00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

אוף, בא לי לצרוח

לפעמים אני ממש מתוסכלת. זה קופץ עלי משום מקום, אחרי שכבר הסכמתי עם עצמי שלחופש האישי יש מחיר. המעמד שלי בעבודה, המקום הזה שבו איש אינו אומר לי מה לעשות, שאני באה כרצוני והולכת כרצוני, ובוחרת כרצוני מה לעשות, הולך ביחד עם זה שלא תמיד סופרים אותי. כלומר, סופרים אותי בהחלט, ואני נחשבת אשת מקצוע מעולה שעל פיה יישק דבר בכל מה שקשור לתחום שלה, אבל אז יש כנס מנהלים ולא מזמינים אותי.

אני יודעת שזה טפשי להתעצבן. הרי אני אשת מקצוע מוערכת ולא מפסיקים לשבח אותי. אין לי בוס על הראש. כלומר, יש לי בוס אבל הוא אף פעם לא שואל אותי מה אני עושה, הוא בטח לא נותן לי עבודה והוא מאושר עד הגג שאף אחד לא מפריע לו בכל מיני עניינים שאני מטפלת בהם. אני מזכירה לעצמי שלפני שנה וחצי דחיתי הצעת עבודה שבהחלט פתחה בפניי אופק של קידום אבל אני בחרתי להשאר במקום עבודתי הנוכחי.

ומקום עבודתי הנוכחי הוא לא קל, בקטע של קידום. קודם כל, כדי להתקדם צריך פטרון, ולי אין פטרונים. ואני מזכירה לעצמי שכל מי שיש לו פטרון משלם מחיר. רצוי גם להיות גבר למרות שזה לא הכרחי, גבר מוכשר יכול להצליח בלי פטרון. אישה מוכשרת לא. אישה חייבת פטרון. חוץ מזה צריך מרפקים, צריך להיות בישיבות, צריך לערוך ישיבות שכוללות מינימום שבעה אנשים. וצריך להזמין חדר ישיבות וכיבוד. וכדי להזמין חדר ישיבות אתה צריך קשרים טובים עם מזכירה ובשביל כיבוד אתה צריך אישור של מנהל חטיבה או של המזכירה שלו שחותמת בשמו.

בקיצור, מורכב. אני שונאת ישיבות של יותר מחמישה אנשים. הן אף פעם לא פרודוקטיביות. אני בדרך כלל עושה ישיבות של שניים עד שלושה אנשים. כשאני כותבת מיילים אני מכתבת רק את מי שצריך לדעת. הנה עוד דרך לגרום לכולם לדעת כמה אתה עובד קשה. תכתוב מייל ותכתב את כל ההנהלה. מרשים, בעיקר את אלה שלא מבינים מה כתוב שם.  

אז אני מכינה רשימה של כל היתרונות: אני באה מתי שאני רוצה והולכת כשבא לי. אני יכולה לצאת באמצע היום לישיבה מחוץ למשרד ואף אחד לא ישאל לאן אני הולכת או מתי אני חוזרת. אני יכולה לצאת לכנס, ליום עיון, לסדנה ואף אחד לא יחשוב עלי שום דבר רע, שום דבר בעצם. אני מרוויחה לא רע, ממש לא רע אבל אני חושבת שזה בגבול. שאם אני ארוויח קצת יותר אני עלולה למצוא את עצמי בסיכון של מה שקוראים התייעלות. יש לי אוטו מהעבודה שאני לא משלמת עליו שקל. בעבודה אני בוחרת מה לעשות ואיזה פרוייקט לקדם. הבוס שלי לא  מתעניין בעבודתי.

והחסרונות: הבוס שלי לא מתעניין בעבודתי. הוא לא מתעניין בי. הוא לא מציע לי להצטרף כשהוא הולך לכנס מעניין.

זה מתסכל לפעמים, חוסר ההתעניינות שלו בי. מצד שני אם היה מתעניין אולי היה מפריע לי.

לא יודעת.

התסכול הזה מפריע לי לכתוב. כי אני מסתובבת עם קווץ` מבפנים ולא יכולה לכתוב על דברים אחרים. אז אני משחררת.

וכדי לצבוע מעט אני מביאה תמונה של היצירה האחרונה שלי. עוגת ברבי ליום ההולדת של אביגיל  בת הארבע, הבת של חברתי. 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת