00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

בדרך לאריזונה

25/06/2013

על הטיול הזה עבדנו קרוב לחודשיים לפני שיצאנו לדרך, תכננו כל פרט ופרט כולל מרחקים אל האתרים השונים מבתי המלון בהם שהינו, נקודות תידלוק פוטמציאליות שהסתמכו בעיקר על רשת מחסני "Costco" הידועות כזולות ביותר מבחינת מחירי הדלק (ככלות הכל 2000 מילין בערך צורכים כמות די גדולה של דלק, ובמחירים של היום זו הוצאה גדולה), תכנון הצירים באתרים עצמם על מנת למנוע טעויות ניווט ותכנון הטיול כולו באופן כזה שלא נצטרך לחזור על מסלול אחד פעמיים וכך נסענו למעשה בכיוון אחד כל הדרך הלוך וחזור.

כאמור הסתמכנו מבחינת מחירי הדלא על רשת מחסני "Costco" הממוקמים במקומות אסטרטגיים מוחים וקרובים מאד לכל המלונות בהם שהינו באריזונה ולמעשה זכינו להנחה משמעותית של קרוב לדולר וחצי ממחירו של הדלק לגלון בקליפורניה, דבר שחסך לנו כמאה וחמישים דולרים במחיר הכללי של כל הטיול. חשוב לציין שמחירי הדלק בקליפורניה הם מהיקרים ביותר ברחבי ארצות הברית וכשיוצאים מקליפורניה מיד מרגישים את ההקלה במחיר.

הקליקו על התמונות להגדלה

עלינו על פריווי מספר 10 בדרכנו לפאלם ספרינגס שם עצרנו לתידלוק והתרעננות. הנוף המדברי שיגע ביופיו תוך הצגת גבעות סלעיות בצורות שונות כשלפעמים נדמה היה שהכביש ממש נעלם בתוכם ורק ברגע האחרון נתגלה כעיקול.

חלקנו את הפריווי לכל אורכו עם משאיות ענק (18 גלגלים) שנשאו על גבן כל מה שאתם רק יכולים לתאר לעצמכם ובקטעים מסויימים זה אף אפילו הפחיד מעט שמא....., אני השתדלתי ככל שרק יכולתי לברוח מהם ולא להשאר בסביבתם. לעיתים קרובות משאית אחת עיכבה מעט את התנועה תוך כדי עקיפת משאית אחרת שנסעה לאט יותר וזה היה הקטע שממנו חששתי וניסיתי להימנע מלהמצא בו למרות שלפעמים לא היתה לי ברירה אחרת. למשאיות מותר לנוע במהירות של לא יותר מ-55 מיילים לשעה, ולרכב פרטי עד 75 מיילים לשעה. וכשמשאית כזאת נושאת על גבה מטען של כמה טונות טובים היא אינה מסוגלת לנוע אפילו במהירות המותרת לה ואז משאית אחרת מנסה לעקוף אותה (בל נשכח שהנהגים תלויים בלוח זמנים אותו הם חייבים לשמור בהעברת הסחורות) ונוצר פקק המאיט את זרם הנסיעה של המכוניות הקטנות בצורה משמעותית.  הכי חשוב זה לשמור על קור רוח ולדעת מתי לעשות מה.

שעתיים וחצי חלפו להן והגענו  ל- Palm Springs שם עצרנו להינפש מעט, להתרענן ולאכול משהוא. החום כבר היה בשיאו והשמש ממעל היכתה ללא רחם. נכנכסנו למסעדת "צ'יפוטלה" שהיא אחת המסעדות החביבות עלינו מאד. זו רשת מסעדות מהגדולות בקליפורניה ומכילה סניפים רבים בכל מקום. ניתן לאכול בה מאכלים מקסיקניים מפולפלים וטעימים להפליא. אני הזמנתי בוריטו מלא בירקות טעימים וכנ"ל ג'ייקוב, אתי הזמינה צלחת אורז עם ירקות וממש נהנינו מהמטעמים.

הנוף הנהדר שנשקף מחלון המסעדה רק הגביר את התיאבון וחיפה על החום ששרר בחוץ. יכולנו לשבת שם שעות ולהתבונן בנוף הנהדר אולם הדרך עוד ארוכה מאד ועלינו להגיע לפיניקס עד הערב.

מרפסת המסעדה היתה מקוררת בעזרת ברזים מיוחדים שקובעו בתיקרתה והפיצו אדי מים קרירים באויר ללא הרף משום שהחום בחוץ היה איום.

משסיימנו לאכול התיישבנו שוב במכוניתנו ושמנו פעמינו למחסני "Costco" המקומיים על מנת לתדלק לפני שאנו ממשיכים לכיוון פיניקס שבאריזונה.

בדרך ל"Costco" לא יכולנו להתעלם מפסלו של הקאובוי המזמר ג'ין אוטרי המפורסם שניצב בחזית אחד המבנים הענקיים בעיר.

עברנו ליד פסלה של העיר "Rancho Miraga" שניצב בצידה המערבי של העיר הגובל עם Palm Springs.

גם את פיסלה של העיר Palm Desert לא יכולנו לפספס מעצם מיקומו ממול בצד הגובל ב- Palm Springs מצידה הדרומי.

כאן עצרנו לתידלוק וזה ממוקם ממש לפני הכניסה לפריווי שיוביל אותנו מכאן לפיניקס, אריזונה.

לאחר שתידלקנו עלינו שוב על הפריווי מספר 10 שבתוך ארבע וחצי שעות יביא אותנו לפיניקס, אריזונה. הנוף המדברי מרהיב ביופיו והמזגן במכוניתנו מקרר אותנו וגורם להנאה שלימה מהנוף. כשעתיים לאחר שעזבנו את פאלם ספרינגס מאחורינו נכנסנו לאריזונה כששלט גדול מקבל את פנינו בברכת "ברוכים הבאים לאריזונה". הרגשת שמחה ירדה עלינו במיוחד לאור העובדה שבקרוב מאד נגיע לתחנתנו הראשונה באריזונה.

הנוף המדברי המרתק ממשיך לרצד מול עינינו ומקסים אותנו ביופיו והתנועה זורמת לה כפי המתוכנן תוך תקווה שלא יהיו אי אלה עיקובים ונגיע לתחנתנו הראשונה בטיול. פה ושם לאורך הדרך מתחילים כבר לראות את קקטוסי ה"סגוארו" שלמעשה מהווים את הסמל הלאומי של מדינת אריזונה הווה אומר שאנחנו הולכים וקרבים למלוננו בפיניקס.

אנחנו עוד עושים עצירה קטנה להורקת מיכלים ומגלים להפתעתנו הנעימה שאפילו מקומות עצירה קטנים שכאלה מסודרים ומאורגנים בצורה שלא היתה מביישת שום פארק אחר באזור. ממש נקי ומאורגן להפליא.

התרווחנו ואנו נמצאים שוב על בפריווי. לצד הדרך מופיע לפתע שלט מעניין "גילה בנד", שם יוצא מן הכלל לעיירה באריזונה שלדעתי מצטיינת בהענקת שמות שונים ומשונים לעיירותיה הקטנות הפזורות ברחבי המדבר.

עוד שלט מעניין "סיטי אוף גודייר".  מעניין אם העיירה הזאת ניקראית על שמה של יצרנית הצמיגים המפורסמת או שזו רק מיקריות.

סוף סוף רואים כבר את דאונטאון פיניקס והלב מתחיל לפעום: "הנה אנחנו מגיעים למלון לאחר שעות רבות על הכביש, נרביץ מקלחת חמה ומרגיעה, נאכל ארוחת ערב ונלך לנוח. מחר מחכה לנו יום גדוש."

הפריווי עובר מתחת למסלולי שדה התעופה הלאומי של פיניקס במנהרה ארובה וחשוכה.

גם מבנים מעניינים צצים להם לאורך הדרך בואך פיניקס.

ושוב אנו ב"Costco" לתידלוק אחרון לפני שנעים למלון.

 

עד כאן על חוויותינו מהנסיעה לפיניקס, אריזונה. ברשומה הבאה אביא את חוויותנו מהמלון בו נתקלנו במשהוא מעניין מאד שגרם לנו להתרגשות רבה. רוצים לדעת מה? אז בקרו ברשומה הבאה. להתראות...

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת