22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

דרום מזרח ארה"ב - יום 3 - וושינגטון - אנאפוליס - וירג`יניה ביץ`

יום שמתחיל במבול ונגמר (כמעט) באילת

היום השלישי לטיול קידם אותנו במבול מטורף. כזה שרק ארצות הברית יודעת לייצר באמצע הקיץ. כמויות עצומות של מים, יורדות מן השמים :D. גם הג`י.פי.אס לא אהב את הגשם וסובב אותנו במעגלים סביב המלון מסרב לצאת לדרך במזג אוויר שכזה. בעוד הג`י.פי.אס מתפנק, יצאה לה חבורת רוכבי אופניים, בבגדים קצרים, ללא מעילי גשם / מטריות, עלתה על אופניה ונסעה לה בגשם השוטף, משרקרקים לעצמם "singing in the rain" לך תבין את האמריקאים...

אנחנו בדרכנו לאנאפוליס עיר הבירה של מרילנד. מוזר, אבל אנאפוליס היא בעצם עיירה קטנה, אירופאית משהו, עיירת נמל "ציורית". עד שאנחנו מגיעים לאנאפוליס, הגשם פוסק וריח טוב וטרי של אחרי הגשם עומד באוויר. 

לפי ויקיפדיה אנאפוליס הוקמה ככפר קטן בשנת 1649, ובשנת 1708 הפכה לעיר. ברזומה שלה כלולה אפילו שנה אחת בה כיהנה כבירת ארה"ב. מדובר בעיירת נמל יפיפיה, עם חלק עתיק הכולל רחובות צרים מרוצפי אבן ומבנים עתיקים, נמל ציורי, וכמובן, האקדמיה הימית של חיל הים האמריקאי שצולמה ותועדה בלא מעט סרטים, כמו הסרט הזה למשל ששמו המקורי הוא כמובן..."אנאפוליס".

http://www.youtube.com/watch?v=jMQT5wQN-pk

התחלנו את הסיור בנמל המקסים בביקור בפסלו של הסופר הנודע אלכס היילי, שכתב את הספר "שורשים". את הספר, על נער אפריקאי שנחטף משבטו ביערות אפריקה על ידי סוחרי עבדים אמריקאים והתלאות והסבל שהוא עובר עד הבריחה והשחרור, קראתי כשהייתי בכתה ז` או ח`. הספר טלטל אותי. הוא מסוג הספרים שלא שוכחים אף פעם. מעולם לא היו בי כוחות נפש לקרוא אותו שוב, אך כששמעתי שבעיר אנאפוליס יש פסל לכבודם של הספר והאיש שכתב אותו, ידעתי שאלך לשם לחלוק לו כבוד. הסיבה שהפסל ממוקם באנאפוליס נובעת מכך שהסיפור מספר את סיפורו של אחד מאבותיו של הסופר. והאניה שהביאה את הסב סב של הסופר - קונטה קינטה - לחופי ארה"ב ואל העבדות עגנה בנמל הזה ממש, הנמל של אנאפוליס. 

בפסל מופיע הסופר, מדבר עם ילדים ממוצאים שונים. לאורך הטיילת , בהמשך, ישנם לוחות עם תקציר הסיפור "שורשים". 

אתר האינטרנט של הפסל:

http://www.kuntakinte.com/memorialvisit.html

לאחר התרשמות מהפסל ושיחה עם בני התשחורת על הספר, העבדות ובכלל, ולאחר התרשמות מן הנמל הקטן והחמוד, שמנו פעמינו למכללה הימית המפורסמת. ראוי לציין כי לנו היה זמן מועט מאד לטייל בעיירה עקב הדרך הארוכה שחיכתה לנו, אך מי שיכול להקדיש לעיר כמה שעות, יוכל ליהנות מסיור בסימטאות העתיקות הציור, ומביקור בכמה מבנים היסטוריים מרשימים, כגון בניין בית המחוקקים של מדינת מרילנד, שהוא בית המחוקקים העתיק ביותר שעדיין פעיל בארה"ב, ומעוד כמה מבנים יפים עם סיפורים מעניינים. גם למכללה הימית לא יכולנו להקדיש את הזמן שמגיע לה, ומומלץ למי שיכול לעשות זאת, ולהצטרף לאחד הסיורים המאורגנים שמארגן מרכז המבקרים במקום.

אנחנו הסתפקנו בצפייה בסרטון חינמי המתאר את המכללה היוקרתית, חיי הצוערים בה והייעוד שלהם (מעניין), וסיור עצמאי לאורך הטיילת של המכללה, וכמובן צילום אינטנסיבי של הצוערים הממש ממש חתיכים במדיהם הלבנים. (המילואימניק טען שהם נראים לו לגמרי מבואסים כי הם נשארו "יום א`" בבסיס. העובדת הסוציאלית החליטה שזו השלכה של המילואימניק בלבד, ואין לה כל קשר אל הצוערים שהסתובבו להם במדיהם הצחורים ברחובות העתיקים בצמדים של בנים - בנות וקישקשו בערנות, ולא נראו מבואסים כלל וכלל). 

הצוערים:

אתר אינטרנט:

http://www.usnabsd.com/for-visitors/

לאחר הביקור במכללה סיירנו קצת בסימטאות היפות ואכלנו ארוחת צהריים במסעדת סנדוויצ`ים מצויינת, שהסתברה בהמשך כאחת מתוך רשת מאד פופולארית בארצות הדרום. מדובר בסנדוויצ`ים נדיבים מלחם טרי טרי, ממולאים לעייפה בירקות בשר / גבינה וכדומה בהתאם לבקשת הסועד. במחיר סביר זוכים לארוחת צהריים טעימה ומשביעה. ביום יפה, אפשר לקחת את הסנדוויצ`ים ולאכול על הטיילת בנוף היפה של הנמל. 

הם נקראים: JJ gourmet sandwiches

הכתובת:

1901 Towne Centre Blvd

אתר אינטרנט:

http://www.jimmyjohns.com/homepage.aspx

לאחר הארוחה הטעימה חצינו את הכביש וקינחנו את הביקור הנחמד באנאפוליס בחנות קינוחים הכוללת כל טוב: שוקולדים, פאדג`ים, גלידות ועוד. 

מאנאפוליס היפה התחלנו את דרכנו דרומה, כשהיעד - וירג`יניה ביץ`. הנסיעה כוללת מעבר על כמה גשרים ארוכים, הראשון שבהם חוצה את מפרץ צ`זאפיק, והאחרונים מחברים בין חצי האי שיוצר מפרץ צ`זאפיק לבין היבשה. הנסיעה ארוכה, אבל נעימה, בין כפרים ועיירות. 

הגשרים:

הנוף מהגשרים:

לאחר שעות רבות של נסיעה, הגענו לוירג`יניה ביץ`, תחנת הלילה שלנו.

וירג`יניה ביץ` היא עיירת נופש על חוף הים. משהו בין אילת לבת ים. חוף הים שלה זהוב ונקי, והים הנמתח ממנו כחול עמוק. לאורך החוף יש טיילת ארוכה ולאורכה בתי מלון ומסעדות. כמו כן מנוקדת הטיילת באטרקציות בילוי לנופשים כגון: לונה פארק קטן, אופניים (גם משפחתיים) שניתן לשכור ולרכב לאורך הטיילת. אחד המראות היפים של הטיילת בוירג`יניה ביץ` הוא רציף הדייגים, שהוא מן גשר עץ ארוך החודר למעמקי הים ועליו עומדים דייגים רבים, חכותיהם בידם, ממתינים בסבלנות לשלל הדגה התמים שיתפס בחכתם. 

החויה שלנו בוירג`יניה ביץ` לא היתה כל כך טובה, אבל לאו דווקא בגלל העיר אלא בגלל המלון שלקחנו, שהיה נפילה מארץ הנפילות, נפילה שהעיבה על ההתרשמות מהמקום כולו. המלון ששהינו בו נקרא "Blue Marlin motel ". מצאתי אותו ב booking במחיר מציאה של 109$ ללילה. המלון קיבל חוות דעת מצוינות ב Trip Advisor ונראה היה שממש "דפקתי את המערכת" מלון שהוא גם זול וגם טוב.

ובכן, כנראה שמי שכתב את חוות הדעת החיוביות היו בעל המלון וזוג עובדיו הלא נחמדים בעליל. זוג הודים חמוצים. הוא, כרסתן לבוש בחולצת הוואי לא לגמרי רכוסה, והיא, מן אישה כעוסה שנותנת לאורחי המלון הרגשה שהם מפריעים לה באמצע משהו, הודית עם אופי פולני שדואגת לעורר בלקוחותיה רגשי אשמה על הטרחה שהם גורמים לה...המלון מזכיר ביום טוב בניין מוזנח בשכונת עוני (ותאמינו לי, שבתור עובדת סוציאלית, כבר ביקרתי בימי חיי בלא מעט כאלה...). תחילה קיבלנו חדר מאובק, עם מנורה לא עובדת, וחלון שכל שוכני המלון יכולים לעבור לידו הלוך ושוב ולראות כל מה שקורה בחדרנו, כשאנחנו, בתמורה, רואים ושומעים אותם (זה אחרי שהובטח חדר עם חלון לים, אלא שהים לא נראה מהחלון אפילו לא ברמז...). כשביקשנו להחליף חדר, התעקש ההודי לבוא לחדר ולבדוק שהטיעונים שלנו לרצוננו להחלפת החדר מקובלים עליו. לאחר דין ודברים החדר הוחלף. לחדר גרוע עוד יותר - לא נקי, בלי מגבות, על  הפנים! רק בגלל שהיינו נורא עייפים ומאוכזבים לא עזבנו פשוט את החדר והלכנו לחפש לנו מלון אחר....

המלון היה סתם נפילה, וחבל. בוירג`יניה ביץ` יש אין ספור מלונות רשת נהדרים. הנפילה הזו גרמה לנו להחליט שמעתה נשתדל להזמין מקום במלונות רשת בהם יש לפחות סטנדרד מינימאלי ולא להמר על מלונות פרטיים שעלולים להסתיים בעוגמת נפש. 

בכל זאת טיילנו על הטיילת, וגם על רציף הדייגים היפה. התרשמנו כי האוכלוסיה שמגיעה לבקר בוירג`יניה ביץ` מורכבת מאנשים שיש להם פחות כסף (מהגרים למיניהם, ומשפחות של מעמד הפועלים). 

רציף הדייגים:

הטיילת של וירג`יניה ביץ`:

את ארוחת הערב אכלנו במסעדה מקסיקנית הקרובה לטיילת. מסעדה נחמדה שמגישה מיני בוריטוס וטאקוס ושאר מנות מקסיקניות נדיבות וגדולות. לא גורמה, אך בהחלט טעים ומשביע. שם המסעדה: Cancun Fiesta

כתובת:

1516 Atlantic ave.

אתר אינטרנט:

http://www.cancunfiestarestaurant.com/

תם לו היום השלישי לטיול שהחל נחמד, והסתיים קצת פחות, בעיקר בגלל המלון הלא מוצלח...לא דאגנו, ידענו שמחכים לנו עוד המון מקומות מדליקים / מדהימים ומרגשים, וצדקנו כמובן!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת