1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

בואי לאילת לאילת – פרק ב`

תקציר הפרק הקודם
בחופש הגדול בין כיתה ט` ו-י` תכננתי לנסוע לאילת עם חברתי נורית. זאת אמורה הייתה להיות חוויה נהדרת – כי מעולם לא נסענו רחוק כל כך ולזמן רב כל כך.
אבל בינתיים לא סיפרתי להורים – השתדלתי לדחות את הבשורה ככל האפשר.
 
פרק ב`
החופש הגדול התחיל ואני עדיין לא סיפרתי לאבא ולאמא על התוכנית הגדולה שלנו. כמובן שגם לא קבעתי תאריך לנסיעה ולא עשיתי שום הכנות ממשיות.
איפשהו היה לי חשש שאם אספר להם על התוכנית הם פשוט יאסרו עליי לנסוע וזה יהיה סוף החלום. העדפתי חלום לא ממומש על כך שלא יהיה לי חלום כלל.
 
הייתי יכולה להמשיך לדחות את הקץ עד סוף אוגוסט, אבל בתחילת יולי נורית התחילה להציק לי בשאלה מתי ניסע כבר.
אחרי כמה התחמקויות שאלתי אותה אם היא כבר סיפרה להורים שלה על הנסיעה. לאכזבתי היא אמרה שוודאי שהיא סיפרה ואין להם בעיה עם זה.
אחרי שקצת לחצתי אותה בנושא היא הודתה שבעצם יש להורים שלה בעיה עם הנסיעה הזאת, אבל מכיוון שהם הרשו לאחיה לנסוע שנה קודם הם נאלצו להרשות גם לה. בתנאי...
 
התנאי היה שהיא תיסע עם מישהי בוגרת ואחראית ונורית שמחה להציג אותי בתור הנערה הבוגרת והאחראית שאליה היא מתלווה.
הוריה של נורית שמחו שיש לה חברה לנסוע איתה – ועוד כזו שהיא בוגרת ואחראית – ורצו לפגוש אותי לפני שאנחנו נוסעות.
 
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לספר להורים? לפגוש את ההורים של נורית קודם? לוותר על כל הרעיון?
אחרי התלבטויות החלטתי שלוותר לא בא בחשבון. אני כבר בוגרת ועצמאית והגיע הזמן שאראה גם את אילת.
בארוחת הערב אזרתי עוז וסיפרתי להורים על הנסיעה.
 
"אבא, אמא..." – פתחתי בקול קצת חלש – "יש לי חברה בכיתה שמארגנת נסיעה לאילת של כמה בנות ואני רוצה גם לנסוע"
זה לא היה מדויק, אבל גם לא ממש שקר. הרי שתי בנות הן "כמה", שתינו היינו מהכיתה והנסיעה לאילת באמת הייתה יוזמה של נורית ולא שלי במקור.
אבא אוטומטית שלל את הרעיון בטענה שאני עוד צעירה מדי וזה רחוק מדי וחם מדי.
אמא דווקא שמחה לרעיון שאני רוצה להצטרף לנסיעה של בנות מהכיתה ואני לא מתכוונת לבלות את כל החופש בחדר שלי בקריאת ספרים.
היא שאלה אותי כמה שאלות על נורית ועל הטיול. השתדלתי לענות כמיטב יכולתי בלי להמציא דברים ובסופו של דבר היא הבטיחה "לחשוב על זה".
 
זה כבר היה יותר טוב ממה שקיוויתי... חדורת מרץ ומוטיבציה התקשרתי לנורית וסיפרתי לה שההורים שלי כנראה יסכימו לנסיעה ושאני מוכנה לפגוש גם את ההורים שלה מחר כדי לעזור להם להחליט.
נורית לא נשמעה כל כך נלהבת – היא נטפלה קצת יותר מדי ל"כנראה" שהיה בסיפור שלי. מסתבר שאיכשהו היא קיבלה את הרושם שאולי ההורים שלי לא יאשרו לי לנסוע.
לא היו לה שותפות פוטנציאליות אחרות לטיול והוריה לא יאשרו לה לנסוע לבד, לכן אם אני לא אוכל לבוא הנסיעה תבוטל.
 
השתדלתי להרגיע אותה ככל יכולתי והבטחתי לה (בחשש מסוים) שעוד הקיץ נהיה באילת.
למחרת הגעתי לבית של נורית אחר הצהרים. נורית ומשפחתה גרו בדירת שלושה חדרים בבניין ישן וקצת מוזנח, קומה שלישית ללא מעלית.
הבית היה רועש ומבולגן וריחות בישול מילאו את כולו, אבל ההורים של נורית היו מאוד נחמדים. הם אמרו לי שהם מאוד שמחים שלנורית יש חברה אחראית שהזמינה אותה לחופשה באילת.
אחר כך הם שאלו אותי קצת שאלות לגבי התוכניות שלנו.
למרבה המזל נורית הכינה אותי מראש – היא סיפרה לי על החופשה של אחיה בשנה שעברה ואני סיפרתי בקווים כלליים על החופשה שלו והוספתי קצת הוראות בטיחות ממיטב סיפורי הזוועות שקראתי בעיתונים – ניסע באוטובוס, נישן באכסניית נוער (בחדר לבנות בלבד), נלך רק לחופים מוסדרים, לא ניסע בטרמפים, לא נדבר עם זרים ולא נתפתה לסיגריות או בירה.
 
נראה שההורים של נורית היו מאוד מרוצים מהתשובות שלי. הם איחלו לנו שניהנה בחופשה ורק שאלו מתי בדיוק אנחנו יוצאות.
נורית מיהרה לענות שבשבוע הבא...
 
חזרתי הביתה במצב רוח מתנדנד בין אופוריה לייאוש. בערב שאלתי את ההורים שלי מה הם החליטו. כרגיל, הם עדיין לא החליטו. אחרי דיון ביניהם הם ביקשו לדבר עם החברה שיזמה את הטיול – כדי לוודא שלא המצאתי אותה ושהיא ילדה אחראית שניתן לסמוך עליה.
 
מבחינתי זו הייתה תשובה חיובית.
 
אילת – הנה אני באה!
 
 
 
המשך כאן
 
והרשומה המומלצת היא - עולם של חוויות – מסע צילומי חובק עולם - של optimous1
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת