00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זמן למוזיקה

סיכום מוזיקלי חצי שנתי: מקומות 51-60

28/06/2013

שנת 2013 מסתמנת כאחת השנים הטובות במוזיקה שידענו לאחרונה. אחרי היובש היחסי של 2012, עברנו רק מחצית משנת 2013 וכבר יש כמות גדולה של אלבומים שבקלות היו נכנסים לעשירייה של השנה שעברה ואפילו גונבים את הבכורה מאלבומים אחרים. הפעם החלטתי ללכת על פרוייקט די ענק ולדרג את 60 (!!!) האלבומים הטובים ששמעתי עד כה בחצי שנה האחרונה. יש לזה שני צדדים: הצד החיובי הוא שהיה לי השנה הרבה יותר זמן לשמוע מוזיקה ולהתעדכן ובצד השלילי, עם עודף המוזיקה שנוצרת כנראה פספסתי כמה דברים נהדרים בדרך.... בכל אופן, הנה העשירייה הסוגרת ממקומות 60 עד 51 ומשם נתקדם הלאה.

מקום 60: Phoenix - Bankrupt

כשמו של האלבום, כך האלבום עצמו, פשיטת רגל של אחת התקוות היותר מעניינות של השנה. הרבה הייפ נבנה סביב החבורה האלטרנטיבית הזאת מורסאי, שהוציאו ב-2009 את Wolfgang Amadeus Phoenix החביב. האלבום די מאכזב ולהימצא במקום ה-60, אחרי חצי שנה ככל הנראה עלול להוביל מחוץ ל-100 הראשונים וזו תהיה פדיחה לא קטנה עבורם. אז למה הם בכל זאת כאן, אתם בטח שואלים? ובכן, בגלל שאני די לארג' והענקתי מקום ל-60 אלבומים, לא יותר...

טעימה קטנה: Entertainment

 

מקום 59: The Strokes - Comedown Machine

גם פה מדובר באכזבה די גדולה. אמרו שהסטרוקס חוזרים עם הסאונד הישן של אלבום הבכורה הנהדר Is This It, שג'וליאן קזאבלנקס חוזר עם אנרגיות חדשות ועוד כל מיני קשקושי קידום מכירות למיניהם. ואז יצא האלבום שהראה לכולם כמה החבר'ה האלה התעייפו ונשמעים יותר כמו חבורה שאין לה כוח לנגן יחד והם מוציאים אלבומים רק כי הם חתומים על חוזה הקלטות. למעט שני שירים טובים יחסית, שסידרו להם את המקום ה-59, כל השאר יכולים למצוא את מקומם בתהומות הנשייה של האייפוד

טעימה קטנה: All The Time

 

מקום 58: Deerhunter - Monomania

האלבום הזה נכנס למרות שלא הצלחתי להבין חצי מהמילים שברדפורד קוקס שר, אבל רוב עולם המוזיקה העצמאית התלהב מאלבומם השישי, שנשמע יותר מזמין מקודמיו (מה שנכון, נכון...). בכל אופן, לי הוא נשמע די סטנדרטי ואני יודע שיהיו הרבה אנשים שיחלקו על דעתי, אבל היו דברים הרבה יותר טובים מזה השנה. אולי עוד כמה שמיעות ישנו את דעתי, בינתיים הם במקום ה-58

טעימה קטנה: T.H.M

 

מקום 57: Olof Arnalds - Sudden Elevation

חוזרים ליבשת הישנה, אבל הפעם מרחיקים לאיסלנד המרוחקת, לנציגה הראשונה במצעד של משפחת Arnalds. הגברת הצעירה הזו (כן, זה שם של אישה...) הוציאה את אלבומה השלישי והראשון שהיא שרה באנגלית ובהחלט מספקת קול קצת שונה. לא אלבום מופת, אבל עדיין מעניק איזושהי בריחה לצלילים אחרים שהאוזן לא תמיד מורגלת בהם, אל השדות הקפואים של הפולק האיסלנדי.

טעימה קטנה: Bright And Still

 

מקום 56: Anais Mitchell And Jefferson Hamer

אחד הדברים שאני עדיין אוהב להאזין לו הוא אלבום קונספט, מה שמסתבר הפך להיות אחד מתחומי ההתמחות של Anais Mitchell הנפלאה. מה שמדהים שבקושי מכירים את הזמרת הזו מחוץ לאמריקה ואיזה הפסד אדיר זה. הפעם היא לקחה את בלדות הילדים המפורסמות של ג'יימס פרנסיס צ'יילד (היא קנתה של כל הסדרה של 305 הסיפורים...) ויחד עם ג'פרסון האמר היא דלתה 7 סיפורים שהפכו למעשיות קאנטרי-פולק יפהפיות. יכול להיות שבסוף השנה הוא יהיה במקום גבוה יותר, בינתיים הוא עדיין מתבשל לי באוזן

טעימה קטנה: Tam Lin

 

מקום 55: Phosphorescent - Muchacho

הייתי די בטוח שמדובר בהרכב, עד שגיליתי שמדובר בבחור אחד די מוכשר שהוציא כבר חמישה אלבומים ונקרא במקור מת'יו הוק. באלבום הזה הוא מותח את גבולות הקאנטרי-פולק לעבר מקום קצת יותר אלקטרוני. האלבום ניחן במלודיות יפהפיות וחופן בתוכו את אחד השירים היפים ששמעתי השנה, Song For Zula, שמעניק לו מקום ב-60 הראשונים של חצי השנה הזו

טעימה קטנה: Song For Zula (איך לא....)

 

מקום 54: Adam Green And Binki Shapiro - Adam Green And Binki Shapiro

האלבום הזה יצא די בתחילת השנה וכמעט שכחתי ממנו. הצמד הזה עשה אלבום באווירת שנות ה-60, אולי הדבר הדומה ביותר ל-She And Him (שנפגוש במעלה המצעד), וזה נשמע פשוט ויפה. השירים קצרים וממצים ואין תחושה שהם מושכים את הזמן כדי למלא זמן אוויר בתקליט. השילוב בין הקול החם של גרין לקולה הילדותי משהו של שפירו הופך את שיריהם המתקתקים-חמוצים לאלבום נפלא מלא חום ואהבה.

טעימה קטנה: Here I Am

 

מקום 53: Sally Shapiro - Somewhere Else

לא, אין קירבה בין סאלי שפירו לבינקי שפירו מהמקום שלפניה. הפעם מדובר בזמרת שוודית שמייצרת יחד עם Johan Agebjorn מוזיקת איטלו-דיסקו (דיסקו עם שורשים איטלקיים). מסתבר שזה אלבומם השלישי של הצמד הזה ונראה שהם רק הולכים ומשתבחים. לרוע מזלם, הם נפלו על שנה מוזיקלית מאד מגוונת ששולחת אותם אל שולי המצעד, אבל היי, הם עדיין פה.

טעימה קטנה: Architectured Love

 

מקום 52: Ed Harcourt - Back Into The Woods

אד הארקורט נמצא בסביבה כבר לא מעט זמן, רק שיש לו בעיה אחת קטנה שנקראת רופוס וויינרייט. הבחור האחרון מושך אליו את מרבית תשומת הלב, לטוב ולרע, בכל הנוגע לבארוק רוק, מה שמשאיר את אד הארקורט בצילו. האלבום השמיני של היוצר הבריטי הזה ממשיך את הקו המלודרמטי שהוא משרטט לאורך אלבומיו ונשען על שירים שנכתבו במשך חודש והוקלטו בסשן אחד של שש שעות על ידי הארקורט לבדו, מה שממחיש עד כמה הוא מוכשר

טעימה קטנה: The Man That Time Forgot

 

מקום 51: Eels - Wonderful, Glorious

מארק אברט, הלא הוא E, שמוביל את ההרכב Eels כבר כמעט שני עשורים, הוציא השנה את אלבומו העשירי, שהשתחרר מהטרילוגיה השני שליש מוצלחת שהוציא בשנים הקודמות (Hombre Lobo היה אלבום די גרוע, למען האמת...). הפעם הוא חזר עם משהו הרבה יותר רוקיסטי ובועט, לא בדיוק כוס התה שלי לגבי המוזיקה שלו, אבל עדיין כמעט כל מה שהוא נוגע בו נשמע ממש ממש לא רע

טעימה קטנה: Peach Blossom

 

נתראה בחלק הבא....

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל coffeebreak אלא אם צויין אחרת