00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גוגל דודל

150 שנה להולדת ולדימיר דורוב

ולדימיר לאונידביץ` דורוב נולד כבן הרביעי משישה למשפחה אריסטוקרטית ועשירה במוסקווה. אחת מבנות המשפחה, נדייז`דה דורובה, היתה ידועה כ"הנערה הפרשית" - לבושה כגבר, התגייסה לגדוד פרשים כדי להלחם במלחמת נפוליאון, ואף קיבלה מדליה על שירותה. אביו היה קצין במשטרת מוסקווה, ואמו מתה לאחר לידת אחותו הצעירה. אביו החל לשתות ומת כעבור שנה. ולדימיר ואחיו הצעיר ממנו בשנה וחצי אנטולי גדלו אצל סנדקם ניקולאי זכרוביץ זכרוב, עורך דין עשיר ומחזאי לעת מצוא, שמחזותיו הופקו בתיאטרון מאלי במוסקווה. משבגרו, שלח אותם זכרוב לאקדמיה צבאית, שם פיתח אנטולי סלידה מכל צורה של סמכות.

האחים העדיפו אקרובטיקה קרקסית על פני לימודים אקדמיים ותרגילי צבא. תשוקתם זו הביאה לגירושם מהאקדמיה הצבאית. ולדימיר ואנטולי השתמשו בכסף שהשאירלהם סנדקם כדי לשכור מורה לאקרובטיקה, אנג`לו בריאטורה, שלימד אותם תרגילים, תוך שהוא מצליף בהם להשגת משמעת. כשזכרוב גילה זאת, הוא פיטר את בריאטורה. ב- 1878, האקרובט אוטו קלייסט לימד את האחים תרגיל על הטרפז. שנה מאוחר יותר הופיעו השניים בתאטרון של ווינשטוק בעיר טוור, צפונית למוסקווה. הם עבדו גם בתאטרון של רינלדו הקוסם, לפני שהחליטו להצטרף ללהקת רובינסון ניקולט, שהופיע בקרקסים.

ב- 1881 עזבו את רובינסון-ניקולט, לאחר ויכוח שהיה לאנטולי עם המנהלים. ויכוחים אלה הכתימו את הקריירה של אנטולי פעמים רבות, וגרמו לפרידתם של האחים. ולדימיר מצא עבודה כעוזר למאלף חיות אצל הוגו וינקלר במוסקווה. שם למד לעבוד עם חיות, והפך למאמן מוסמך בחיות קטנות. ב- 1884, בעקבות אחיו שפיתח מופע מצליח המשלב ליצנות עם חיות משק, החל ולדימיר להופיע כליצן, והסתייע גם הוא בחיות. התחרות הישירה עיצבנה את אנטולי, ובמשך כל חייו התייחס לולדימיר כאלה מתחרה וגנב. עם זאת, הצלחתם נבעה מהיותם מקומיים - רוב הליצנים ברוסיה היו ממוצא צרפתי או איטלקי, בעלי הומור זר לקהל המקומי. אנטולי השתמש בהומור ישיר לפעמים מעליב, וולדימיר - בהומור מעודן וסרקסטי. אמנם ולדימיר העתיק מאנטולי בהתחלה, אך בהמשך היה קשה לדעת מי העתיק ממי. 

ב- 1884 ראה אותם סנדקם בהופעה, והציע להם לחזור ללמוד. אנטולי סירב, אך ולדימיר החל ללמוד הוראה, והתעניין בעיקר בעבודתם של סצ`נוב ופבלוב עם חיות. כשרונו של ולדימיר כמאלף חיות היה גורם חשוב בהצלחתו הרבה, ואנטולי הוסיף עוד ועוד מופעים של חיות, כדי לעמוד בתחרות. ב- 1913 הופיעו שניהם בסט. פטרסבורג בו זמנית. ולדימיר בסירק מודרן ואנטולי בקרקס סיניסלי. ולדימיר קיבל ביקורות טובות יותר, על מופע חיות טוב יותר ובדיחות מצחיקות יותר. אנטולי כעס, ובתגובה לכינויו של ולדימיר, "הדורוב הבכיר", ביקש להתכנות "הדורוב הבכיר הבכור".

אילוף החיות הפך להיות החלק החשוב ביותר בחייו המקצועיים של ולדימיר. ב- 1910הוא קנה בית גדול ברחוב בוז`דונקה (כיום רחוב דורוב) במוסקווה, ושיכן בו את החיות שלו. ב- 1919 הפך הבית למרכז לימוד של פסיכולוגיה של חיות ואילוף. באותה תקופה התרחשה המהפכה הרוסית והסובייטים תפסו את השלטון. ולדימיר אימץ את השלטון החדש, ושילח את חיציו הסטיריים כליצן בכל מה שביקר את האידאולוגיה הסובייטית.

ולדימיר נשא לאישה את אלקסנדרה איגנטייבנה קרנאוחובה, שילדה לו בת, זינאידה, שהיתה לסופרת. מנישואיו לאחותה של אלקסנדרה, נטליה, נולדו שני ילדים, ולדימיר ונטליה, שמתו בשנות העשרים לחייהם. בנה של נטליה הבת, יורי ולדימירוביץ אורלוב, אומץ על ידי סבו ולדימיר,  והמשיך את שושלת דורוב, לאחר שינוי שמו ליורי דורוב. מנישואיו של ולדימיר לאחות השלישית, אנה, נולדה בת נוספת, גם שמה אנה, ששנה לפני מות אביה הקימה את תיאטרון החיות של מוסקווה, בבניין ברחוב דורוב. 

אנטולי מת ב- 1916 מטיפוס. ולדימיר דורוב מת במוסקווה ב- 1934 בהיותו בן 69. ב- 1927 ולדימיר פרסם ספר לילדים על חוויותיו מהקרקס, מתובלים באהבה ובהבנה לנפש החיות. הספר, "חיות הקרקס שלי", תורגם לעברית ב- 1944. תאטרון החיות דורוב שבמוסקווה פועל עד היום, בניהולה של נינתו נטליה, ושלטת בו הגישה שאין לכפות על החיות לעשות תרגילים בכוח, אלא לפתח את התנהגותן הטבעית לכדי מופע. 

בלוגו גוגל רוסיה מציג מאלף חיות בבגדי ליצן עם היפופוטם וכלבלב מעל אותיות הלוגו. 

התמונה נלקחה מכאן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת