00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

בדרך לשמורה הלאומית בנדליר

בשנה שעברה ביקרנו כאן לראשונה ונאמר לנו שעלינו להשתמש בשירותי ההסעה בלבד להגעה לשמורה. השירות אמנם היה נחמד ואגיב אולם לא כל כך מעשי, אני אוהב מאד להיות תלוי בעצמי, לקחת את הזמן בנחת ולהתבונן בנעשה סביבי. כשאתה נוסע במכוניתך יש לך אפשראות לעצור מידי פעם בפעם ולבדוק את השטח. כל זאת לא ניתן לעשות כשאתה משתמש בשירות הסעה הציבורית. הנהד תלוי בלוח זמנים ובשל כך הדרך נגמרת עוד לפני שהתחילה, לפני שאתה מספיק להתבונן בקטע מרהיב של שלשלת הרים אתה מוצא את עצמך במגרש החנייה של השמורה כשריינגר אדיב מקבל את פניך. "ומה עם אותה שלשלת הרים מרהיבה שראינו בדרך" אתה שואל את עצמך. לאף אחד אין תשובה הולמת לשאלתך ואתה מרגיש שהפסדת מראה מרהיב שאולי לא יחזור יותר בביקורך כאן.

הדבר הפריע לי מעט וכשבוע לפני שיצאנו לטיול הרגשתי צורך עז לברר אם ניתן להגיע לשמורה במכוניתי מבלי להיות תלוי בהסעה שמוצעת שם. עליתי על אתר השמורה באינטרנט (אינטרנט – איזו המצאה חכמה!)  ולאחר מספר דקות חיפוש מצאתי אמ מבוקשי. התברר לי שקיימת אפשרות להגיע אל השמורה במכוניתי בתנאי שאגיע אליה לפני 9 בבוקר. "וואו, פנטסטי, זה מה שרציתי לדעת" אמרתי לעצמי, "עכשיו ניתן יהיה להנות מהדרך המקסימה ומלאת הנוף המרהיב מבלי להיות תלוי באף אחד". אנחנו בין כה וכה אנשים משקימי קום ואוהבי שחר אז נתעורר בשש וחצי ובשעה 7 נצא לדרך.

וכך היה, יצאנו לדרכנו מוקדם בבוקר. איזה יופי, אויר קריר ותנועה דלילה, מה עוד ניתן לבקש? כל מה שנותר לנו היה להינות מהנוף ולתת למצלמתו שהתחננה ממש לאקשן את זכות הדיבור.

הקליקו על התמונות להגדלה

\

נופים כאלה אסור לפספס. מחלון מכונית ההסעה בוודאי שלא הייתי מצליח לצלם. הנהג לא היה מאפשר לי לעמוד לידו וממקום מושבי בוודאי שהייתי יכול לשכוח מכך עוד במיוחד כשההסעה מלאה במבקרים, תופעה שכיחה למדי. עדיף לקום שעה מוקדם יותר ולנסוע לשמורה בריכבך מבלי להיות תלוי באף אחד וכך להינות מהמראות המרהיבים של הדרך.

ובעודי נהנה מהמראות הנהדרים וחושב על מכונית ההסעה היא פתאום מופיעה לי מאחורי אחד העיקולים שבדרך בדרכה לאסוף מבקרים מתחנת ההסעה שממוקמת כשלושה קילומטרים משם והנהג מנפנף לשלום. "וואו, איזה צירוף מקרים" אמרתי לעצמי "חושבים על החמור והחמור מגיע, איזה מזל שחקרתי את עניין ההסעה כאן ומצאתי שלא זקוקים לה וניתן להגיע לשמורה במכונית, שגעון לאומי!".

אני מאד אוהב לצלם את שלטי הכניסה לכל אתר בו אני מבקר וכן את השילוט המוצג בכל אתר. זה עוזר מאד אחרי כן בזיהוי המיוחדות שבכל אתר ומספק אינפורמציה רבה. בשנה שעברה כשביקשתי מנהג ההסעה לעצור לי ליד שלט הכניסה לפארק הוא ענה לי: "בוודאי, רק שתצטרך לחכות כאן למכונית ההסעה הבאה שתאסוף אותך בעוד כחצי שעה משום שאני תלוי בלוח זמנים ועלי להגיע לשמורה בתוך הזמן המוקצה לי!" בבקשה, הנה עוד סיבה מדוע שמחתי להשתמש הפעם במכוניתי.

הגענו לכניסה הראשית של השמורה בה ממוקם מרכז המבקרים. זה בניין מאד מיוחד בצורתו שנבנה מלבנים אדומות ותואם את הנוף להפליא. אני כבר מכיר אותו מביקורינו הקודם כאן לפני שנה ולכן ידעתי בדיוק לאן ללכת ומה לעשות. הכי מצחיק זה שכשעה לאחר שאנחנו הגענו לשמורה הגיעה לשם ההסעה והביאה קבוצה די גדולה של מבקרים שהבהירה לי חד משמעית מדוע היה השימוש במכוניתנו עדיף בהרבה על ההסעה הזאת.

 

ברשומה הבאה נבקר בלווית האורחת החמודה שלנו קשת באיזור המערות המרהיב ביופיו והמשופע בהיסטוריה.

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת