00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

דושינקא, נשמה

01/06/2013

את הספר "דושינקה, נשמה" מאת איריס אליה-כהן קראתי בהנאה צרופה.

איריס היא אמנית של מילים.

תופרת חלומות במובן המילולי, החולמני, האפשרי של המונח.

המילים שלה מנגנות שירים שטרם שמעתי, שירים שפותחים חלונות לזמנים ולחיים אחרים.

כתבתי לאיריס מסרים בראשית הקריאה-

"משלושה עמודים ראשונים אני מאוהבת בשפה שלך, בתיאורים ובדרך בה הכנסת אותי לתוך הסיפור."

"איך אני יודעת שנשאבתי לספר? כשאני לוקחת אותו איתי גם אם לא צפוי שיהיה לי זמן לקרוא. "

ואז נשאבתי כל כולי לתוך הסיפור, הסיפורים, רקומים זה בתוך זה כזכרונות עבר, הווה, קסם וזכרונות.

בעבר, דימה,  ילד שמן מלא נשמה, חלומות ופחדים, ברוסיה הקומוניסטית. בשפה עשירה ונאיבית מתובלת ברוסית - נקשרתי לילד הזה ועזרתי לו לשרוד את הקשיים- עקבתי אחר חוט סיפורו במתח הולך וגובר.

בהווה, הדס, בת 34, חיה כאילו. נוגעת לא נוגעת, מתמודדת לא מתמודדת, כאילו נמצאת אבל רק בכאילו, על קצות אצבעותיה מתמודדת עם הטרגדיות שזימנו לה חייה.

הדס הגיבורה, שמצליחה לחיות בכל זאת בתוך כל הכאילו הזה, שמצליחה להתגעגע לחבר שלה שנפל בלבנון אבל לא לבכות אותו כל הזמן, שאושרי הארוס שלה גמר איתה בהפתעה והשאיר אותה שבורת לב, שמצליחה לעבוד בתוך כל הזכרונות שלה. רק דבר אחד היא לא מצליחה, לאכול. הגוף שלה רעב לאוכל והיא מאכילה אותו בסקס.

בעבר הרחוק, חנה, יתומה יפהפיה במרוקו, "מכשפה" מתקשרת, וסיפור אהבה כנגד כל אמות המוסר של הקהילה היהודית.

בהווה, לדימה יש מועדון של רוסים בחיפה, ושם המועדון "בבושקה" מבוסס על מועדון שאכן היה קיים בעבר בחיפה. המועדון מלא בבובות מטריושקה המכונות בבושקה בסלנג הישראלי, ובנוי כמו סדרת בובות- חדר גדול, חדר בינוני, חדר קטן וסודי בקצה "הזולה", ממש כמו הבובה הכי קטנה, בובת ההפתעה בתוך הבבושקה של סבתא שלי ז"ל. שם הבובה הכי קטנה בכלל לא היתה אנושית, זה היה ברווזון קטן וצהוב. איבדתי אותו ממש מהר אבל בזכרונות שלי הוא נשאר.

ניסיתי לדמיין את המטריושקה (בבושקה) של הספר הזה.

כל הספר הזה, דושינקא, נשמה, הוא כמו משחק במטריושקות. כל פרק נפתחת עוד בובה, עוד שלב בהתפתחות של אחד הגיבורים.

הגיבורים השונים כתובים בשפה עשירה ובמבטא הנכון. בעולם של דימה אפשר לשמוע את הרוסית מתנגנת עם כל האותיות המתגלגלות האלו. בעולם של חנה אפשר לשמוע את הערבית בין הכבשים הפועות, ובהווה של הדס אפשר לשמוע את קיבוץ הגלויות, העברית נשמעת אחרת בכל קול. עונג גדול.

אז איך נראית הבבושקה של הספר דושינקא, נשמה?

אז ככה אני מדמיינת אותה:

בפנים נמצאת בובה קטנה, רזה, כהת עור ובעלת עיני שקד יפהפיות. חנה הקטנה, כשילדותה עוד היתה חלב ודבש. לפני הכל. ובתוכה- בתוך בובת החנה הקטנה- נמצא הגדי שלה, "שכולו שחור, ושני כתמים צחים ברגליו הקדמיות ואוזניים לו רכות ונופלות מטה ושוליהן מגולגלים פנימה כספר התורה הקדושה, וכמה צחקה אמה כשהייתה חנה מתאמצת להחליקם, שיהיו ישרים, כדרך הגדיים הלבנים של העדר" (דושינקא, נשמה, עמוד 78) והגדי הזה הוא ההפתעה שבפנים, המקביל לברווזון הצהוב מהבבושקה של סבתא שלי ז"ל...

אחריה נמצאת נערה כהה ויפה, לבושת בלויים אך עטופה באהבת אמת. חנה הנערה, היתומה, המאוהבת. "וחנה, היא כרוכה אחרי מואיז, שנפשו מלאה ומוחו חכם וקומתו כארזים בגב ההר ועיניו רכות, וסיפורים הרבה יש לו, לפי שיודע מואיז לקרוא וזוכר את כל המשפטים" (דושינקא, נשמה עמוד 142).

ואז- אשה עגלגלה, ממש כמו בובות המטריושקה הקלאסיות. אשה עגלגלה בצורת אגס, זוהי הדס. " מיד כשהדס מתיישבת על הכסא העגול, הגבוה, מסתחררות שאריות הבחילה מהבוקר ועולות מעלה. גם שולי שמלתה נוסקים ומגלים לכולם מה צבע תחתוניה ואולי אף יותר מזה. אבל לא אכפת לה. רע יותר כבר לא יכול להיות" (דושינקא, נשמה, עמוד 60)

והבובה הגדולה מכולן היא לא אשה כי אם איש- יפה, בעלות "עצמות כבדות", ידיים גדולות ורוך נסוך על פניו. דימה. דימה של ההווה, זה שהיה ילד חולמני ומגמגם והפך לגבר גדול ומגמגם, מלא בטוב. "דימה בחור די גדול, תמיד ידעה זאת, אבל רק כרגע, פתאום, היא מבינה עד כמה. ראשו נושק למשקוף וגופו חוסם את הפתח כך שרק קרני אור ספורות צליחות להסתנן מחדר המדרגות פנימה. שרוולי חולצתו גזורים בקו הכתף, חושפים זרועות מלאות, חלקות." (דושינקא, נשמה, 206).

ביניהן בובות נוספות- אושרי שעזב את הדס, עמיחי שמת לה, אבא שלה, בעל הבית, האשה של דימה, מואיז, אנסטסיה, אמא של אושרי ועוד. סיפוריהם ארוגים זה בזה, מוסיפים מימד אנושי, קיים, חי.

עד סוף הסיפור- בו הסיפוק אדיר כשאני, כקוראת, מצליחה סוף סוף להרכיב את כל סדרת הבובות זו לתוך זו ולהבין את הקשרים ביניהן בעבר, בהווה, אפילו לטוות להן עתיד. לעצמי. לכולנו. הכל מתחבר, וכמו תמיד נשארות כמה שאלות תלויות באויר אבל אחרי שהכל התחבר כה טוב ברור שרק טוב יצא מזה.

בקיצור- מומלץ.

תודה לאיריס אליה-כהן על אמנות המילים, על אמנות הטוויה, על תפירת החלומות הזו.

דושינקא, נשמה. תודה.

עינבל

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת