44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

מכתב אל א' מבית הנשיא

אורלי היקרה,

צפיתי אתמול בסרט שעשתה עליך ענת גורן, וששודר בערוץ 10. לא בכולו צפיתי, התחלתי לצפות בו רבע שעה אחרי שהתחיל, כמה דקות אחרי שהגעתי הביתה. בדרך כלל איני צופה במשדרי אקטואליה, כמעט אף פעם איני צופה בערוצים המסחריים, אבל הסרט עליך סקרן אותי. גם את הכתבה עליו במוסף של "ידיעות אחרונות" ביום ששי קראתי, כשבדרך כלל אני מדלג על כתבות יח"צ מהסוג הזה. ואני אגיד לך למה: כי בשבילי הסיפור שלך אינו רק חתיכת אקטואליה, אלא בעיקר מה שמכונה סיפור מוסר, מהסיפורים שמוצאים בתנ"ך ובתלמוד. ומה שמעניין עוד יותר, הוא שבהיותך מי שאת, הסיפור שלך יכול להיכנס לכמה קטיגוריות של סיפורי מוסר, לא לאחת בלבד. וככל שאני חושב על הסרט יותר, עולות לי עוד ועוד קטיגוריות כאלה. וגם היחס הרגשי שלי אלייך מתנדנד בהתאם. אני כותב "אליך", אבל מתכוון לדמותך כפי שהיא מוצגת בסרט וכפי שהיא הוצגה בתקשורת מאז נכנסת לחיינו אי אז לפני כמה שנים. כמה שנים זה כבר? שש, שבע?

הייצוג הראשון שלך שאני זוכר הוא הייצוג של הנאנסת, הקרבן. פנים מכוסות במשבצות, שם שרק האות הראשונה שלו נחשפת, סיפור מזעזע, אבל בכנות, סיפור שכבר שמענו רבים כמותו, והלב כבר גס בסיפורים כאלה. אמנם בסיפור שלך היה טוויסט, משום שההאשמה הופנתה אל פוליטיקאי ידוע ורב כח, אבל כבר ידענו פוליטיקאים שנפלו בחטא הגאווה, שחשבו שהכל מותר להם וכך איבדו את עולמם. לא כל כך יפה להגיד את זה, ואולי כבר מיותר להגיד את זה, אבל סיפורי נאנסות לוחצים להרבה אנשים על הכפתורים שנוצרים אצלם לאורך שנים של היחשפות לפורנוגרפיה. ואני לא מתכוון רק לפורנוגרפיה קשה, אלא לכל הפרסומים שמציגים את גוף האשה כאביזר שאפשר להפיק ממנו רווחים כספיים. כן, גם לפרסומות לבגדי ים. גם לי נלחצו אותם הכפתורים. איך היא נראית, מתחת למשבצות. איך היא נראית מתחת לבגדים. איך היא מתלבשת. מה בדיוק עשו לה. מה אני הייתי עושה אילו הייתי שם.

אחר כך מישהו פרסם את השם שלך ברשתות החברתיות, והסקתי מהשם שלך שאת מזרחיה, לפחות מצד האב. תרצי או לא, גם זה סיפור. מצד אחד, המזרחיות שלך שללה מקצב ומעורכי דינו את האפשרות לטעון שהטענות שלך כלפיו הן קנוניה אשכנזית להפיל גבר מזרחי מצליח. מצד שני, אני מניח שזה עזר לעורכי הדין וליועצי התקשורת שלו למכור לציבור את הסיפורים המכוערים על זה שאת סחטנית וזונה. יותר קל למכור סיפורים כאלה כשמדובר באשה צעירה מזרחיה, מבית מסורתי. אני לא זוכר שמישהו ניסה להדביק אותם לאורלי אינס, האשה שהפילה את קצין המשטרה בר לב. או שלא ניסו, או שלא הצליח להם. גם כשצפיתי בסרט, לא יכולתי שלא לשים לב לזה שאת יושבת שם בעמדה, שכל כך הרבה נשים מזרחיות כבר סיפרו עליה, מול הבמאית זחוחת הדעת, כחולת העיניים והבלונדינית. היא שואלת את השאלות, את עונה. היא יציבה ובוטחת, את מפרפרת ומתרגשת. את רווקה שגרה אצל אמא שלה, לא מצליחה למצוא עבודה, לא מצליחה להקים משפחה. היא אשתו של איש התקשורת המצליח רביב דרוקר, אם שלושת ילדיו, מן הסתם עובדת לא בשביל להביא את הפרנסה, אלא משום שזה מה שמצופה מאשה במעמדה. היא כל הדברים שאת רצית להיות, ואולי עדיין את רוצה. אלמלא רצית אותם, אולי לא היית מגיעה לעבוד בבית הנשיא.

כן, אני מודה, גם השאפתנות שלך היא בשבילי קטיגוריה סיפורית בפני עצמה. את אומרת שידעת שקידמו אותך על פני עובדות שכישוריהן עלו על אלה שלך. את אומרת שחשבת על קריירה דיפלומטית. זה הרגע שבו אני משווה אותך עם אודליה כרמון, אשה אחרת שעזרה להפיל את קצב, ושבחרה להיחשף ולחשוף את מה שספגה מידיו. אני לא יודע אם מישהו יקנה את הספר שהיא כתבה. אני, אפילו מהספריה לא אשאיל אותו. הסיפור שלה אינו נוטף שאפתנות כמו הסיפור שלך, ולכן הוא פחות מעניין. הסיפור שלה אינו עוד וריאציה על המבנה העלילתי המוכר כל כך מהמקרא ומהמיתולוגיה היוונית, של מי שרצה לגעת בכוכבים ונחבט בקרקע. אני יודע שלא את בחרת להיחבט בקרקע. אני יודע שלא איתני הטבע הפילו אותך לשם, אלא איש מאוס אחד והחבורה שמסביבו. ובכל זאת, הסיפור שלך מזכיר לי גם את סיפורו של א' אחר. איקרוס.

אבל הסיפור הכי חזק עלייך שעולה מהסרט, ושלא נחשפתי אליו עד הצפייה בסרט, הוא הסיפור שלך בתור לוחמת. לוחמת צדק, לוחמת למען האמת שלך, לוחמת למען מיצוי הדין עם האשמים. גם סיפורים כאלה יש הרבה, והמפורסם שבהם הוא סיפור חשיפתו והפלתו של נשיא אחר, ריצ'ארד ניקסון. סיפור שהונצח בסרט "כל אנשי הנשיא", ומן הסתם גרם להרבה אנשים לרצות להיות עיתונאים. הסצנות שהכי ריגשו אותי בסרט היו אלו שבהן ישבת עם החבורה הקטנה שתמכה בך, שכללה את עורכת הדין כינרת בראשי ויועץ התקשורת נסים דואק. את בלי איפור, עם משקפיים, עם צבע השיער הטבעי שלך. הם, לשניהם יש שמות משפחה מזרחיים. אף אחד מהם לא הולך להרוויח משהו מהסיפור הזה. זו אינה החבורה שהקיפה את ה', החיילת שהפילה את רמון, כמעט בניגוד לרצונה. החבורה שמסביבך לא מפעילה אותך, לא משתמשת בך להשגת מטרותיה. היא תומכת בך כמו שאנשים אמורים לתמוך זה בזה, לפי התפיסה שלי. לפי הפנטזיה שלי. הייתי שמח לשמוע את הסיפורים שלהם, איך זה היה בשבילם לעבוד איתך, לא לוותר. את נפלת לסיפור הזה בעל כרחך, הם נכנסו אליו ונשארו בו מבחירה. הפרקליטות ויתרה עלייך, הם לא. אני כל כך מעריך את זה.

מה תעשי עכשיו, אורלי? את אומרת שאת רוצה לחזור לחיים שקטים, למצוא עבודה ולהקים משפחה. גם אני רציתי את זה, אני יכול להבין. אבל את לא בן אדם שקט, אורלי. אילו היית בן אדם שקט, לא היית בוחרת להיחשף. היית לוקחת את הסוד לקבר, כפי שהמלצת ביומנך לנשים אחרות לעשות. כפי שנשים אחרות שהיכרתי אכן עשו. ועדיין, גם לך יש בחירה. את יכולה לבחור עם איזה מהסיפורים שלך את רוצה ללכת הלאה. דיפלומטית כבר לא תהיי, גם לא אשת קריירה בורגנית, אבל את יכולה להיות לוחמת למען שיחרור נשים. יש לך את מה שצריך.

שלך בחיבה,

ש. פרא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת