00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בין הפסקאות- ספרים ועוד

בלב הארץ - ג`.מ.קוטזי

IN THE HEART OF THE COUNTRY

J.M.COETZEE

ספרית מעריב

מאנגלית: נעמי כרמל

159 עמ` +אחרית דבר מאת לואיז בית-לחם

1976

2013

 

מגדה גדלה פרא בערבות דרום אפריקה. אמה מתה בילדותה המוקדמת, נותרה כזכרון מעורפל הנמוג ממנה כערפילי הבוקר, משנה לשנה. אביה, באס האחוזה, עסוק במה שחוואים אמידים נהגו להעסיק את עצמם: תפעול החווה, השגחה על העובדים, אכילה ושתייה ובשעות

הפנאי המעטות לעת ערב- בהייה דמומה אל עבר האופק.

מגדה גדלה פרא מאחר ואביה היה עסוק בחווה, בחייו, מותיר אותה לענייניה. פעם היתה להם משפחה מורחבת או שלא, בחצר החווה התנהל בית ספר ובו למדה עם ילדי המשרתים או שלא. איזה עניינים כבר יכולים להיות לילדה הגדלה במרחבים העצומים האלה, בהם אין

נפש חיה חוץ מחרקים ודממה. דממה שמחדדת את החושים, שמאפשרת לגלות כל שינוי, רגע לפני שהוא מתרחש. מגדה גדלה פרא, מנותקת מהחברה, מנותקת מכל מגע אנושי, מכל רגש. חבריה, ילדי הפועלים העבדים המשרתים מתפזרים לכל רוח בחיפוש אחר פרנסה

וחיים לעצמם והיא נותרת לבדה. כל מלאכות הבית שבעולם לא יצליחו למלא את החור הנפער בה, את הבהייה הפנימית היום יומית, התהייה הקיומית, השעמום, החד גוניות. כמו עלמה נעולה בראש המגדל עוברים עליה ימיה. אבל גם למגדה יש יצרים, רצונות, חשקים, היא צופה

באחרים, היא קוראת בספרים. גופה הולך ומתפתח ואין איש משגיח בה.  

אנה, יאקוב והנדריק הם חלק אינטגרלי מנוף חייה, טורחים ודואגים. אך זהו כל תפקידם יודעת מיס מגדה, אין מדובר פה בקירבה או בחיבה, רק באשלייה. והרי שכרם מובטח, שבוע אחר שבוע. והבאס אינו נורא כל-כך, מזגו הקודר ושתקנותו משמרים את הכוחות כפי שצריך, כפי

שכל בית באזור זה שבו האדם הלבן החליט לבנות את ביתו, מתנהל. לכל אחד מקום וכל אחד יודע את שלו. הכל משתנה ביום שהנדריק מביא את אשתו הצעירה, אנה הקטנה. 

מגדה מספרת את סיפור המעשה ככותבת יומן אישי. היא לא חסה על עצמה, פורטת את נימי נפשה לפרוטות, בתחילה מנסה להבין, למצוא מניע, הגיון. האלימות, המיניות, החשמל באוויר מרכיב תמונה כה מורכבת של מעשים, מרומזים בחלקם, יוצרים אווירה כבדה, חונקת,

בלתי אפשרית. עם הזמן, ככל שהבדידות גוברת, ככל שהשיגרה מכרסמת בה בנגיסות גדולות מגדה נכנעת לטירוף הדעת, סיפורה ערבוב ספק ערמומי ספק לא מודע של אמת ובדיה, של מציאות והזייה, משאלות לב אל מול מעשים.

מגדה רוצחת את אביה ואת אשתו הצעירה. היא גוזרת על עצמה את החיים שמפחידים אותה, אלה שנידמה לה שלעולם לא תוכל להיחלץ מהם. היא מבדלת את עצמה סופית מהעולם, מהסיכוי להושיט יד אל שכן כלשהו, המתקיים אי-שם במרחבים, מנתקת את עצמה

מהציוויליזציה, מכל הקיים, מכל מה שאפשרי. היא נותרת לבד במובן הכי בסיסי של המושג ורק הקורא נותר להקשיב לה.

קוטזי יוצר פה מלאכת מחשבת של תהליכים רגשיים, חברתיים. הוא יוצר אווירה קלאסטרופובית כמעט, למרות המרחבים האינסופיים שמלווים את הספר, אווירה הדורשת שינוי, מהפך. קוטזי מוכיח שבדיכוי עם אתה מדכא את עצמך, מובל ולא מוביל, יוצר אשליית כוח לרגעים של

חולשה אנושית. זהו ספרו השני של קוטזי שנודע במאבקו נגד האפרטהייד בדרום אפריקה.

הספר כתוב בפסקאות קצרות, ממוספרות, המאפשרות לקחת נשימה, לברור בין מה שהיה או לא היה. מומלץ בחום! 

 

* וסבתא שלי היתה אומרת- אצלנו בחווה, הפועלים היו קודם כל בני-אדם. העבודה לא הבדילה בצבע הידיים..

 

 

                                                                                                                                                                                 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת