00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

איך הזמן רץ כשנהנים

27/11/2013

השתקפות בשלולית אחרי הגשם

ככה עבר לו עוד שבוע. עוד שבוע שבו היינו שוב בבית החולים לבדיקות. עוד שבוע שבו התוצאות היו תקינות והספירות היו טובות. עוד שבוע שהימים בהם הלכתי לעבודה גרמו לי לתחושה של עומס. מחר, יום ראשון יהיה הטיפול הרביעי ואם הכל ילך לפי התוכנית והפרוטוקול זה אומר שעברנו חצי, שמחקנו חצי מטבלת היאוש, שאנחנו הופכים צד ונמצאים קרוב יותר לסוף מאשר להתחלה. 

יש לנו שגרה שסובבת סביב המחלה, הטיפולים והתרופות. בימי ראשון אנחנו בבית החולים, לבדיקות או לטיפול. בימי חמישי אנחנו בבדיקות. בימים ראשון, שלישי וחמישי אני צריכה להזכיר לו לקחת את התרופות שלו. אני צריכה להזכיר לעצמי להביא מרשמים וללכת לבית המרקחת. כשבאים לטיפול צריך לצאת מהבית מוקדם כדי להיות בזמן סביר בבית החולים כי הטיפול לוקח המון זמן. כשבאים לבדיקות אפשר לבוא יותר מאוחר, וזה אומר שהכל יקח יותר זמן, ההמתנה, הבדיקות אבל למדתי לא להיות בלחץ אם לא צריך.

ביום חמישי האחרון ממש התמזמזתי עם הזמן. קמתי בשבע, ירדתי לסיבוב עם הכלבונת (גם היא ברוטינה), קניתי לחמניות טריות בבית המאפה שנמצא על מסלול הטיול שלנו (גם זה ברוטינה) וכשחזרתי הביתה הכנתי סנדוויצ'ים טעימים לזמן הארוך שנשהה בבית החולים כי נצא מאוחר ונגיע מאוחר והנער תמיד נהיה רעב ובא לו משהו. חשבתי לעצמי שבמקום לקנות לו כריך במזנון בבית החולים (שטעים שם מאוד) אני אביא את הסנדוויצ'ים שלי.

בדיוק כשהכנתי את הסנדווי'צים הכריכים (מעתה יכתב כריכים), חזר הבכור ממשמרת לילה וביקש שאכין גם לו, שיהיו לו כריכים מוכנים כשיקום בצהריים. בינתיים הנער כבר היה מוכן ודחק בי להזדרז, שזה מחוץ לרוטינה בכלל כי ברור לכולם שזה בדיוק הפוך בדרך כלל. אבל אני החלטתי שהיום, כלום לא ידחק בי, אני לא אהיה לחוצה או חסרת סבלנות והכל יעשה ברוגע. הכריכים הוכנו, נארזו ויחד איתם נארזו גם בקבוק מים, שני קרואסונים טריים (מאותו בית מאפה) ותפוח. 

יצאנו מהבית בשמונה וחצי שזה ממש מאוחר, באופן יחסי כמובן. אם אין פקקים, זה עשוי לקחת כרבע שעה, אבל בבוקר המרחק הקצר מהבית לבית החולים לוקח קרוב לשעה. אבל אני שמרתי על קור רוח וסבלנות, והזכרתי לעצמי, שלא משנה מתי מגיעים, מחכים בתור. לפקידות הקבלה, ללקיחת דם, לתוצאות הבדיקות, לרופא. העיקר, בסבלנות. אז הגענו, ולקחנו מספר וראיתי שבסך הכל יש רק שמונה (8) אנשים לפנינו, זה כלום, רבע שעה גג. עוד לא התחלף המספר ופקידת הקבלה הסתכלה לכיווני ואמרה שיש מדבקות מחכות אצל זאת שלוקחת דם. הלכנו אליה ולא היה אצלה אף אחד. אז מיד הוא התיישב ולקחו לו דם. זה היה הזמן הכי קצר שעבר מהרגע שהגענו ועד שלקחו לו דם, אי-פעם. בכל מקרה מרגע לקיחת הדם ועד שיש תוצאות זה לפחות שעה ואת זה אי אפשר לקצר. אז הלכתי לסיבוב. הייתי צריכה לתת איזה בדיקה במכון לפריון הגבר, אבל הסתבר שהם כבר קיבלו את הבדיקה, לא ממני. בדרך חזרה נכנסתי לסטימצקי ולקחתי ספר במתנה עם שובר שקיבלתי משופרסל. כשחזרתי הצעתי לנער ולאבא שלו (כן, גם הוא היה שם), כריך, אבל הם לא רצו. ואז ראיתי שהפקידה מביאה תיקים לרופא וניגשתי לבדוק, ואכן הבדיקות הגיעו ונכנסנו לרופא.

אז הכל היה בסדר, באופן יחסי כמובן. 

אז לסיכום: קמתי בשבע, הייתי פרודוקטיבית, יצאנו בשמונה שלושים, הגענו בתשע ועשרים, בתשע וחצי הנער כבר היינו אחרי לקיחת הדם ובעשר וחצי כבר יצאנו מהרופא. לא נאכלו כריכים, אבל כן נאסף ספר מסטימצקי ובאחת עשרה וחצי כבר היינו בבית. מין יום ממוזל שכזה. בדרך לאוטו, ניסינו את מזלנו בגירוד חיש-גד אבל לא היינו ממוזלים עד כדי כך אבל האמת, שאני מסתפקת בטוב שיש. כדי להמשיך את הרוגע והשלוה שהיו מנת חלקי ביום הזה החלטתי לא ללכת לעבודה כדי לא להרוס. במקום זה הלכתי לקניות בשעה שרוב האוכלוסיה עדיין בעבודה והמשכתי את רצף השלוה. גם התור בקופה (היו מעט קופות פתוחות) לא הוציא אותי משלוותי ובחרתי לעשות משלוח כדי לא לסחוב יותר מידי.

כשחזרתי הביתה, ירדתי לסיבוב עם הכלבונת. כשחזרתי, הקניות כבר היו ליד הדלת ואני הכנסתי הכל הביתה וסידרתי בנחת. עכשיו יכולתי ללכת לישון צהריים. פשוט לא יאומן, איך דברים כל כך קטנים יכולים לגרום לי הנאה. 

שנת הצהריים הזאת היתה השיא של היום ואולי אפילו של השבוע. ולדעתי, תמיד כדאי לפרוש בשיא. אמנם אני יכולה להמשיך ולספר על קורות אותו יום (יום חמישי) אחרי שקמתי משנת הצהריים אבל אם לא נרדמתם עד כה, סיכוי סביר שזה יקרה בשורות הבאות, אז אסיים כאן.

את התמונות צילמתי בסמרטפון, אחרי הגשם, באחד מטיולי הבוקר השבוע.

 

כלבונת בוחנת את העולם שמתחת למדרכה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת