00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שי שלום - על פוליטיקה, טכנולוגיה, פילוסופיה והעולם הגדול

כשלונה הידועה מראש של המחאה החברתית

המחאה החברתית האדירה שפרצה לפני שנתיים חוללה מהפכה חסרת תקדים בשיח הציבורי הישראלי, במודעות הציבור לנושאים כלכליים ובנכונותו של הציבור להתנתק ממסכי העשן של ביטחון, פוליטיקה ודת, ולעסוק במציאות האמיתית של החיים. ברם המחאה איבדה אט אט את כוחה בשנתיים האחרונות, בין השאר כי מוקדי הכוח הגדולים במשק השתלטו עליה: מפלגות השמאל בגלוי וטייקונים ומונופולים בדרך סמויה. דע עקא, שהסמוי רב על הגלוי ורק חדי עין ואבחנה שמים לב לקשרים הסמויים שמפעילים הטייקונים והמאכרים באמצעות "מועדון הריכוזיות" במשק. כל גביר או טייקון דואג שיהיה לו נציג סמוי בשלטון: מרטין שלאף וליברמן, ביבי ושלדון אדלסון, עופר עיני ופואד ודנקנר יחד עם שמולי ושפיר ועוד, ברם  נוני מוזס ויאיר לפיד הם הדוגמה האקטואלית הרעה ביותר לכך. האיש שטבע את המונח "איפה הכסף?" שרכב על גלי המחאה כל הדרך לכיסא שר האוצר והבטיח פוליטיקה חדשה, הפך את עורו מרגע שנבחר והפגין בדיוק את אותן סיסמאות של הפוליטיקה הישנה: "סטרטפ ניישן", "כלכלה אחראית ויציבה", "אבטלה נמוכה", "פופוליזם", "שנאת מצליחנים" וכיוצ"ב.

השתלטות גורמים אלה על המחאה היא אחת הסיבות לכך שהדרישה העיקרית שעלתה מהרחוב היתה להגדיל את תקציבי הממשלה ולא לשנות מהיסוד את המבנה המעוות של המשק שמושתת על קשרי הון-שלטון-עתון בנוסח "אשמור לי ואשמור לך" . עכשיו כידוע הגיע זמננו שוב לשלם את החשבון.  בתקציב 2014-2013 עמדו בפני הממשלה שלוש אפשרויות:

1. להגדיל דרמטית את הגירעון התקציבי, כלומר להגדיל את הנטל על הדור הבא או להסתכן במשבר פיננסי.

2. לחתוך לחלשים, לזקנים ולכל מי שאין לו שאלטר, שיבר, עיתון או כוח.

3. להוביל מהפכה במגזר הציבורי ובמבנה המשק הפרטי.

כידוע הממשלה בחרה בסעיף מספר-2 הכי פשוט ונוח. סעיף 1 לא התאפשר בגלל הגירעון שיצרו בתקציב שטייניץ ונערי האוצר. סעיף 3 דורש מהפכה חברתית ותודעתית שאנחנו נמצאים רק בתחילתה, ומי שחושב שהפוליטיקאים הקיימים או החדשים יובילו אותה מזכיר לי את ההגדרה של אלברט איינשטיין למשוגע: זה שחוזר כל פעם על אותה פעולה ומצפה לתוצאה אחרת.

סוציאל-דמוקרטיה או הגנה על החזקים? ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי האוצר יובל שטייניץ ויאיר לפיד פיספסו את שתי ההזדמנויות הגדולות שהיו להם בארבע השנים האחרונות: גל הגיאות והצמיחה במשק הישראלי והמחאה החברתית. השילוב של שתי אלה היה הזדמנות מעולה לעשות מהפכה סוציאל-דמוקרטית אמיתית במשק הישראלי: מעבר של הממשלה מהגנה על מקומות עבודה (ועדים חזקים, מונופולים ומיליציות מיסוי חזקות) להגנה על עובדים (שוק עבודה גמיש, רשתות הגנה יעילות ותמריצים להכשרות וללימוד). ה״סוציאל-דמוקרטים״ הישראלים, שנהפכו לפופולרים בשנתיים האחרונות, לא טרחו לבדוק מה מקובל במדינות הרווחה המצליחות בעולם. הם ממשיכים לדחוף את רעיון ההגנה על מקומות העבודה: הגנה על אלה שמחוברים לעטין הציבורי או למונופול, כמו במודל היווני, במקום לייצר בישראל בהדרגה שוק עבודה במודל סקנדינווי או גרמני, שבו רוב ועדי העובדים מקבלים את ערכי התחרותיות, השירותיות, ההצטיינות והגמישות. הסיבה לכך שהפוליטיקאים לכודים במודלים של שמירה על מקומות עבודה ולא של שוק עבודה גמיש ומריטוקרטי שלצדו רשתות הגנה חברתיות היא כפולה: ראשית, המודעות והידע בסוגיה מצומצמים, ושנית, המערכת הפוליטית בכלל ומרכזי המפלגות הגדולות בפרט נשלטים על ידי ועדי העובדים החזקים. להם אין שום עניין אמיתי במודל סוציאל-דמוקרטי שוודי, פיני, דני או גרמני שמקדש גמישות ותחרותיות - הם מעדיפים משהו שדומה יותר למודל יווני ולפעמים איטלקי: גילדות וועדים מסודרים ומחוברים על חשבון שחיקה מתמשכת בתחרותיות ובשירות.

הממשלה והמחאה החברתית פיספסו את ההזדמנות להוביל שינויים בכיוון זה בשנים האחרונות, בתקופת הגיאות. האם הם ישכילו לעשות זאת בתקופה של האטה, משבר בהכנסות ממסים וגירעון תקציבי גדול?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל sexi6 אלא אם צויין אחרת