00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

שהחיינו

או בנוסח המלא - ברוך אתה ה` אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. [ולא, אני לא מתחזקת].

`הזמן הזה` הוא לענייננו כרגע, הזמן בו אני מפרסמת רשומה אחרי למעלה מחודש בו נמנעתי. כפי שכבר כתבתי בהזדמנויות שונות ההתלהבות שלי מהבלוגיה פוחתת והולכת. פרסום רשומה ועוד יותר מכך התייחסות לכל מי שמגיב עליה כבר הרבה פחות מלהיבים עבורי ולעיתים (כן, אני עומדת לכתוב את זה) אף מעיקים משהו. ואם כבר הייתי אמיצה אז לא אעצור כאן כפי שכמעט עשיתי אלא אמשיך ואצהיר בריש גלי כי מעכשיו אמנם אמשיך להשיב לכל מגיב אבל אחדל לחוש מחויבת להשתדל לעשות כן במהרה (יחסית, כי לא יחסית כלל אינו אפשרי עבורי).

בכל מקרה, המספרים מובילים לזה שכרגע עזיבה מלאה אינה אופציה שאני מביאה בחשבון. המספרים? אתם שואלים, אז אני ממהרת להסביר. ראשית, לקראת גיל 45 הגעתי כפי שהצ`ופון שם לב (גם הוא נגוע ב`מספרת` כמוני) ל – 45,000 כניסות. הוא תהה אם עד גיל 46 אגיע ל – 46,000 כניסות ואמרתי שככל הנראה כן. בינתיים חסרות עוד כחמישים כניסות ויש עוד כשמונה חודשים כך שאני אופטימית אך עד שלא אגיע לשם אני עדיין כאן. מספרים מסוג אחר ש"מותירים" אותי כאן קשורים גם הם בכניסות אך בדרך אחרת. די בהתחלה נרשמתי לאפשרות התשלומים ומאז בכל פעם שאני מגיעה ל – 80 ₪ אני ממהרת לגבות אותם. כעת כבר נותרו לי עוד פחות משישה שקלים עד השמונים הבא וגם זה נראה כמאורע שצפוי די בקרוב. אם אני חושבת על זה, יוצא די מפתיע איך לסטיסטיקות יש גם תפקידים נוספים מעבר לסקרנות הבסיסית שהתקיימה מהרגע הראשון.

אם לחזור לנושא הרשומה הרי שלא רק כרגע – אני יותר משמחה להזכיר את גן השדה שלאחרונה הפך לחלק מהנה משגרת החיים שלנו. מדי יום שישי אא"כ צצים דברים לא צפויים שאינם בני דיחוי, הצ`ופון ואנוכי מתייצבים בגן השדה שבימי שישי משמש כחנות לפירות וירקות אורגניים שרבים מהם מגודלים במקום עצמו ולתוצרת אורגנית נוספת שמובאת למקום . ביום שישי האחרון רכשנו שם וטעמתי לראשונה, לא רק השנה (ה`שהחיינו` הרגיל) אלא בחיים, לוביה טרייה. בישלתי אותה ברוטב עגבניות וזה יצא מאד מוצלח. אני רק תוהה (אולי מישהו מהצמחונים יודע) אם קטנייה טרייה נחשבת לקטנייה בכלל ובפרט מבחינת החלבון. כלומר, קטנייה כזו עשויה לסייע להגיע לחלבון מלא?

דברים חדשים נוספים שהבאנו משם הם סלק כתום (שבפנים צבעו צהוב) שהוא מתוק מהסלק הרגיל וגם פטוס שזו הכלאה של מלפפון עם קישוא שאפשר לאכול לא מבושל וחולק שם לטעימה ומאז טעמנו אנחנו רוכשים כמה כאלה מדי שבוע ומוכיחים שוב איך כאשר יש בבית ירקות חתוכים מתובלים בעדינות, כולם מנשנשים מהם בשמחה. גם ירקות המוכרים משכבר דוגמת עגבניות שרי או תירס כשהם אורגניים וטריים – טריים כפי שאפשר למצוא שם מתגלים במלוא טעמם הנהדר ממש כחדשים וכאילו בלתי מוכרים.

רק כדי להשלים את החידושים בתחום הפירות אספר כי תמיד נהגתי לרכוש סברסים כשהם קלופים ואז המגש שבו כעשר יחידות היה נכנס למקרר ונאכל כשכבר אינו במלוא אונו. חששתי לקנות סברס בלתי מקולף כי זה נראה לי דוקר מדי. לא מזמן הגעתי לסופר עם הצ`ופון שביקש שננסה את הסברס. הילדון מבקש – אז לא אסכים?! כמובן שנרכש מגש. הקילוף התגלה כקליל. אין כמעט קוצים וגם אם יש זה אמנם קצת כואב באצבעות אך זניח לעומת הכיף והטעם. אני ממשיכה לקלף בידיים חשופות אך הצ`ופון מעדיף לקלף עם כפפות כשהוא מקלף לעצמו.

לפני סיום אעבור לחידוש מסוג שונה לחלוטין. הצ`ופון (הפוסט הזה עוסק כולו בו והאקליפטוס נפקד ממנו וזה מהסיבה שהוא רואה את החופש הגדול כתקופה שמשמעה 7X24 שעות של צמידות למחשב ממנו הוא נעתר להפרד רק כשהוריו הרשעים מכריחים אותו לטובת עיסוקים משמימים כמו התראות עם חברים שגם אז כל אחד יושב צמוד למסך משלו או רחמנא ליצלן הגשת עזרה בעבודות הבית שבעצם יכול להתקיים גם בלא שהאקליפטוס ינקוף אצבע, אז בשביל מה? טוב, כבר אמרנו רשעים. זה יכול היה להיות פוסט שלם, אך לא הפעם) התחיל קייטנה חדשה שבחר לעצמו בחווה האקולוגית חווה ואדם. קייטנה חדשה? אז אני צריכה הוראות הגעה. הצטרפתי לחצי ולצ`ופון ביום הראשון כדי ללמוד את הדרך. אבל היא נראתה לי קשה ומסובכת מדי. אז מה עושים? אני חייבת ללמוד כי הקייטנה מסתיימת בארבע שעה בה האיש ספון לבטח בעבודה רחוק מהילדים ומהצורך לטפל בהם. פתאום האיש הבריק – זה בעצם ממש קרוב לסטודיו Cאליו אני כבר יודעת להגיע גם בעיניים עצומות. עשינו נסיעת הדגמה והסתבר שהחווה האקולוגית רחוקה מסטודיו C  בכמה מאות מטרים ואפילו  בקו ישר. מצויין! אני כבר יודעת להגיע.

עכשיו התחלתי לתהות למה לעזאזל הוא הראה לי קודם את הדרך המסובכת שלא קרובה לשום דבר מוכר. זה הזכיר לי בדיחה שמלווה אותי מאז הימים בהם הייתי סטודנטית למתמטיקה. מתמטיקאי הגיע לבקר בבית הארחה ונאמר לו כי בשל תקלה רק בקומה התחתונה אפשר למצוא מים ואילו הקומקום, התיונים הקפה והחלב (סויה, כמובן שסויה) מצויים חדרו שבקומה העליונה. איך תכין תה? הוא נשאל. אקח את הקומקום מהחדר, ארד לקומה התחתונה ואמלא בו מים ואז אשוב לחדר אשים תיון בספל ארתיח את המים ואמזגם על התיון שעל הספל, השיב. למחרת ספרה לו החדרנית כי מילאה עבורו מים בקומקום. אז איך תכין היום את התה? היא שאלה. פשוט מאד ענה המתמטיקאי. אשפוך את המים ואז אכין בדיוק כמו אתמול.

בדיוק כך גם אני למרות שכולנו כבר הבנו שמתמטיקאית כבר לא אהיה. שאלתי את האיש למה מראש לא התחיל מיד בלהראות לי את הדרך לקייטנה דרך סטודיו C. הוא אמר שהוא תמיד נוסע בדרך שהראה לי בתחילה והוא חושב גם שהיא יותר קצרה. ומכיוון שכבר הסתמן שעומדת להיות רשומה בדקנו במפה והסתבר שהדרך המקורית שלו קצרה בהרבה. הדרך בה אני נהגתי לנסוע עוברת דרך תחנת הדלק בה אני נוהגת למלא את הדלק ולכן בזמנו אימצתי אותה כי לתחנת הדלק למדתי איך לנסוע זמן קצר מאד אחרי שעברנו למודיעין. לפחות אי אפשר לומר שאני לא עקבית עם המוזרויות שלי. מה שכן, אחרי שלמדתי את הדרך הקצרה בזכות הקיטנה אני כבר נוסעת בה גם כשאני נוסעת להתעמלות. עוד דוגמא ליתרונות שבהיות בלוגרית ובפרסום רשומות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת