66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

פאוור ריינג'רס

שלישי בבוקר. לאחר שאנחנו מאפסנים את המצ'יסטה תחת השגחת מערכת החינוך, אנחנו פונים צפונה.

(כביש 6. הפקק של הנתיב הנגדי ארוך יותר. יאי!)

הוא מבשר לי כי סידר משהו בפלאפון שלו כך שכל מי שמתקשר אליו מקבל מיד סמס עם המילים: "אני בחופש, דחוף?"

אני מתמוגגת.

מגיעים לטבריה. למלון הסקוטי בטבריה.

לארוחת בוקר במלון הסקוטי בטבריה.

אגב, חדר האוכל של המלון שימש עד 1949 כחדר ניתוח, ובין 1949-1959 כחדר לידה.

יאמי.

כשאני מסיימת את האפידורל שלי

הוא מודיע לי שהוא הזמין לנו בהפתעה טיול שטח בריינג'רים. יאי!

אנחנו מגיעים למושבה "מגדל", וזה רק שנינו, המדריך שלנו והכלב שלו. אני ילדת יום הולדת, אז אני נוהגת. כי חולת הגה הנני.

כשאני שולחת בווטסאפ לחברות שלי את התמונה שלי נוהגת שואלת רותי: "קיבלת קלנועית ליום הולדת?"indecision

מה שהוא לא לקח בחשבון זה שמהבית יצאתי לבושה כפאקצה:

(עם כל סממני הפאקצויות: לק בציפורניים, שיער מסודר, איפור, סנדלים שעלו לי 700 ש"ח ביריד הנעליים)

אני מתחילה לנהוג והרוח פורעת את שערי המפונפן. ממשיכה לנהוג והחולצה שלי עם המחשוף מתנפנפת כך שכל דיכפין יטה ויוכל לראות לי את הציצי. אני נלחצת כנערת תיכון. מקגייבר בכסא שלידי נראה לגמרי מרוצה.

"אבל המדריך שלפנינו!!! הוא הרי כל הזמן מסתובב כדי לראות אותנו!!!" אני צועקת אליו

"אז מקסימום הוא יחייך אלייך מאד בסוף המסלול" הוא מרגיע אותי.

אז כמעט את כל הנסיעה העברנו בבדיחות ציצים.

כן, שנינו עוד תקועים עמוק בגיל 16.

ליד בריכת עין נון המדריך עוצר אותנו וממליץ לנו לרדת לשכשך.

אני חונה- כמו שאני חונה devil

אז המדריך ניגש לריינג'ר שלנו ומושך אותו ביד "כי אין לריינג'ר רוורס" הוא מסביר לי.

"אין רוורס?!" אני צוהלת "אם ככה זהו הרכב הקלאסי לאישה!"

(נמצא הרכב הקלאסי עבורנו הנשים. ללא רוורס!!! רק תחשבו על כל העוגמת נפש שיכולה להימנע בעתיד. בום!)

אז אנחנו קצת משכשכים

וממשיכים לנסוע.

(צילום: מקגייבר. במטרה להראות לילדים שבננות לא גדלות בסופר. הן אשכרה גדלות על עצים!)

אני ממש מתאהבת ברכב הזה. יש לו הגה כח (צריך להפעיל המון כח על ההגה) והוא צולח כל בור, תלולית, סלעון, תעלה. וכאמור אין לו רוורס. קלאסי.

אני מתחרעת.

התחלתי את הנסיעה לבושה כפאקצה וסיימתי אותה כמו טנקיסט אחרי שבוע קשה מאד בבא"ליש.

כשחזרנו לנקודת ההתחלה המדריך שלנו רק חייך אלינו מאוזן לאוזן indecision ונעלם לו מיד בתוך האורוות. אני מקווה שהוא בסדר. surprise

עכשיו אני ניצבת מג'וייפת עם כל סממני נהג הטנקים, דהיינו: שיער ליפה, חול בשיניים, פודרה על הפנים, ולא של רבלון, כל הבגדים מאובקים ואני שואלת אותו בתקווה: "בגדים להחלפה, הבאת לי?"

"לא"

"מגבת? שמפו? תיק איפור?"

"לא, לא...ולא".

:D

מה שכן, הוא עצר ב YELLO וקנה לי שתי חבילות מגבונים לצורכי ניקוי יבש. אז יצאתי גם טנקיסטית וגם גולנצ'יקית באותו אירוע.

רררר...

אם יש גברים בקהל, ואתם מחליטים להפתיע את האישה שלכם ליום ההולדת ומזמינים לה נסיעת שטח בריינג'ר- תעשו לעצמכם טובה, אירזו לה בגדים להחלפה, תיק איפור, מגבת, בקבוקון שמפו, מרכך, מברשת לשיער, מברשת שיניים, בושם. ככה בקטנה.

אבל שלא ישתמע שאני מתלוננת :P איך אומרים אצלכם בפולנייה? אני כבר אתנקה בקבר.

משם נסענו לקיבוץ גינוסר לבית יגאל אלון.

הוא ממוקם ממש על המים והיה משמח מאד לראות את הכנרת מלאה במים.

במוזיאון מוצגת הספינה בת ה- 2000 שנחשפה בכנרת בשנת 1986 השחונה.

עוד במוזיאון- תמונות מהפלמ"ח וקווים לדמותו של יגאל אלון.

הנוף מהגג של הבניין:

משם הקפנו קצת את הכנרת ונכנסנו לכנסיות החביבות שלחופה.

מסקנות: בכנסיית טבחה גדלים לוויתנים בחצר

בכנסיית פטרוס- חיות טרף מסוכנות

ובכפר נחום אוהבים טווסים.

עם כמה טווסים ניהל מקגייבר שיחה אישית לוחצת כדי שיפרסו את הזנב המפואר שלהם לכבודי אבל אלה טווסים סרבנים. הם רק צעקו עליו.

ועוד כמה מראות כנסייתיים:

שירה בציבור של נזירים:

כאן אני כמעט מזנקת לתא הוידוי כדי להתוודות: "סלח לי אבי, כי חטאתי. בלסתי הבוקר פחמימות" sad

מראה הכנרת העולה על גדותיה, שוב, משמח אותנו עד מאד.

בדרך הביתה עצרנו בצומת צמח יען כי גססנו מרעב.

סלח לי אבי כי חטאתי שנית.

ובקצב הזה אני עושה רילוקיישן לכנסייה.

Haven't the jewish people suffered enough?

 

כששבנו הביתה הילדים ערכו לי קבלת פנים מרגשת.

וטרם הזכרתי את העניין הזה שביום הולדתי בשנת 1997 לספירת הנוצרים תקפו אותי צירי לידה ואת הטייס ילדתי יום למחרת. כך שימי ההולדת שלנו עוקבים. אז מחר זהו הסוויט סיקסטין שלו!

ולכן עוד באותו ערב יצאנו לחגוג לו במסעדה על פי בחירתו. ("שיהיה בה הרבה הרבה בשר").

סלח לי אבי כי חטאתי בשלישית.

אני יודעת, יודעת, מחר יום חדש וכו'. סקרלט אוהרה ואני למדנו ביחד בגן.

***

באוטו, בדרך חזרה הביתה מהמסעדה, בלילה, שאל אותי מקגייבר איך אני מסכמת את היום. הייתי כל כך עייפה בכדי לענות אז הוא רק אמר: "בעצם אל תעני לי. אני כבר אקרא מחר בבלוג"

אז היה לי יום מעולה, הכי מעולה שאפשר.

***

רק בשמחות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

78 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת