11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חושבים טוב

הסיפור שלא יאומן על הבלוגר שהסתבך קשות - פרק ד' "התפנית"

הסיפור ממשיך...

שלומי הזמין, מוטי (motior) התחיל , גל (באמריקה) המשיך ואני הקטן, אחרי 2 האמנים הדגולים האלו מנסה את כוחי לראשונה בתחום זה, לאחר שקיבלתי בשמחה את הזמנתו של גל להמשיך את הסיפור מפרי דמיוני... מקווה שיהיה מוצלח!  (חובה לקרא את הפרקים הקודמים תחילה!!!)

 

תקציר הפרקים הקודמים: (העתקתי מגל...)
 
 
 
 - פרק א` -
 
חוסר אונים
 
 
בשניות האלו  (שנראו לו כמו נצח), הוא ניסה שוב ושוב לשחזר בראשו את כל מה שקרה, והכל התחבר כרונולוגית, אבל עדיין היה כל כך הזוי. אם הוא ישרוד את זה, אף אחד לא יאמין לכל מה שקרה לו.  הבלוג שלה, הבלוג שלו, היפני מתחנת האוטובוס, הילדה הקטנה על האופניים, הליצן שאיבד את האף, קרטון החלב הריק והכלב הורוד. אולי בעוד כמה רגעים אף אחד יותר לא ידע את הסיפור המלא האמיתי, אף אחד חוץ ממנה...
המשך הפרק בבלוג הבית
 
 
- פרק ב` -
 
הליצן
 
אור בהחלט לא יזיק לו כעת. הכל התחיל בבוקר האחרון. כשהוא קם בבוקר הוא בדק כרגיל את מצב הבלוג שלו וגילה להפתעתו מספר חריג של כניסות לרשומה האחרונה שלו – שרבות מהן הגיעו מרשומה אחרת. הוא כמובן נכנס מיד לאותה רשומה – מסתבר שבלוגרית בלתי מוכרת לו כתבה סיפור הזוי על קורותיה ביום החולף. בסיפור שלה כיכב גבר יפני בלתי מוכר לה שהטריד אותה בתחנת האוטובוס בהצעה כי ייתן לה מיליון דולר אם תתחתן איתו...
המשך הפרק בבלוג של  motior
 
 - פרק ג` -
 
זכרונות

"בוא נזוז אין זמן" ירתה, "ואל תנסה שום דבר" נשפה בעורפו. היא הובילה אותו החוצה דרך גרם מדרגות צר שטיפס אל קומת הקרקע אור היום היכה בו בסנוורים והוא נאלץ לסוכך עם ידו על עיניו  אחרי השהייה הארוכה במרתף החשוך.. 

הוא יכל לשמוע את המיית הגלים ברקע,"צדקתי" חשב לעצמו, "אנחנו באמת ליד הים, האינסטינקטים והחושים הישנים שלי עדיין עובדים.." הוא הרגיש את שריריו מתחשלים  כמו מזכירים לו נשכחות.. וכשעיניו התרגלו סופסוף לאור הוא יכל לראות שהם נמצאים בהאנגר ענקי בנמל הישן.

המשך הפרק בבלוג של באמריקה

 

 - פרק ד` -
 
התפנית
 
עוד לפני שהספיק לפתוח את פיו, שוב חש עצם קהה מכה בעורפו...
כעבור זמן לא ידוע התעורר ולאחר ששפשף את עיניו, מצא את עצמו בתוך תא קטן של שירותים. את הים הוא הכיר היטב ולכן לא היה יכול לטעות בזיהוי רחש הגלים. אין ספק שהם כעת בלב ים!
"לאן לכל הרוחות הם לוקחים אותי? ואולי אני עתיד להיות ארוחה טריה לכרישים..." זיעה קרה עטפה את פניו... "תתרכז ותחשוב" לחש לעצמו, בידיעה שאולי אין לו מספיק זמן, צריך לפעול ומהר. הוא סקר את החדר הקטנטן בו הוא נמצא: אסלה, כיור, ברז, אשנב קטן עם סורגים עבים ו... מראה! "נהדר" חשב לעצמו תוך כדי שהוא מתקרב אל המראה לבחון את פצעיו. אבל כאן ציפתה לו הפתעה!
 
הוא הביט במראה ועוד לפני שהספיק לא להאמין למה שהוא רואה, הוא נפל והתעלף. אבל הלחץ לא איפשר לו להישאר מחוסר הכרה ובמאמץ גדול הוא קם שנית, ניגש שוב אל המראה כשכל גופו רועד, מתפלל שמה שראה קודם היה רק דמיון, רק בדיחה עצובה, אבל לא! המראה הזה חזר שוב...
הוא הביט המום אל הדמות שנשקפה אליו מהמראה: "יפני!" , "אני יפני?! לא יתכן, זו חייבת להיות מתיחה. הרי מעולם לא הייתי ביפן ואיני יודע מילה ביפנית." הוא הזדעזע עד עמקי נשמתו, אך ברגע זה חלה התפנית...
 
עכשיו פתאום הכל התחבר, פסיפס שלם של תמונות הזויות הפך לפתע לתמונה אחת שלמה. הוא עצר לעשות סדר במחשבות, הוציא מכיסו נייר ועט והחל רושם במהירות.
"בינגו!" - אמר בקול שקט. 'הילדה הקטנה על האופניים' זה לא שם הבלוג האמיתי שלה. כן, זה היה שם של רשומה ישנה שהיא כתבה. שם הבלוג היה... התמונה הבזיקה אל מול עיניו, הרגע שלפני המכה הראשונה - כן, 'קרטון החלב הריק', כך הוא נקרא!
 
הלאה... האף של הליצן, היא כתבה פעם על הליצן שאיבד את אפו באסלה. עכשיו זה ברור למה הוא כאן - הוא ניגש לאסלה והוריד את המים...
"בינגו!" פעם שלישית. יחד עם זרם המים הופיע גם האף האדום. לא סתם אף, זה היה מפתח. האם זהו המפתח אל החופש?! כל גופו רטט כשסובב את המפתח בחריץ המנעול.
הדלת נפתחה.
 
אבל מה עושים עכשיו? האם אני מסתכן? "תחשוב טוב" אמר לעצמו. רק רמז אחד נשאר עלום ולא התחבר לו לשום דבר. 'הכלב הורוד'. "לכל הרוחות, מה זו היציאה הזו?! "
באותו רגע הוא ראה את הכלב רץ לקראתו והוא החליט ללכת על כל הקופה!
בלי לחשוב על מעשיו, תפס את הכלב הורוד בחוזקה והשליך אותו מעבר למעקה- אל הים.
 
זה היה רגע מדהים. נראה שכל העולם הסתובב סביבו.
"אני מכיר את המקום הזה מאיפה שהוא... כן, זו המיטה שלי, החדר שלי, הבית שלי!"
בתחושת ניצחון משכרת הוא רץ אל המחשב הנייד שלו, רשם במהירות את הסיסמא ונכנס...
 
"יש!!!" הוא זעק. הבלוג של 'הילדה הקטנה על האופניים' נעלם, הוא לא קיים יותר. גם מספר הכניסות לרשומה שלו חזר למימדים השגרתיים, הכניסות החריגות נעלמו וכן, הוא בדק במראה "ידעתי שאני לא יפני!".
 
שמח וטוב לב, החליט לרדת למכולת לקנות בקבוק יין טוב כיאה לחגיגה. פתח את דלת ביתו ויצא בריצה וכמעט נתקל בשכן שבדיוק עבר שם.
 
לא...זה לא היה השכן...
גבר זר, עיניים מלוכסנות, הביט בו במבט מאיים...
 
 
חברים, זה יכול להיות סוף הסיפור, אך גם פתחתי פתח להמשיך לכל מי שמעוניין בכך! תהנו... 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

55 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חושבים טוב אלא אם צויין אחרת