44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הגן המרחף בין העולמות...

היהלום של אושון

לאושון היה יהלום נפלא, בעל פאות רבות. היא קיבלה אותו במתנה מאחד הכיבושים הרבים של בעלה שאנגו. למרות נטייתה של אושון לאופנות, היא בחרה לענוד את אותו יהלום שוב ושוב על צווארה הארוך והעדין. היא ענדה אותו בקבלות פנים, בסעודות, כאשר המשרתות עיצבו את שיערה בתסרוקות מורכבות, וגם בביקוריה בנהר. למרות שאושון הייתה מלכה היא לא שכחה את כוחו של הנהר שהביא לה ולכפר מולדתה חיים. פעם בכמה ימים היא בחרה יום שקט לכבס את שמלתה בנהר. באחת מהפעמים הללו, בעודה שוטפת את שמלתה, היהלום נפל מבין חזה למים. היא לא הצליחה לתפוס אותו בידה, והוא נשטף ממנה והלאה. היא קיבלה את אובדן היהלום כדבר טבעי, וכאשר היא פגשה את בעלה השני אוגון, בידו כבר הייתה מתנה נוספת: ענק זהב כבד, בצורת חצי ירח, עם אלפי יהלומים זעירים, הנוצצים באור יקרות. מיד אושון שכחה את היהלום הנפלא וענדה את היצירה החדשה והמוזהבת. היהלום נסחף, והמשיך בכוח הנהר ספק להחליק, ספק לרחף, עד שהגיע לאוקיינוס. בים הגדול, ישבה ימיה עם ילדותיה אובה ואויה. שלושתן שתו חלב קוקוס מספלים מהודרים, עשויים מג`יקארה- דלעת מגולפת ומעוטרת. היהלום נסחף ונפל בספלה של אובה. "אבוי! דבר מה נפל בספל שלי!" התלוננה אורישת הבית והמשפחה. היא הניחה את הספל על השולחן ושלתה מתוכו את היהלום הזוהר. "איזו מתנה נהדרת קיבלתי כך סתם מן היקום!" היא אמרה בפליאה- כאשר היהלום זהר באור יקרות מתחת לים. "את קיבלת?" שאלה ימיה. "אל תשכחי, זה בכל זאת הים שלי!" אויה לא בזבזה זמן למילים וכבר שלפה את חרבה, הכתה בידה של אובה, ואפשרה ליהלום להתגלגל לכף ידה דרך החרב. "האבן שלי, כי לקחתי אותה כשלל קרב!" היא אמרה עם חיוך מפחיד. המלחמה של הנשים על היהלום הזוהר נמשכת עד ליום זה ממש.

הערות: את הסיפור הזה, לא הוצאתי מאורקל איפה, ממספר סיפורים מקצועי או מאיזה ספר. לשם שינוי נתתי לאורישות לדבר בשמי. אין זה תרגום, אלא סיפור שלי ממש. היהלום אם לא ניחשתם הוא ירושלים. אור שלם במקור, על שם אל השקיעה הכנעני, שלם (שאחיו נקרא שחר ולמרבית האירוניה הוא אל השחר). שלושת הדתות המרכזיות בעולם עדיין נלחמות עליו, כמו שלושת האורישות בסיפור-אבל הבעלים המקוריים, עובדי האלים שהיו במקום, כבר מזמן לא חלק מהסיפור. האובדן של היהלום לאושון היה טראגי, אבל היא מבינה שזו דרך הטבע, בדיוק כמו שזה היה דרך הטבע ליבוסים למות (והם גם הבינו את זה). כמו לשלושת הדתות המונותאיסטיות, ישנה התפיסה אצל שלושת הנשים שהיהלום פשוט הופיע. הוא מובן מאליו. אין לו בעלים קודמים. זוהי חמדנות לשמה. את היהלום שנפל לספלה של אובה, כל אחת מהנשים הייתה יכולה לענוד בתורה, לפי הצורך- ואז כולן תתהדרנה בו, או שמא, היה ניתן למכור אותו ולקנות שלושה יהלומים קטנים יותר. האם זה יופיו של היהלום שגורם לכולן לרצות אותו, או איזה עיקרון, איזה רצון פנימי שלא "לצאת פראיירית" על פני אחרת? האם היהדות באמת תפסיק להתקיים אם לא תהיה לה שליטה על ירושלים? שנים בגולה הוכיחו שלא. אותו דבר נכון גם לגבי האסלם והנצרות. מאבק האגו של ירושלים מתיש ומטופש. סמל לא מאכיל משפחות רעבות וגורם למנהיגים שלנו לבזבז זמן יקר שיכול לצאת על תשתיות כלכליות אחרות.

בזבוז של זמן ואנרגיה על תכשיט יפה.

ארדן,

של הגן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת