00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

לבד בבית

כידוע רותם כבר בהוסטל מזה כחודשיים וחצי. התאקלמה נפלא. הפחדים שלי ממוגרים מיום ליום יותר ויותר כלומר הולכים ופוחתים עד לאפס אם כי אני עדיין נשארת כל הזמן עם אצבע על הדופק שמתנהגים אליה יפה, מקשיבים לה, דואגים לה, ובעיקר לא מציקים לה ומקשיבים היטב לבקשות שלה וממלאים אותם. אז לא תמיד מקשיבים מסתבר, אם כי נורא משתדלים שם באמת. אני או הבעל עדיין מוצאים את עצמנו קונים לה את הדברים שהיא אוהבת במקום ההוסטל ודואגים שגם תקבל אותם בזמן. השבוע היא הפתיעה אותנו ובגדול, ביום  ראשון בעודי מנסה למצוא מקום במיטה כשאני נורא חולה ומשתעלת ומקיאה, הטלפון מצלצל, רק אני ודפנה היינו בבית, שלחתי את דפנה שכבר התחילה להחלים לענות לטלפון והיא צועקת לי אמא אין לך ברירה, תהיי חייבת לקום מהמיטה ולבוא כי זה רותם בטלפון ואני לא מבינה מה היא רוצה ממני. נו טוב, באין ברירה צריך לקום מהמיטה. בלי חשק הצלחתי לסחוב את עצמי למצב עמידה (קשה מאוד כשאתה מרגיש כל כך תלוש וחלש) ודידיתי או יותר נכון זחלתי בעצלתיים לכיוון הטלפון. שם כבר קיבלתי מקלחת קרה של כמה זמן לוקח לך לבוא לטלפון אמא, את לא יודעת שיש לי עוד דברים לעשות היום. הייתי בשוק לשמוע מילים כאלה ממנה. הסברתי לה שאני מאוד חולה והיא התנצלה. הסבר נוסף הביא לכך שהבנתי שהיא התקשרה כי היא רוצה להשאר או יותר נכון לנסות שבת בהוסטל. מעניין מה הבטיחו לה. במהלך השבוע היו עוד 2 שיחות אחת לי ואחת לאבא להבהיר היטב שהיא נשארת שם. וכדי שלא תרגיש גלמודה ובודדה אולי נעשה לה גיחת פתע לביקור בשבת בצהריים, צריך לראות איך מרגיש הבעל כי גם הוא טרם חזר לאיתנו מהמחלה שתקפה את כל הבית כמעט. 

ארבעה ימים חלפו משיחת הטלפון האחרונה. אמש שוב טלפון ממנה כן היא לא התחרטה היא רוצה להשאר שם. טוב. אין בעיה. מבחינתי אחרי שכבר הגוף שלי התרגל לקטע שילדה אחת יצאה מהבית וילדה נוספת עושה סימנים של עוד מעט גם אני לא אהיה כאן, אני מבינה שאני צריכה יותר מתמיד להתחיל לקלוט שהקן שלי הולך ומתרוקן. זה קשה אבל לפחות השניה עושה לי את זה בטיפות. אז השבת גם היא לא תהיה כאן. תבלה אצל החבר את כל השבת מה שאומר שאנחנו נשארים כמעט כמו זוג צעיר ומאושר רק עם ילדה אחת בבית. טרם החלטתי מה ייעשה לה לאותה ילדה שלא תרגיש גלמודה כי אין לה אחיות או יותר נכון חברות להיות איתן במשך השבת. ולזה ייקרא לבד בבית. 

נו טוב צריך להתרגל. יש לי משום מה הרגשה שהבית יתרוקן לחלוטין גם מהאחרונה הרבה יותר מהר ממה שאני חושבת. 

אז מה עושה זוג צעיר שנשאר בלי ילדים בבית, אין לי מושג. אני כבר חושבת על החוגים שאני אקח לי בערבים כדי לא להרגיש את הלבד הזה לגמרי כי החצי החליט לאחרונה לממש זכות לימודים ישנה שלו והוא כבר לומד כמעט שנה ויש לו עוד כמה שנים להשלים תואר מה שאומר שבערבים אני בהחלט כמעט כמעט בלי אנשים בבית (או רק אני והקטנה ולה יש את העיסוקים שלה שהיא לא צריכה אותי). קשה. אבל אני זורמת אין הרי ברירה נכון?!

אז גם השבת הזו אחרי שנראה מה רוצה ממני הבעל (ביקש כמה דברים) נראה אחרי מילוי הבקשות השונות כמה זמן ישאר לי לסרוג ואם בכלל יהיה לי חשק. בכל מקרה כבר רתמתי אותו לעשות לי פוטו מונטאז` לתמונות (בשביל מה עשה קורס אם לא שאני או החיילת נוכל להשתמש בו - אז השבת הזו הוא יתאמן עלי ועל הבקשות שלי). עוד לא סגורה בדיוק מה אני רוצה לתמונות שלי אבל נשב איתו כמה שעות ונחליט ונראה. 

אז עכשיו יותר מתמיד אני מחכה לפוסט התמונות שהובטח לי כי השבת ייעשו לי. 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת