00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

לצוד פילים


במאי: רשף לוי
שחקנים: ששון גבאי, מוני מושונוב, פטריק סטיוארט
תסריט: רשף לוי
ז'אנר: קומדיה, מותחן
שנה: 2013

ל"לצוד פילים" היה את הפוטנציאל להיות אחד הסרטים הישראלים הכי מוצלחים ופורצי דרך שנוצרו. המחשבה על קומדיית מתח שנוצרה בשיתוף פעולה בין לאומי ועם מנטליות של סרט בינלאומי (שכמובן מתבטאת בשחקן הבריטי המפורסם פטריק סטיוארט, שאיכשהו גוייס על ידי רשף לוי כי ג'ון קליז לא היה פנוי), יכלה להפוך אותו לגמרי לסרט פולחני. הוא הראה הרבה הבטחה והרבה פוטנציאל, וחזיתי שהוא יהפוך ללהיט קופתי וביקורתי, יהווה קאלט מקומי, יצליח בעולם ופשוט יחסל כל מה שבדרכו, כמו הרקולס. אבל בעצם, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שיותר מתאים להשוות אותו ל"לצוד פילים" אינו הרקולס, כי אם איקרוס, אותו גיבור שבנה לעצמו כנפיים המודבקות בשאווה, החל לעוף, עלה כמה שיותר גבוה, השמש המיסה את השאווה בכנפיו, ואז הוא נפל ומת. "לצוד פילים" עף הרבה יותר מדי קרוב לשמש, וחבל.

יונתן (גיל בלנק) תלמיד חטיבה ירושלמי, בסה"כ ביקר את אביו במקום העבודה שלו כמאבטח בבנק גדול וחשוב בירושלים, רק כדי לראות את אבא חווה התקף לב ומת בתוך הבנק לפני שהוא מספיק להגיש לו עזרה. האבא הוא מי שהביא את הבייקון לשולחן בבית המשפחה, ולכן אימו (יעל אבקסיס) צריכה ויכולה להישען אך ורק על הביטוח שהיא אמורה לקבל על מות בעלה. לצערה, גם זה לא מתאפשר בגלל סעיף בירוקרטי כלשהו, והמשפחה נותרת מחוסרת כל. בזמן שאמו עובדת שעות נוספות ומזיינת את מנהל הבנק (משה איבגי), יונתן מקבל בייביסיטר, סבו אליהו (ששון גבאי). אליהו הוא בחור קר וציני שהחבר היחיד שלו הוא ניק (מוני מושונוב), חבר ותיק מימי הפלמ"ח, שנהגו לשדוד ביחד בנקים בריטים בתקופת המנדט. בשלב מסויים, עולה ליונתן הרעיון לשדוד ביחד עם אליהו וניק את הבנק שבו אבא עבד, גם בתור נקמה וגם בתור דרך להשגת הכסף שיונתן ומשפחתו כה צריכים. וכך, תכנוני השוד יוצאים לדרך, כשלשלושה מצטרף גם לורד מייקל סימפסון (סר פטריק סטיוארט), גיסו הבריטי ומנהל תיאטרון בחובות שחושב לנצל את העניין על מנת לשקם עצמו כלכלית.

אני חושב שלפני שאפנה לשבחים, צריך להתמקד בבעיה הגדולה ביותר של הסרט. למעשה, מדובר בבעיה כמעט יחידה, שפשוט יש לה הרבה תת-סעיפים: הסרט הזה נושך הרבה יותר ממה שהוא יכול ללעוס. קשה למצוא משהו ש"לצוד פילים" לא מנסה להיות. מותחן? צ'ק. סרט על משפחה במשבר? כן. סרט "העבר פוגש את העתיד" שכזה? צ'ק. סאטירה על המצב הכלכלי בארץ ומחאה כנגד בירוקרטיה תאגידית מיותרת? כן. סרט שודים סטייל כלבי אשמורת? צ'ק. קומדיה שנונה? צ'ק. קומדיה גסה ונמוכה? צ'ק. דרמה אנושית מרגשת? צ'ק. סרט התבגרות? צ'ק. מוקומנטרי? מסיבות לא ברורות, גם צ'ק. הוא רוצה, לפעמים מתיימר, להיות כ"כ הרבה דברים, וזאת משימה מאוד קשה לכל סרט, ומשימה בלתי אפשרית לסרטים עם תסריט לא ממש טוב - בדיוק כמו לצוד פילים. חוץ מבפאן הקומי (ועל זה עוד נדבר), הוא פשוט כושל או כושל חלקית בכל אחד מהמטרות שלו. יש אלמנטים בסרט שעוד מצליחים לעבוד איכשהו, אבל מכיוון שהסרט מנסה לזפזפ בין כ"כ הרבה סגנונות ורעיונות, אף אחד לא מקבל מספיק פוקוס בשביל שיהיה זמן להעריך או לנתח אותו. אולי כל אחד מהחלקים היה עובד טוב בפני עצמו, אבל הבלגן העצום ששורר בתסריט פשוט מונע את האפשרות הזאת.

הדרמה פה קלישאתית, צפויה וסובלת ממקרה קשה של חוסר "עדינות" - כל הסודות, כל המחשבות וכל הרגשות של הדמויות מונחות בגלוי על השולחן, בלי שמץ של עדינות או מסתורין. במקום לגרום לסרט להיראות כנה וריאליסטי, זה עושה את ההפך וגורם לו להפוך ליותר מזוייף ולא אמין. החלק של המותחן הוא אחד היחידים שבהם שעוד איכשהו עובד. הרעיונות של תכנון השוד וביצועו מרתקים ועשויים מעולה ברמות הסצינה הבודדת ומראים הבטחה בתחילת הסרט, אך לקראת סופו הם מתדרדרים לבליל של קלישאות וחורים עלילתיים שהגיעו מניסיון כושל להפוך את הסרט למגניב וחדשני. זה גם מוביל ללא ספק לאחד ה"טוויסטים" הדביליים ביותר בכל תולדות הקולנוע. WTF במובן המאוד לא טוב של המילה.

יש גם ניסיונות לאיזה מיליון וחצי סיפורי צד שלא קשורים לאחת מקשתות העלילה העיקריות, אבל החיפוף בהם ובדמויות שלהן פשוט מזעזע. כל דמות שאינה אחת מ-4 הדמויות הראשיות יותר חד מימדית ופלקטית ממשהו מאוד חד מימדי ופלקטי. הכתיבה שלהם עצלנית, קלישאתית, ופשוט מעצבנת, והעלילות שלהן מיותרות יותר מתקיפה אמריקאית בסוריה (אקטואליה בשקל! היי, אם לרשף לוי מותר להכניס ביקורת בשקל על המצב הכלכלי בארץ, גם לי מותר). במאמר מוסגר אציין שאיני אחד שמחשיב את עצמו כבעל עניין מיוחד בפמיניזם ואני לא תמיד מסכים עם תלונות על דרכי הייצוג של נשים בתרבות. אבל "לצוד פילים" הוכיח שאיפשהו עמוק בלב יש לי איזו נעמי וולף קטנה, כי הוא לגמרי עורר בי כעס על איך שכתבו את הדמויות הנשיות בו. לעיתים רחוקות מאוד אני מתעצבן מסקסיזם בסרטים, אבל פה זה היה פשוט מגעיל. נשים, לשם שינוי אני מסכים אתכן.

החלק הכי בעייתי מבחינתי הוא סיפור ההתגברות של הסרט: הוא כ"כ מביך, קלישאתי, דבילי ולא אמין. חלק מזה נובע, חייבים להודות, ממי שבמרכז: גיל בלנק, השחקן הראשי. יש שיאמרו שלבקר משחק של ילד, ועוד ישראלי, זה דבר שאסור לעשות כי הוא יכול לקרוא ולהיעלב מזה. זה נכון, אבל לדעתי כל מי שחושף יצירה שלו - במקרה הזה, הופעה - בפומבי, חושף את עצמו לביקורת. כמובן שאני לא עומד להשתמש במונחים שיכולים חלילה להעליב את בלנק. אני בכלל לא חושב שהוא שחקן גרוע וחסר כישרון, להפך, נראה שהוא מאוד מאוד התאמץ בסרט, וההשקעה שלו בתפקיד ניכרת. אבל עם כל המאמץ, פשוט אין לו את הכריזמה ואת החן שצריך כדי לגרום לדמות הזאת להיות חביבה. עם קצת יותר מאמץ, ואולי עם דמות כתובה יותר טוב, מי יודע, אולי הוא יוכל לתת הופעה טובה יום אחד. אבל ההופעה שלו בלצוד פילים היא לצערינו ההפך הגמור. חבל. 

לעומתו, יש את השחקנים והדמויות שהם בקלות הדבר הכי טוב בסרט: גבאי, מושונוב וסטיוארט. השלושה האלה פשוט אדירים. יש להם כריזמה אדירה, יש להם כימיה מעולה והם מביאים המון אישיות למסך, גם לדמויות שאינן עמוקות או מרגשות במיוחד, בסך הכל זקנים חרמנים ומצחיקים. אבל זה הרי הקסם: לדעת להביא אנושיות וצבע לדמויות לא בדיוק ריאליסטיות או מרתקות זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות. כל רגע איתם הוא פשוט תענוג, והרי שהם מופיעים ברוב הסרט - ככה שרוב הסרט הוא תענוג.

מהם נובע גם החלק היחיד בבליל הז'אנרים של הסרט שאשכרה מצליח להיות... טוב, אפילו אדיר, לאורך כל אורכו: החלק הקומי שלו. זה פשוט סרט מאוד מאוד מצחיק. רשף לוי הוא סטנדאפיסט, ורואים שהוא יודע דבר או שניים על יצירת משפטי מחץ, כתיבת דיאלוגים משעשעים, שנינות, תזמון קומי וניצול סיטואציות ודמויות לטובת הקומדיה. כשהוא שם את כל אלה בפה של קומיקאי טבעי כמו מושונוב; אצל גבאי שבאמת הייתי צריך סטירה כדי להזכיר לעצמי שהוא אינו החבר הרביעי של הגשש החיוור; וסטיוארט, שנראה כאילו עשוי מ-70% מים ו-30% הומור בריטי טהור - התוצאה פשוט נפלאה. הקטעים הקומיים הם גם היחידים שבהם גם הדמויות הצדדיות הדי גרועות מראות עוד איזושהי חביבות.

ובסופו של יום, התוכן אולי מאוד בעייתי, אבל דרך הביצוע, חייבים לומר, אדירה. אולי לא רמה חסרת תקדים בארץ, אבל רואים שבתחומי הבימוי והקראפט, עבדו על הסרט הזה אנשים מאוד מוכשרים. הצילום נפלא ומקצועי, רמת הסאונד גבוהה ביותר, העריכה מוקפדת ומרשימה. רשף לי אולי לא כותב טוב, אבל הוא גם משחק אותה עם כמה וכמה הברקות בימוי במהלך הסרט. בכלל, אפילו שכל האלמנטים של הסרט לא עובדים טוב אחד עם השני, וברוב המקרים גם לא בפני עצמם, אבל בכל זאת יש בסרט סצינות שאם נשפוט אותם לבד, הן סצינות פשוט אדירות. אם לא נקשר אותם לעלילה, קטעי השוד והמתח מבויימים, כתובים וערוכים בצורה מבריקה ומותחת. אפילו שהעלילה הדרמטית שבו די תפורה ודלילה, יש סצינה אחת די קורעת לב. ואלה רק הדוגמאות הכי בולטות, יש עוד כמה קטנות וטובות.

אבל אם אצטרך לסכם את העיקרון ולהגיד אם אני ממליץ על הסרט או לא, אני מוכרח לומר שאני לא בטוח. "לצוד פילים" הוא תסריט פגום ועצלני בצורה פשוט מזוויעה שמקבל ביצוע מקצועי ומלא חן, שמצליח להפוך אותו לבר צפייה. אצל שחקנים יותר גרועים, בימוי יותר בנאלי ושימוש עלוב יותר בכלים הטכניים, זה היה פשוט אסון. ובדיוק בגלל זה, למרות הכל, אני חושב שהוא שווה צפייה. הוא מעביר שעתיים בכיף, והבעיות יחלחלו לכם לראש הרבה אחרי שהוא נגמר, כמו שקרה לי.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת