00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

מאוהבת

טוב אז למי שלא הבין את הפרקים הקודמים של העניין, אני הלכתי אתמול חולה מאוד למפגש סריגה (לא היה מדבק מה שיש לי ולכן הסתובבתי בין אנשים)

הסיבה היתה ללמוד מאחת הבנות סריגת אינטרלאק בצורה מסויימת שמאד שבתה את ליבי. 

וכיאה לתלמידה מהוללת ומצטיינת מבית איריס, הרי שאין דבר העומד בפני הרצון, במיוחד שיש רצון כמו שלי, והגעתי מאובזרת לא רק בחוטים אלא 

בהתחלה של שיעורי בית לפי הסרטון ההתחלתי של אותה בחורה. 

מפה ואילך הרי כל שנותר לי הוא לחכות בקוצר רוח לסדנא שלה. 

אודה שניסיתי לסרוג משהו אחר שהבאתי איתי בינתיים אבל לא נתתן לי בגלל היופי והצבעוניות הפרעתן לי כל הזמן. נכון זה היה הפרעה מבורכת 

ובכל זאת לא הצלחתי להתקדם בדבר הזה כמו שחשבתי שאצא ממנו בסוף המפגש. ואני הבאתי איתי 3 פרוייקטים כדי לראות באיזה מהם אוכל כן לשבת 

קצת פה ושם עם חברות להתקדם. כצפוי לא ממש התקדמתי באף אחד מהם ממשי כמו שחשבתי. מה שנקרא מחשבות לחוד ומעשים לחוד כשאתה 

מוקף באנשים שלא ראית 3 חודשים ויש כאלה שלא ראית גם שנה ואתה רוצה על רגל אחת להתעדכן מיידי בכל החדשות. זה בלתי אפשרי גם לדבר וגם 

לסרוג ולא הולך ביחד. לפעמים כן. אתמול לא. 

ואז הגיעה שעת הסדנא והתייצבתי עם שיעורי הבית שלי או כמו שאמרה לי האישה המדהימה הזו (במיוחד אחרי השיחה האישית שלנו) שאני מבחינתה 

כבר סגנית שלה ואני עליתי לכיתה ב` ולפיכך שאחכה עם שיעורי הבית עד שהיא תגיע עם יתר הבנות למקום בו אני נמצאת. הציפיה היתה קשה עבורי. 

אז ככה בעודי שומעת ממנה הסברים על רגל אחת ניסיתי. טעיתי. פרמתי. הקשבתי שוב למורה וניסיתי שוב והצלחתי. 

מהמפגש יצאתי עם 3 שורות (או כמו שהיא קראה לזה סיימת כיתה ג`). 

זוכרים שהיה לי קשה לנסוע הביתה ולא ידעתי מאיפה כי חסמו את העליה מליד קנייון איילון לז`בוטינסקי? 

ובכן, אמת הכביש חסום בבטונדות וברזלים כיאה לשיפוצים בדרכים. אין לדעת מתי זה יסתיים. 

או אז העלתה אחת הבנות רעיון שאחזור דרך צומת הכפר הירוק. אמרה ולא יספה. 

אני תלמידה טובה וממושמעת. 

שלמתי את החניון ויצאתי לדרך. 

נסעתי לפי השילוטים הכחולים שפה ושם דווקא הצלחתי לאבד אותם ולגלות למרות הכל שאני בדרך 

הנכונה. 

הביתה הגעתי אחרי 40 דקות בדיוק כמו הצפי שלי ובדיוק כמו שנאמר לי לנסוע והרי משלב מסוים 

כבר הדרך היתה מוכרת לי היטב. היטב. רק הפקקים הוציאו אותי מדעתי והגעתי הביתה שהירך שלי 

בקושי בקושי מורגשת מהכאבים של לנסוע 20  ס"מ ולעמוד 5 דקות. באיזה שהוא שלב ממש הרגשתי 

סיכות ושריפה רצינית וכואבת ביותר באזור. לאורך כל הנסיעה עד הירידה לקרית אונו בבר אילן שפשפתי 

והמרצתי את הדם ברגל לסירוגין בתרגילים קטנים שלימדו אותי בקופת חולים לסיפור אחר. זה ממש הציל אותי. 

הגעתי הביתה לגלות ש-

נכון המקרר ריק וצריך לאכול. 

קניתי מה שקניתי. 

הכנתי מה שהכנתי לעצמי ואני תמיד מכינה יותר אז גם דפנה אכלה יפה לפני האנטיביוטיקה הקשה שלה 

ושתינו נכנסנו שוב לאמבטיה רותחת אני לשחרר את הרגל והיא לנסות להרגיע את הכאבים מהתרופה הקשה. 

במשך שעות היא יללה ובכתה שכואב לה נורא מהתרופה ואני בוכה יחד איתה וכל הזמן אומרת לה מחר מנה 

אחרונה אחרי מחר כבר לא תסבלי יותר. וגם רשמתי בפני לבקש מהרופאה לא לתת לה יותר את התרופה המסוימת 

הזו הגם שלדעתה זה הכי טוב. אני לא עומדת בבכי הזה של הסבל של הילדה שלי. 

ונרדמתי. 

לא ברור לי איך. אבל עובדה עם הגרון הכואב והקאות הליחה האדירות שליוו אותי אמש לאורך כל היום כולל במפגש 

הצלחתי להרדם עד לפני 15 דקות. 

אני צריכה להמשיך את הלילה. אני רוצה להמשיך לישון אבל הגוף לא נותן לי. 

אז פרקתי לא מזמן את התיק שאיתי נסעתי למפגש והוצאתי את כל הפרוייקטים. 

מבט מהיר במה שלמדנו בסדנא והחשק גדל. 

לפני 10 דקות התחלתי את השיעור הראשון בחטיבה כלומר של כיתה ז` (כלומר סיימתי שורה 6, והתחלתי שורה 7) ובאתי לכתוב. 

אני מאוהבת. זה פשוט רץ ואם לא הייתי כל כך עייפה (הנה העייפות שוב חזרה ובגדול הייתי ממשיכה הלאה....... זה כל כך 

ממריץ לי את הארנלין בגוף אבל אני באמת נורא עייפה וחוזרת למיטה. 

אז קודם כל תודה שניה להאנה 54, בהחלט אשמור איתך על קשר כשגיליתי עכשיו טכניקה חדשה כל כך יפה 

ומדהימה ובמיוחד אישה שתלמד אותי את כל התכים מהספר שלי שעד כה ישבו מיותמים בספר בלי שהבנתי 

איך סורגים אותם. שהרי בשביל מה טרחתי ושדדתי בזמנו בנק כדי לקנות את המסרגות המיוחדות משרון. 

עד כה הן שכבו באפס מעשה. מעכשיו אחרי שאני כבר מנוסה בקרושה רגיל אני עוברת לתכים של הקרושה 

האפגני שהם שונים לחלוטין. 

כל כך באקסטזא שהכנתי לי עכשיו כוס שתיה חמה לגרון ותיכף נמשיך בסריגה ואז מחר וגם מחר יש לי יום מחלה 

חשבתי לצאת להובי לובי להצטייד בעוד קצת חוטים (יותר נכון צבעים נוספים - אולי?!) כדי שכל השמיכה תהיה 

באותו עובי. ממש נכבשתי לזה. 

וכמו שאומרים חייבים תמונה אז עכשיו יותר מתמיד מחכה לחיילת מחר שתהיה נחמדה אלי תצלם לי את ההתחלה 

וביחד איתה אני אלמד את רזי העליה של התמונה מהמחשב שלה לבלוג למקום המתאים. 

אני בשכרון חושים כמו שקוראים לזה והולכת להמשיך........לילה טוב. (או אולי אני להגיד לעצמי בוקר טוב ישראל). 

במקרה הכי הכי גרוע אשלים שינה כשאחזור מגבעתיים אחרי הקניה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת