00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

על אקטואליה וקצת נוסטלגיה...

                                          

זה ברור שיש לי תמיד מה להגיד על מה שקורה כאן בארץ ובכלל בעולם, בכל זאת אני מחזיקה את עצמי ומשתדלת לא תמיד לכתוב את זה. מנסה לכמת למינימום את הכתיבה של פוסטים אקטואליים, במיוחד אלו שעוסקים בפוליטיקה. קודם כל כי חשוב לי שהבלוג יהיה מספיק אסקפיסטי בשבילי, שיאפשר להסיח את דעתי מהמציאות היומיומית. גם ת`אמת? ביננו...לא תמיד בא לי לספוג ביקורות שליליות. אין לי חשק ואנרגיות להיגרר לעימות מילולי עם כל התגובות שמגיעות בעקבות פוסטים כאלה. אז כדי שלא אסחף לזה אני מחפשת ענין בנושאים אחרים לאוורר לי קצת ת`ראש. אבל...ויש אבל! מצטברים לי עם הזמן כל מיני דברים שאני רוצה להגיד ולא בא לי להשאיר אותם אצלי בבטן. אז הפוסט הזה הוא כזה. דברים שישבו והרגשתי צורך להוציא אותם משם.

זה לא סוד שהצבעתי למפלגת יש עתיד של יאיר לפיד! אבל למרות שגם לי קשה כמו לרובנו, אני לא חושבת שזו היתה טעות. ולא בגלל שאני מסכימה עם המהלכים ששר האוצר עושה, רק שאם לא הייתי נותנת לזה צ`אנס הייתי מרגישה החמצה. לפני הבחירות היתה תחושה באוויר שכולם כבר מושחתים ושצריכים להביא אנשים חדשים. אני יודעת שאנשים מסתובבים מאוכזבים ומרגישים מרומים, כי תכל`ס, לא באמת מעניין את מישהו הגירעון של המדינה. כל אחד עסוק בגירעון הפרטי שלו. וכן. גם אני כועסת עליו. קשה לי להבין אותו. נכון שלא הופתעתי מהגזירות של אחרי הבחירות, כי ידעתי מראש שלא משנה איזה שר אוצר הולך להתמנות, הוא בטוח יטיל עלינו לא מעט גזירות. אבל לא חשבתי שהן יהיו כל כך דרסטיות ודורסניות. נכון שהפעם הגזירות פוגעות גם בכיס של העשירים, אבל אם מר לפיד מחפש צדק הוא היה צריך להתנהג אחרת. כנראה שהוא עסוק בלרצות את הבוס הגדול. להוכיח שהוא כל יכול. אם הוא היה שואל את דעתי באיזה תיק לבחור, לא הייתי ממליצה לו על האוצר, התפקיד הכי קשה ושנוא יותר מכל. אבל זה לא קרה ואין ברירה אלא לקבל את זה כעובדה. חבל לי רק שהוא גורם לציבור שבחר בו לאבד אמון. להיות בפעם הבאה הרבה יותר חשדן וספקן. לא להאמין לאף עסקן פוליטי שיבטיח כאן עתיד ורוד יותר באמתלה שהוא חדשן.

                                               

ותאמינו לי שלא צריך לספר לי כמה קשה. "בתוך עמי אנכי יושבת"...מודעת ליוקר המחייה וחולמת כמו כולם על דיור בר השגה. אבל הפעם לדעתי לא תעזור לנו כאן מחאה. אני חושבת שחובה עלינו כאזרחים אחראים, לעשות איזה בדק בית פנימי רציני. להבין שאם אנחנו באמת רוצים שיהיה פה שינוי אמיתי, זה מחייב שינוי מהותי תפיסתי. אנחנו נוהגים לקטר כמה קשה אבל אף אחד לא באמת רוצה לוותר על מותרות או להצטמצם. אנשים מתלוננים אבל הקניונים מלאים. איך לא הבנתם שהמצב מחייב להשתנות? המשכורות שלנו נשחקות, המחירים מרקיעי שחקים ואי אפשר להתעלם מזה. לבוא רק בטענות לממשלות ולהמשיך כרגיל.

אנחנו חייבם לזכור. התנהלות כלכלית נכונה יוצרת כח. זה מה שאנחנו צריכים כחברה מול ממשלה שגורמת לאזרחים שלה להתדרדר אחורה. להראות שאנחנו לא מפונקים. להשאיר את הכסף אצלנו בבנק ולא בחו"ל או בשווקים. ואני ממש לא באה להטיף כאן לאף אחד ורחוקה מלהיות קאוצ`רית וכלכלנית. אני פשוט מרגישה שיש צורך להגביר את המודעות שלי ושל אחרים, להרגלים חדשים בכל מה שקשור להתנהלות היומיומית.

צריך ללמוד לחיות בהתאם ליכולת הכלכלית שלנו ולא להסתמך על הלוואות. צריך להפסיק להיות בזבזניים. לא יקרה כלום אם נלמד לדחות סיפוקים ולהפסיק לחפש כל הזמן ריגושים חדשים. לדעתי אנשים לא באמת רכשו כלים איך להתמודד עם תקציב חודשי באופן עצמאי. אנחנו חייבים להיות צרכנים יותר מחושבים, שקולים ומאופקים. לחפש, להשוות ולזהות הזדמנויות. אז נכון שזה דורש קצת יותר אנרגיה לבדוק מחירים, אבל גם ללחץ הנפשי של איך לגמור את החודש, יש מחיר.

אני מאוד מרוצה כשאני חוסכת כמה שקלים בקנייה, שלא לדבר אם אני מוצאת דיל טוב או מציאה. אני לא מרגישה כמו מסכנה. להיפך, כשאני הופכת להיות יותר מחושבת אני מסתובבת עם הרגשה נהדרת. ולא רק בגלל שאני מבסוטית שאני לא פראיירית, אלא זה נותן לי תחושת שליטה על המצב ועל התקציב שלי במיוחד. הידעתם ששניצל עוף למשל וחזה עוף זה אותו נתח בשר?? רק שאת השניצל הקצב חותך, פורס ודופק?? אז מה הבעיה לדפוק בבית לבד? בשבילי זו הזדמנות טובה להוציא אגרסיות ועצבים.

                                 

אבל מי שחושב שפעם היה פה יותר טוב...טועה בגדול! כל השנים קשה לחיות פה. אבא שלי תמיד היה אומר שמהמדינה לא תבוא הישועה. אז הוא יצא לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה. וגם אז היה לו קשה לגמור את החודש. וזה היה עוד הרבה לפני המדיניות הקפיטליסטית של נתניהו ולפיד. זה היה בזמנים כשבן גוריון היה בשלטון. ולמרות שמפא"י, מפלגת הפועלים היתה בממשלה, פועל קשה היום בקושי הצליח לשרוד. בעידן טרום האוברדראפט והאשראי, אנשים לא יכלו להרשות לעצמם חיי מותרות ולא העיזו אפילו לחלום על נסיעות. לחו"ל. יציאה מחוץ לגבולות הארץ היתה כמו טיסה לירח היום. כל מה שההורים שלי רצו לקנות היו צריכים לשלם בתשלומים. אני זוכרת כשהייתי ילדה והלכתי לקנות במכולת הייתי משלמת בהקפה. הייתי מסיימת את רשימת הקניות שהחזקתי ביד ומותחת את עצמי כדי להגיע לדלפק. שם היתה מונחת מחברת החובות. המוכר היה מפשפש באצבעות צהובות מטבק בין הדפים המקומטים, עד שהיה מוצא את הדף עם הטבלה של החוב שלנו. הוא היה מחתים אותי ליד הסכום של הקנייה שנעשתה באותו יום. לא יכולתי לחרוג ובטח לא להתפתות, גם אם חשקה נפשי בקרמבו או ממתק והייתי חייבת להיצמד לרשימה שאמא שלי נתנה. בסוף כל חודש אבא שלי היה נותן לאמא את התקציב החודשי והיא היתה הולכת למכולת כדי לשלם...אבל גם אז לא באמת נסגר החוב. תמיד היה נשאר "זנב" קטן שנגרר לחודש הבא. המוכר היה מקטר לי שההורים שלי אף פעם לא משלמים לו את הכל. לי זה היה מציק. בבוקר הייתי שומעת ממנו את הטענות ובערב בבית בין ההורים היו מריבות. אבא היה כועס על אמא שהיא לא מספיק חוסכת ובגללה הם לא מצליחים להיפטר מהחובות. ברור שהיא לא היתה הסיבה למצב הקשה, אבל לאבא שלי, כמו להרבה גברים אחרים...זו היתה כנראה הזדמנות טובה להאשים דווקא את האשה...

                                              

אז על הזכרונות מבית ההורים אני יכולה למלא פוסטים שלמים, רק שאשאיר את זה להזדמנויות אחרות. ושלא תחשבו לרגע שמישהו רוצה לחזור לימים ההם. המצוקה היתה קשה מה שלא משאיר טעם של געגוע טוב לכזו תקופה. אבל אני כן חושבת שאנחנו צריכים ללמוד מהצניעות שהיתה. לא לשכוח את הערכים שקיימים רק בזמנים של חסכים ושעם ההתקדמות והשפע הם פשוט נעלמים. נמוגים.  

ואם נעזוב לרגע את הקושי הכלכלי ונעבור לאחר...אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני לא באמת יודעת איך להתייחס לקמפיין החדש של פיקוד העורף, לאור כל האיומים שמסביב. אם לצחוק או לבכות...אם זה מרגיז או משעשע אותי. במקום לדאוג ולהכין לנו את המקלטים נגד טילים, מבטיחים למנוע פאניקה בזכות ג`ינגלים ושירים. אנחנו רק צריכים לבחור את סגנון המוסיקה האהוב עלינו...היפ הופ, ים תיכוני או ארץ ישראלי...ונוכל להתחיל לרקוד רומבה בדרך לממ"ד. או פשוט לפזז את השיר כשנביט למרומים. אולי הטיל בעצמו יעשה סלטה עם סיבוב באוויר ויחזור לשולחיו מהיכן שבא. ואולי בעצם אני צריכה להיות קצת יותר מבסוטית ורגועה. ברגע של אזעקת אמת אשמע את..."מי שמאמין לא מפחד"... ואייל גולן יהיה זה שירגיע אותי במלחמה הבאה.

אז תזכירו לי מי אמר..."אהוב את אויבך, בגלל שהם מוציאים ממך את הטוב ביותר " ???

 

                                

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת