות, תמיד עמד לפחות אדם אחד חייכן וחילק דיסקים וספרונים הקשורים לקבלה\חסידות\ברסלב וכדומה, והוא עשה זאת ברצון ובשמחה. החומר שהם מחלקים לא נועד דווקא להחזיר בתשובה, הרי רוב התושבים שם הם כבר דתיים, אלא לחזק את רוח המאמינים. גם כאן מדובר בכלי חינוכי לכל דבר, גם אם אנחנו לא מסכימים לצורה או לתוכן של הדברים. אני כל הזמן חשבתי לעצמי, איפה החילונים שיהוו כוח חינוכי נגדי ויעמדו בצמתים לחלק את ניטשה או דקארט? בשלב מסויים הדפסתי חומר משלי שהשארתי במכונית ועשיתי עסקה עם אנשי הצמתים, אני אקח את החומר שלהם אם הם מוכנים לקחת בתמורה את שלי. התוכנית עבדה לא רע וחלק הסכימו להחלפת המידע הזו.. 

נראה שאצלנו החילונים החינוך נדחק לפינה נידחת והלימוד תפס את מקומו כמעט לחלוטין. תשאלו את עצמכם ואחרים מסביבכן, על מה מושתתת החילוניות? מה הערכים שלה? רוב הסיכויים שהתשובה תהיה, אין לי מושג (התשובה הנכונה כאן וכאן). משום שאין לנו חינוך ראוי לערכים, אין לנו מושג איזו דרך חיים כדאי לחיות בה, כיצד לבחור את דרכי בחיים, כיצד להגיע למשמעות וכיצד להיות חופשי ומאושר. במצב כזה לא פלא שיש חזרה לדת או נהירה לניו אייג' ולפתרונות מהירים אחרים. איך הגענו למצב גרוע שכזה וכיצד פותרים אותו?

כדי לענות על שאלות אלו צריך לחזור מעט אחורנית.

כאשר מנסים לחקור מהי המציאות סביבנו וכאשר מנסים להבין מה אמיתי ומה לא משלל התיאוריות הקיימות יש רק שיטה אחת שעד היום הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר בזיהוי האמת וזוהי השיטה המדעית. כראיה שימו לב למחשב או לסמרטפון שדרכו אתן קוראות כרגע שורות אלו. הטכנולוגיה שלנו מושתתת על תיאוריות מדעיות שמנסות להסביר את הטבע סביבנו ומצליחות לעמוד בניסויים רבים. החשיבה הרציונלית שמניחה שיש היגיון בעולם והחשיבה המדעית אכן הצליחו בצורה מדהימה וגרמו להתקדמות מטאורית בהבנתנו את העולם ואת עצמנו (לדוגמה ראו כאן). המהפכה המדעית הזו החלה במאה ה-16 כתגובה לאלף שנים של דיכוי המחשבה ע"י הכנסייה והדת. לא פלא שמתוך המהפכה הזו צמחו גם המדע המודרני וגם הערכים שתומכים בו, כמו חשיבות החופש המחשבתי והחופש בכלל, העוצמה שיש בכל אדם וחשיבות מימושה ובאופן כללי הליברליות והאינדיווידואליזם (ראו האתאיסטים באים! האם הם התשובה לכפייה הדתית? וקיצור תולדות המערב - הערכים בבסיס התרבות המודרנית).

אבל יש בעיה בתגובות נגד, הן מאד קיצוניות. כל דבר שהריח קשור לדת יצא אל מחוץ לתחום. כעת הדגש הושם כמה שיותר על ההגיון והשכל וכל דבר שעירב רגש הוזז הצידה. המסורת הדתית ניסתה לתת לאדם פתרונות לפחדים הקיומיים שלו ולפרדוקס גוף ונפש המעיק (בו כל אדם מרגיש מצד אחד שיש לו נפש שאמורה להיות נצחית ומצד שני גוף פיסי חלש וסופי. איך מגשרים בין שני ההרגשות הסותרות הללו?) וכך לתת לנו משמעות ודרך חיים. ברגע ש"הרגנו את אלוהים" והדת איבדה מכוחה ונזרקה לצד, נזרקו איתה גם הניסיון לתת לאדם פתרונות וכלים כיצד להגיע למשמעות וכיצד לחיות את חייו. ליתר דיוק, הפילוסופים הראשונים של המהפכה המדעית כן ניסו לענות על שאלות אלו, אך ככל שעבר הזמן והמהפכה המדעית התבססה, המדע והרציונליות דחקו לצד את הצד הרגשי שנחשב ללא רציונלי וחייתי. כך שהגיעה המאה ה-19 המדע היה כה מבוסס, קולות המהפכה נדמו מזמן ובמקומם החלו קולות התעשייה. כעת לא עניינו יותר רגש, משמעות ומציאת פתרון לפחדיו של האדם, אלא הקניית ידע שיכין את האזרח להיות פועל יעיל. מסיבה זו כשנוצרו בתי הספר הראשונים במאה ה-19, במקום לחנך שם לערכים בבסיס המדע ולתת כלים לאדם כיצד להטיל ספק וכיצד לפתח את עצמו, לימדו שם חומר תוך כדי שינון והכניסו את התלמידים למשמעת שתכין אותם לתעשיה המתפתחת. לכן נבחר צילצול פעמון כדי לסמן את תחילת וסוף השיעורים. צילצול הפעמון חיקה את פעמוני המפעלים שמורים לפועלים מתי לעבוד ומתי לצאת להפסקה.

ההפרדה המלאכותית הזו בין רציונליות לבין הרגש ובחירה בפיתוח הפן הרציונלי והתעלמות מהצד הרגשי של האדם, היתה הטעות הגדולה של הנאורות (אותם אנשים שקידמו את המהפכה המדעית הזו). ההחלטה הזו גרמה להתעלמות מפחדיו של האדם ולחוסר הבנה בחשיבות החינוך לערכי הנאורות החדשים. כך דעך אם הזמן החינוך ובמקום מצב מאוזן בין חינוך ללימוד השתלט רק הלימוד ונשכחו הערכים שעמדו בסיס המדע והחילוניות.

הפתרון הוא כמובן להחזיר את האיזון ולפתח הן את הצד הרציונלי והן את הצד הרגשי שקיים בכל אדם. אי אפשר להתעלם מחלק כה חיוני בחיינו. הרגש הוא הפעולה הראשונית שמפעילה אותנו, כולנו מרגישים אהבה, אכזבה, עצב ושמחה ולכן כולנו צריכים ללמוד כלים מה לעשות עם הרגשות, כיצד להכיר ברגש אך לא לתת לו לשלוט בנו וכיצד לפתח אותם, לעדן אותם ולהשתמש בהן לצרכנו. אנחנו נולדים ללא ידיעות על העולם וצריכים עם הזמן ללמוד כיצד להתנהל בעולם, כיצד להיות מאושרים, כיצד להכיר את עצמנו ולהחליט על דרך חיינו וכיצד להגיע למשמעות בחיינו. משמעות שתפתור את הפחדים שלנו מהמוות ותפתור את פרדוקס גוף ונפש. ההתעלמות הגורפת מעולם הרגש גרמה לחילוניות ולתרבות המודרנית לא לפתח חינוך וכלים כיצד להתמודד עם השאלות החשובות הללו וכעת הגיע הזמן לתקן את המעוות. אסור להשאיר את הנושאים הללו רק לחסדי הדת, הניו אייג' והמיסטיקה.

זוהי הרוחניות החילונית שאני מדבר וכותב עליה. הצעה לערכים ולדרך חיים לפיה כדאי לחיות החל מהתיאוריה ועד לכלים מעשיים. דרך חיים שתכלול מוסר, משמעות ואושר לאדם בעזרת הידע והתובנות שצברנו במדע, בפילוסופיה ובאומנות. בפוסט  רוחניות חילונית - האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? הצעתי פתרון כיצד ניתן להגיע בעזרת המדע למשהו גדול מאיתנו כה אדיר עד שהוא יכול להיות המשמעות של חיינו ולפתור את פרדוקס גוף ונפש שלנו. זוהי בדיוק הצעה שמנסה לשים דגש על תחום הרגש ללא התעלמות מהפחדים והצורך שלנו במשמעות. נסיון לתת פתרון רציונלי במסגרת המדע והפילוסופיה לשאלת המשמעות ולרוחניות. שמחתי לגלות מאז שיש התעוררות בעולם כולו בנושא זה, שימו לב למשל להרצאה במסגרת טד של הסופר והפילוסוף אלן דה בוטון (כתב ספרים מומלצים כמו "הפילוסופיה של האושר" ו"סטטוס" ופתח את ארגון סקול אוף לייף - School of life המנסה לתת כלים לאדם כיצד לחיות נכון) שמדבר בדיוק על נושאים אלו.

אלן דה בוטון: אתאיזם 2.0

 

הנה גם אלן מדבר על בחירת ערכים ועל חינוך לערכים, חינוך שכולל רגש וחוויה כפי שאפשר למצוא בדתות השונות. כפי שראינו הרציונליות והדיוק מאד חשובים כאשר חוקרים את העולם, אך בנושא החינוך הרגש והחוויה הם החשובים, מאד חשובים. אין חינוך ללא חוויה וככל שהחוויה תהיה כוללת יותר וחזקה יותר כך נזכור יותר ונושפע יותר. יש לדוגמה ניסוי מפורסם בו מלמדים ילדים בריטים מילים בסינית. לאחר שיעור אחד בודקים כמה מילים הילדים זוכרים, ובאופן לא מפתיע הילדים לא זוכרים הרבה. לעומת זאת, קבוצה אחרת של ילדים לומדים את אותם המילים תוך כדי שימוש גם בחוויה החושית. הם נוגעים בחפץ תוך כדי למידת שמו בסינית. במקרה זה הילדים זכרו הרבה יותר מילים בסינית. החוויה שהפעילה יותר חושים גרמה לילדים לזכור חומר בצורה טובה יותר.

בפוסט רוחניות חילונית - האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? המטרה היתה לפנות לאדם היחיד ולהראות כיצד ניתן להגיע לרוחניות חילונית אישית, כעת המטרה היא להרחיב את הרוחניות החילונית ולשאול כיצד ניתן לקיים חברה חילונית בה כל אחד ואחת יכולים לחיות חיים בעלי משמעות. כדי לעשות זאת חייבים חינוך הכולל רגש וחוויות גם ברמת בית הספר, גם ברמת הבית וגם ברמת הקהילה. טקסים וחגים הם דרך מצויינת לחנך בדרך חווייתית. למשל, מהו טקס הבר\בת מיצווה אם לא דרך חווייתית מאד לגרום לילד ולילדה להבין מה אומר להיות אדם בוגר ולתת את ההרגשה שהנה עכשיו גם אני בוגרת. שימו לב לשילוב של ההבנה והידע עם הרגש והחוויה. בפוסט רוחניות חילונית: מה נשאר מאלוהים לאדם החילוני? הצעתי לשמור על הרגשת הטקסיות שאנחנו מרגישים ביום כיפור ולעשות יום כיפור חילוני בו חוגגים את הרגשת היראה מהטבע ואת חשיבות הסליחה בין בני האדם באשר הם. הכוח שיש לקהילה ולטקסים עלינו כבני אדם הוא לא יאמן. הנה יום בו רוב האזרחים בישראל לא נוהגים וחלקם אף צמים והולכים לבית הכנסת וכתוצאה מכך כמעט כל מי שאני מכיר מספר על תחושה מיוחדת ביום הזה, כאילו יש משהו שונה ביום זה. ההרגשה הזו באה מתוך הקונצנזוס, מתוך קהילה שמשתפת פעולה בטקס מוסכם וידוע.

הדוגמה הזו של יום כיפור לא ייחודית רק ליהדות. בכל דת כאשר יש יום חג בו קהילות שלמות חוגגות, ההרגשה תהיה הרגשה של משהו מיוחד באויר. זוהי החשיבות שיש לקהילה ולתחושה של שיתופיות ואחדות. אומנם האינדוידואליזם הוא כלי חשוב, אחרי הכל, אלו החיים הקצרים והמוות האינדיוידואלי של היחיד שאנו מנסים להבין וזוהי העוצמה שמתבטאת במוחו של היחיד שאנו רוצים לממש, אבל אי אפשר יהיה להגשים את הפוטנציאל הזה ללא חינוך, ללא קהילה תומכת וללא חברה מסביבנו. אסור להגזים ולהפוך לחברה אינדיוידואלית מדי. אני חי כעת בארצות הברית ורואה איך נראה מקום שהלך לקיצוניות אינדיוידואלית. אין כאן ממש מרחב ציבורי, יש יחידים שגרים בבתים יפים והרחוב הוא מעין פח הזבל של החברה. הרחוב באזורינו (סן פרנסיסקו, ברקלי והאיסט ביי) הוא המקום של ההומלסים ושל המשוגעים והמקום בו לאף אחד לא ממש אכפת. לא פלא שהתשתיות של תאורת הרחוב והכבישים כאן מאד לא מפותחת ופחות טובה מזו של ישראל! זוהי תרבות חולה והבעיה שלה היא הנטיה הקיצונית לא להבין את חשיבות הקהילה והקשר בין בני האדם. כדי להגיע לתרבות מפותחת יותר שלוקחת בחשבון את המורכבות האנושית כולה, אנחנו חייבים לתת מקום חשוב ליצירת קהילות וליצירת קשר אנושי חם ואמיתי.

ראינו שאם אנחנו רוצים ליצור תרבות רציונלית, אנחנו חייבים לשים דגש לא רק על ידע אלא גם על ערכים, רגש, חוויה ומשמעות ולייצר דרך חיים שתחנך ותחזק ערכים אלו. אנחנו חייבים לעשות טקסים וחגים חילוניים שיחליפו עם הזמן את הקיימים. אחד החששות הגדולים והמוצדקים מפני טקסים ושימוש ברגש הוא החשש הדיקטטורי. כולנו יודעים עד כמה קל לשלהב את היצור האנושי, לעשות לו שטיפת מוח וכך לשלוט בו. הפאשיזם השתמש בשיטות של הפעלת רגש, טקסים מרשימים ומצעדי ענק בדיוק למטרה זו. איך מונעים ממצב זה לקרות? הרי אנחנו לא רוצים ליצור דת חדשה, אנחנו לא רוצים שעם השנים הטקסים יקבלו משמעות מסטית מעבר לטקסיות עצמה, אנחנו לא רוצים ליצור מסורת חדשה ודוגמטית בה אסור לפקפק ואסור לחולל שינויים.

כדי לפתור בעיה זו חייבים להדגיש בחינוך ובטקסים עצמם את חשיבות הטלת הספק בכל הסובב אותנו. ספקנות צריך להפעיל הן בשיטה המדעית והן בהתפתחות האישית של האדם (ראו להטיל ספק כל הדרך אל האמת). את הספקנות הזו נפעיל גם לגבי החגים עצמם. חגים וטקסים אינם דבר קדוש אלא רק כלי.  צריך להדגיש בתוך הטקסים עצמם מהי מטרתם באופן שקוף וברור, הטקס הוא אמצעי בלבד בכדי לחבר את הידע עם החוויה והרגש. אין לו שום משמעות מעבר לכך ואין בו שום ערך. משום שהוא רק כלי שבא לשרת ערכים אחרים, ניתן לשנותו כראות עיננו ולהתאימו לצרכינו. לדעתי, בכל טקס וחג חילונים חייבים להקדיש חלק מהזמן להזכרת הנקודה הקריטית הזו. כך הכנסנו לתוך הפעולות של הטקס עצמו מעין תזכורת והגנה מפני לקיחת הטקס ברצינות גדולה מדי. אנחנו מכירים בחשיבות השילוב של ידע וחוויה, לכן המצאנו את הטקס והחג, החוויה שהם יוצרים יכולה להיות מאד חזקה אך אין לתת לה משמעות נוספת. ניתן גם להוסיף כחלק מפעולות החג דיון האם הכלי עובד טוב והאם צריך לעשות בו שינויים שיחולו בפעם הבאה. ניתן לדון כמובן גם בצורך בדיון עצמו..

דרך נוספת חשובה היא להקדיש חג מיוחד לנושא הטלת הספק. בחג זה נזכר מהי הטלת ספק, למה היא חשובה ואיך לעשות אותה נכון, הן במדע, הן בחיי היום יום והן בהתפתחות האישית שלנו. כמובן שהחג יכלול ידע עם פעולות חוויתיות, כמו למשל תחרות בין בני המשפחה או הקהילה של זיהוי מתוך סרטים, הצגות מומחזות ותמונות מה לא הגיוני או מה הכשל הלוגי בהם. לאחר התחרות הגיע זמן הארוחה כמובן ובסוף הערב הכרזת הזוכים. חג כזה שלא דורש יציאה לטבע נשמע לי מתאים לחודשי החורף הקרים.

בנצרות יש את הרעיון של דרשת יום א' בכנסיה. מהי הדרשה הדתית, כפי שאומר אלן דה בוטון, אם לא הרצאה חינוכית שמנסה לשנות או לפחות לשפר את חייך? לדעתי כל הרצאה מדעית צריכה להכיל לא רק ידע יבש אלא גם את הרעיונות והערכים שהמרצה מרגיש שמסתתרים מאחורי הידע. ההרצאה חייבת גם להכיל את הצד הרגשי והחווייתי של הידע אם רוצים שהיא תשאיר חותם אצל המאזינים והמאזינות. זהו הקו שאני משתדל ללכת בו בהרצאותיי. כפי שהדרשה נוצרה בנסיון לתת לאדם כלים ולחזק אותו, כך גם אנחנו יכולים להציע כלים וחיזוקים לאדם בעזרת הידע המדעי והפילוסופי שהמין האנושי פיתח וגילה עם השנים. ניתן לעשות זאת כבר היום וצריך לעשות זאת בצורה מאורגנת ולא רק בעזרת יחידים שלומדים פסיכולוגיה ומציעים עצמם ללקוחות פרטיים. זהו אקט חינוכי חשוב בו כל אחת ואחד יכולים לשמוע ולקבל פתרונות וכלים לחייהם. לשם כך צריך ארגון של מעין דרשות פתוחות לכל דורש לאורך כל שעות היממה. למזלנו אנחנו חיים בעידן האינטרנט וניתן לעשות זאת בעזרתו. אפשר למשל לעשות סרטוני יוטיוב קצרים המסבירים בצורה מהנה מהם ערכי החילוניות ומדוע כדאי לבחור בהם, מהם התקדמויות המדע ומה משמעותן (הן מבחינת חיי היום יום והן מבחינה ערכית) ואיזה כלים פסיכולוגיים חשוב לכל אדם לפתח בחייו (כמו כלים לפיתוח משמעות, בטחון עצמי, אומץ להגשים את חלומותיך, הכרת עצמך, הכרה באחר, הכרה והתמודדות עם רגשות, חשיבות האמפטיה, התמודדות עם המוות ועם פחדים ועוד ועוד).

כלי נוסף חשוב הוא האומנות. בעזרת שירים, מוסיקה, ריקודים, ציורים וקולנוע לדוגמה אנחנו יכולים להציע את הצד החווייתי שחייב להתלוות לידע היבש. מסיבה זו, כל טקס וחג ראויים לשמם תמיד יכילו שירים ומסיבה זו בנצרות הכנסיות מלאות בציורים שמעבירים את הערכים שהכנסייה רוצה להעביר למאמינים. לא מוזר שעד היום אין לנו חג הומניסטי עם שירים שמדגישים את החיבור בין בני אדם באשר הם?
המקום היחיד בו מצאתי שירים כאלה הם בתרבות של פסטיבל ריינבו (פסטיבל שהתפתח בעבות פסטיבל וודסטוק והתרבות ההיפית של שנות השישים). שירים עם מסרים יפים של אחדות אנושית אותם כולם שרים כשהם נותנים ידיים סביב המדורה. ככה מייצרים חווייה וחינוך לערכים הומניסטים!

אם כך, לקחתי על עצמי את המשימה וניסיתי להרים חגים חילוניים שמשלבים מדע ופילוסופיה עם חוויות. בשנים האחרונות, עד שטסתי לברקלי, הפקתי במסגרת קבוצת רוחניות חילונית, חגים וטקסים בסימן רוחניות חילונית. בין השאר הפקנו תיקון שבועות עם הרצאות מדע ופילוסופיה ויום כיפור חילוני במדבר. בנוסף המצאנו את חג העוצמה של הטבע. בכל שנה בתאריך ה-12 לאוגוסט יש את שיא מטר המטאורים פרסאידים. זוהי הזדמנות מצויינת לצאת למדבר או למקום חשוך אחר, לצפות הפלא הטבעי הזה, לשמוע הרצאות ולהתחבר לעוצמה של הטבע ושלנו. כדי לעשות זאת, הפקתי פסטיבל של שלושה ימים באשרם במדבר בשם פסטיבל אבק כוכבים. חוץ מכל האירועים הגדולים גם הרמנו קבלת סוף שבוע מספר פעמים בפארק הירקון, מפגשים וטקסים לכבוד השנה האזרחית החדשה וכמה מפגשי רוחניות חילונית בפאב.

אבל עם כל הכבוד אלינו, יש חג חילוני מדהים שהולך ומתהווה במשך עשרים וכמה השנים האחרונות. שנה שעברה השתתפתי בפעם הראשונה באירוע המדהים הזה שנקרא ברנינג - מן (האיש הבוער). ברנינגמן השאיר עליי רושם חזק במיוחד, עד כדי כך שיצרתי סידרה קצרה על החוויות שלי שם (בפייסבוק וביוטיוב). הדבר היפה בברניגמן שזהו חג של רוחניות חילונית. 70 אלף איש משתפים פעולה ויוצרים בעצמם את כל האירועים והפעילויות שיש בברניגמן בעיר אוטופית בה הכל אפשרי והגבולות בין מציאות ודמיון נמתחים עד הקצה. ברגע שנכנסת פנימה, נעלם הצורך בכסף (וגם הקליטה הסלולרית..), הכל קורה שם מתוך שיתוף פעולה ללא שום ציפיה לרווח כלכלי. במקום, יש שם צפייה להתפתחות אישית וחברתית. ברנינגמן משלב בתוכו את כל האלמנטים שדיברנו עליהם. השנה היו בברניגמן 390 מיצגי אומנות, רבים מהם משלבים גם מדע וטכנולוגיה בצורה אינטראקטיבית שמפעילה את מי שמגיע למיצג. מרבית האנשים שאני פגשתי בברניגמן היו אדיבים, עזרו אחד לשני והיו בעלי ראש פתוח. לכולם היה ברור שהם שם בין השאר כדי להרחיב את מה שאפשרי מבחינתם. כך נוצרת קהילה של אנשים בעלי מטרה משותפת שמשתפים פעולה כדי ליצור את האירוע האדיר הזה. בנוסף יש טקסים מסויימים במהלך האירוע, למשל שריפת פסל האיש שנמצא במרכז וכן שריפת המקדש. המקדש הוא מקום מיוחד, בו אנשים שאיבדו את אהוביהם יכולים לשים שם זכרונות שלהם בידיעה שבסוף האירוע, כל המקדש והזכרונות ישרפו. זהו טקס חילוני שמנסה להתמודד עם המוות והאובדן על ידי חשיפת רגשות, קשר וקהילה ועל ידי החווייה שהכל זמני, גם האבל והזכרונות. החווייה הזו יכולה להוביל לידיעה ולשיחרור מהסבל, ממש כמו הרעיונות מהפילוסופיה הבודהיסטית. מה שיפה הוא שאין משהו קדוש בטקסים הללו. לכולם ברור שאלו רק טקסים סמליים ומי שרוצה לוקח בהם חלק. כך הברנינג  - מן מחבר בתוכו קהילה, חווייות, ידע וטקסים ללא שום דוגמה, חובה או אלמנטים קדושים. זהו חג היצירתיות והעוצמה האנושית. פשוט רוחניות חילונית בהתגלמותה!

שתי תמונות מתוך הברנינג - מן 2018. תמונה עליונה, האיש שבאמצע העיר Black rock city, העיר האוטופית שנבנית באירוע הברנינגמן (את אורות העיר אפשר לראות מאחורי האיש במרחק). את האיש שורפים בטקס מרשים בלילה הלפני אחרון. בתמונה התחתונה רואים את שריפת המקדש בלילה האחרון של ברנינגמן. טקס חילוני להתמודדות עם האובדן והמוות.

אנחנו עדיין בתחילת הדרך של יצירת תרבות אנושית רציונלית יותר וחילונית יותר בעלת חגים וטקסים שילוו את האדם לאורך מסע החיים שלו, מהלידה, דרך מציאת בן\בת זוג, ועד ההתמודדות עם המוות. כרגע יש נסיונות שונים ומשונים מכיוונים שונים ליצור את החגים והטקסים הללו. כדאי לנו להמשיך בנתיב הזה מתוך מודעות והבנה שאנו מנסים לענות לכל הצרכים של האדם כולל הצרכים הרגשיים שלו. כך אולי, נוכל להגיע לתרבות אנושית מאוזנת יותר שיודעת לשלב בין רציונליות לבין רגש ובין ידע וחווייה.

ובינתיים, הנה הסדרה שהכנתי על אירוע הברנינגמן:

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת