00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

אוכל - איסורים והגבלות

ברשומה הבאה יש לא מעט חזרות על דברים שכבר כתבתי בעבר, אבל יש גם כאלה שלא ובכל מקרה מופיעות גם תהיות חדשות. אני קצת חוששת שהתעסקות ממין זה מאפיינת לרוב את גיל ההתבגרות שכבר הותרתי מזמן מאחור, אבל זה נושא שהעסיק אותי לאחרונה והיכן אארגן את המחשבות והתהיות אם לא בבלוג? בכל מקרה יש כאן לא מעט חפירה. לכן מראש אני מצפה שרבים וטובים יתקשו לצלוח את הרשומה הזו וזה צפוי ומקובל. לא חייבים.

בימינו כמעט אין בעולם אנשים שמוכנים לאכול כל דבר. במצבי קיצון של מחסור ורעב חמור ומתמשך התמונה משתנה כמובן ואנשים באמת יאכלו כל מה שאפשר כולל אפילו איש את רעהו (לשעבר), אך למרבה המזל זו אינה התמונה הרגילה. בשגרה יש לרוב האנשים, לבטח בעולם המערבי השבע, מספיק מה לאכול ומגוון רחב לבחור ממנו. אבל כאמור רובנו נמנעים מאכילת כל.

הסיבות רבות ומגוונות. הקטיגוריות העיקריות המובילות להימנעות הן ראשית, תרבותיות – חברתיות ולכאן נכנסת ההימנעות מקניבליזם שהזכרתי קודם, אבל לגמרי לא רק. בהקשר הזה דתות הן מטילות המגבלות הנרחבות ביותר. סוג נוסף של סיבות הן אלה הבריאותיות – אלרגיות או חוסר יכולת לעכל מזונות או משקאות מסוימים כמו חלב או גלוטן (בצליאק). סוג דומה אף שמוגדר הרבה פחות, מקורו בסגידה לרזון שמאפיינת את תקופתנו שעשויה להביא, לפחות בתקופות מסוימות, לנסיונות להפחית באכילה בכלל או לפחות באכילת דברים משמינים כמו ממתקים. כיוון שאיש טרם גילה מהי הדרך הטובה ביותר לרזות וגם לא ברור שיש דרך אחת שתתאים לכולם ובנוסף קיימים גורמים רבים חלקם רגשיים שיש להם השפעה בהקשר זה קשה מאד לציין איזשהי שורה תחתונה בהקשר זה.

עוד סוג סיבות מקורו בהעדפות אישיות שגם כאן קיים מגוון – ה`לא טעים לי` הכי פשוט ושכיח ועליו אין הרבה מה לומר שכן, כידוע, על טעם וריח אין להתווכח. כאן הפסקונת כדי להזכיר (בטח כבר יצא לי לכתוב את זה פעם) שאני כמעט לא מכירה באופן אישי את הסיבה הזו. חוץ מתאנים מיובשות שלא טעימות לי בשום צורת הכנה (למרות שאני ממשיכה לנסות לשנות את זה בטעימות מזדמנות), אין דברים שהם מספיק לא טעימים לי כדי להחליט שלא אטעם מהם לעולם בשום פנים ואופן. אני לא יודעת אם זה יותר תורשה (גם אחותי כך והיא אפילו כן אוהבת דבלים) או סביבה (כך היה החינוך אצלנו בבית וגם להורי לא היה מאכל שלא ערב לחיכם), אבל דווקא לכן מוזר לי בכל פעם מחדש לגלות עד כמה שכיח לשמוע "לא אוהב/ת את זה" .

סוג נוסף של העדפות אישיות הוא לרוב לגמרי לא מובן לי. אבל ייתכן שזה פשוט כי אני לא יודעת מספיק. אני רואה לא מעט ברשת בלוגים שבהם המתכונים הם ללא גלוטן גם כשלא מוזכרת בעיית צליאק ברקע. באופן כללי אפשר להצביע על תופעה שהולכת ומתפשטת בה אנשים בוחרים לאכול בהתאם לדרך מסוימת (לדוגמא פליאו) שמכתיבה את הרכב המזון שהוא שונה מהרגיל אצל כלל האוכלוסייה, כולל אצל אותם פרטים קודם שקבלו את ההחלטה. מה שהכי מוזר לי היא העובדה שקשה מאד להשיג מידע אמין גם בהקשר הבריאותי ושלא פעם שיקולים כלכליים הם אלה שקובעים לא רק מה נאכל אלא גם את השקפותינו לגבי מה בריא לאכול. הדוגמא הכי בולטת בעיני בהקשר זה היא החלב שיש מאחוריו לובי חזק שגורם לחשוב שחלב ומוצריו הם בריאים לנו (הסיסמא הרווחת – שלושה מוצרי חלב ביום) ומשיגים גם תמיכה רפואית (לדוגמא על ידי דיאטניות), למרות שיש מקורות רבים ובלתי תלויים האומרים שלמרות שבחלב ובמוצריו באמת יש הרבה סידן אך הספיגה שלו בגוף ממש גרועה (ואפילו שלילית. כלומר – יותר חלב מוביל לפחות סידן בגוף).

וכעת לסוג האחרון (שקצת נזכר כבר גם באמור עד כה אך לא במפורש) שאני מתעתדת להזכיר, שבעיני עדיין משתייך בגדול להעדפות אישיות - סיבות מוסריות. כאן אני גם עוברת לדבר על עצמי. בשנים האחרונות הפסקתי לאכול בשר. בשלב ראשון עדיין אכלתי דגים כי מה שהפריע לי לא היה עצם העובדה שאני אוכלת יצור שפעם היה חי (או שיש לו בפוטנציה אימא ואבא) אלא העובדה שבעלי החיים שמגדלים למטרות אכילה גדלים בתנאי התעללות קשים בעוד שהדגים, כך חשבתי, רק שוחים להם בשלווה בבריכות או בים עד שצדים אותם. מכיוון שכולנו נמות בסוף עצם המוות פחות הפריע לי ויותר הטרידו אותי חיי הייסורים של הבקר והעופות המגודלים כדי שנוכל לאכלם. אם אני אוכלת מהם הרי אני לא רק שותפה בשתיקה לתעשיית המוות הדורסנית שגם מזיקה לכולנו (החל בזיהום סביבתי ועבור למזון שהוא מזוהם באנטיביוטיקה ושאר מיני פסולת שאין להם דבר או חצי דבר עם מה שבעלי החיים המסכנים האלה היו מבקשים לעצמם לאכול וכלה בתאים אולי קטנים אך לא לגמרי סגורים, אלא כאלה שמחלחלים ומשפיעים על כלל האוכלוסייה, של חיות האדם  האחראיות לאכזריות  הבזויה הזו, כשבעצם להעביר את הירק דרך הפרה או את הגרגרים דרך התרנגולת אינם שיטה יעילה או הגיונית לטפל בהם לפני שייאכלו על ידי בני אדם). בשלב הבא קראתי (למשל בספרו של ג`ונתן ספרן פויר – לאכול בעלי חיים ) כי האדם בעצם הכריז מלחמה על הים ועל כל אשר בו וכך חדלתי גם לאכול דגים, שרימפס (שאני מאד אוהבת) ושאר אקזמפלרים שחיו בים. בשלב זה הפכתי צמחונית באופן מלא.

אבל האמת היא שגם תעשיית החלב וגם תעשיית הביצים סובלת בדיוק מאותן בעיות. להמשיך לצרוך ביצים וכן חלב ומוצריו נראה לי לגמרי לא עקבי. לכן נראה כמתבקש לעשות את הצעד הבא ולעבור לטבעונות. תחילה חשבתי שזה יהיה פשוט וקל כמו שהיה המעבר לצמחונות. אך לא כך הוא הדבר.

הבשר הוא תחום ומוגבל בהרבה מהחלב ומוצריו והביצים. בשלב הראשון לצמחונותי נהגתי לאכול בצורה מאד דומה לזו בה אכלתי קודם כשאת הבשר החלפתי בדברים אחרים – טופו, סייטן ואף ניסיתי טמפה רק שלא אהבתי את טעמה של זו כלל. בכל מקרה דובר בעיקר בארוחה אחת ביום ורק בפריט יחיד מהמנה העיקרית. החלב מלווה אותי כל יום כל היום החל ביוגורט בבוקר ובעבר גם בקפה אף שכבר לפני תקופה לא קצרה החלפתי את החלב במשקה סויה שמהווה עבורי תחליף מושלם. אבל עדיין נותרו החמאה והגבינות שלא לדבר על הקצפת שמככבת בקינוחים. גם ביצים נהגתי לאכול בעבר לא מעט הן בפני עצמן והן בפשטידות או שוב בקינוחים. להוריד את כל אלה דורש התמודדויות וויתורים חוזרים ונשנים במהלך היום. זה קשה גם כשרק אני אוכלת ובבית. אבל כמארחים ובמיוחד כשמתארחים זה מסובך אף יותר.

השקעתי ואני ממשיכה להשקיע חשיבה מרובה בנושא. זה קשה במיוחד כי אם אני פועלת מתוך רצון בעקביות פנימית, קשה עד בלתי אפשרי להסתייע באחרים. האוכלוסייה של הצמחונים והטבעונים היא מאד לא הומוגנית. יש בהם לדוגמא כאלה שלא אוכלים דבש. אבל אם אני מנסה לחשוב על זה קשה לי למצוא סיבה משכנעת דיה להימנע מדבש. נכון שאכילת דבש יש בה משום "גניבה" או הנאה בלא הרשאת הבעלים או ה"יצרן" ממוצר שאחר (הדבורה) טרח עליו, אבל נדרש כאן שינוי מחשבתי עצום עבורי. הרי שהכוורנים (או הדבוראים כפי שהם עברו לקרוא לעצמם) מקפידים לא לקחת כמות שתהרוס את הכוורת כי בכך היו כורתים את הענף עליו הם יושבים. הדבורים מורגלות בכך שיש הלוקחים מהדבש כמו הדובים וזה בעצם חלק מהסיפור הכללי. עם זאת, הדבש דווקא אינו דוגמא טובה כי כל העיסוק בנושא גרם לי למצוא תחליף – סילאן שבשגרה מתפקד נהדר ובראש השנה אוכל לבחון עד כמה הוא מתאים לכמו עוגות דבש.

אם כתבתי קודם שהסוג הזה של החשיבה מזכיר את גיל ההתבגרות אז יוצא שככה זה כל הזמן גם בלי קשר לרשומות או בכלל לבלוג. אין לי כוח לחשוב כל כך הרבה על פעולה כל כך רגילה ופשוטה כמו אכילה או בישול. יותר מזה – נדרשת גם עשייה. לפי הבלוגיה אפשר להכין יוגורט מחלב סויה או מיונז ללא ביצים, אבל התחושה היא שאני צריכה כל הזמן להמציא את הגלגל מחדש כשבעצם יש גלגלים קיימים ומוצלחים מאד מכל בחינה חוץ מניצול החיות. אם ממשיכים לעסוק בנושא כבר נוצרים "סרטים" לדוגמא, מגיעים ללחם מכיוון אחר, שאינו קשור בגלוטן – הרי השמרים גם הם סוג של חי. האם כצמחונית, אפילו עוד לפני הטבעונות, אני יכולה להרשות לעצמי לאכול שמרים?

עדיין אין לי תשובות לכל, אבל כלל האצבע שמנחה אותי הוא לא לאכול חיות שאני יודעת שסובלות בחייהן בדיוק בגלל שאנשים מתכוונים לאכול מבשרן ובאשר ליתר הדברים להשתדל להמעיט. סליחה על ה"חפירה" הארוכה ושבת שלום לכל מי שהגיע עד כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

52 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת