00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

כינים או זנבות- חלק רביעי

ובכן, הגיע הזמן לעוד קצת פירורים המכונים כאן "כינים או זנבות", ובסופם, כמה מילים שאינן קשורות ליצירה אלא לפלטפורמה בה אנו נמצאים.
(מה היא כתבה שם? מה? הסטטיסטיקות? נעלמו לה בטח כניסות! אולי גם היא עוזבת למקום אחר? :P דוקא לא).

 

די מזמן הכנתי כמה קבוצות של כרטיסים הדומים זה לזה. את חלקם קיבלו חברות מכאן, מהבלוגיה, וחלקם נמסרו לחברים במועדים שונים. פה ושם העליתי תמונה של מי מהם אבל הם לא זכו אף פעם לרשומות משלהם כפי שאני רוצה ש"יתוייק" ביומן היצירה שלי.
הנה הגיע הזמן לכך. אז אם הם נראים לכם מוכרים, בדקו אם לא קיבלתם ממני מתנה פעם כשכרטיס כזה מצורף אליה.....

הקבוצה הראשונה והגדולה מכולן אלו כרטיסי ברכה שממש היה לי קשה להפרד מהם.




חלק לרוחב, חלק לאורך,
 

 

  

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

  

 

תראו איזה יופי צבעו של הפרח משתלב ברקע האבנים.

 

 

זו הקבוצה השניה של הכרטיסים שצצו כאן מדי פעם.
אלו כרטיסים עדינים יותר. אחד מאורך:

 

 

הנה מה שיש בתוכו.....

 

 

מאותם חומרים הכנתי שני כרטיסונים בגודל שאני אוהבת 10X10 ס"מ.

 

  

  

  

 

 

וביחד: 

  

 

תראו את הנחמד הזה, ברל`ה?
לא!  רק עלה שהתחפש לברל`ה....

 

הסט השלישי שאולי אתם מכירים הוא קטן פרחוני, שמח ואביבי:

 

 

  

זוכרים את הכובע שסרגתי בחורף לפלא?

 

אז רק שתדעו, שבהתחלה , הוא היה קטן קטן....

 

ואז הוא קצת גדל....


ואז, נחה עליו השכינה...
כלומר על מי שחבשה אותו... ולכן הסריגה יצאה כ"כ יפה...
כל זה התרחש בערב יצירה בביתה של מיכל, הג`ינג`ית האולטמטיבית.

 

עד כאן, "כינים או זנבות" להפעם

 

ולסיום, כמה מילים על "יום הרשומה".
מחר (אולי כשאתם קראים את זה , זה כבר "היום" ) הוא "יום הרשומה". זה נחמד. מן פעילות חביבה של תפוז.

הבלוג שלי כמעט בן שנתיים ולפני שנה בכלל לא חשבתי להשתתף במשהו שקשור לבלוגיה. הבלוג שלי הוגדר, והוא עדין מוגדר ומשמש, כיומן היצירה שלי. בשנה שעברה כל הקוראים בו (למעט עופר) היו חברותיי מהסקראפ. לא הרגשת חלק מהקהילה והקהילה, כנראה, הסתדרה לא רע בלעדי.
מאז, הכרתי יותר בלוגרים, נרשמתי לבלוגים שכייף לי לקרא, הגיעו אלי לבלוג המון חברים חדשים שמנעימים לי את היומן במילים מחממות לב. עם חלק מהאנשים כבר נפגשתי אישית וחלקם הפך לחברים של ממש.
אז כן, היה לי ברור שהשנה אקח חלק בפעילות, קרי ב"יום הרשומה", שהרי אני חלק מהקהילה.
שאלתי את עופר מה צריך לעשות והוא הסביר לי שב"יום הרשומה" מעלים רשומה ישנה שוב. רשומה שאהבנו באופן מיוחד. מיד ידעתי איזו רשומה אני מתכוונת להעלות שוב. ("דבורה ומשה מקימים משפחה").

ושוב עבר זמן.
סביבי, אנשים החלו כועסים על תפוז, מקטרים וכותבים למה לא טוב כאן ואיך, אולי, הם יעזבו למחוזות אחרים.
לי טוב כאן. הפלטפורמה הזו נוחה לי ואני מוצאת שהיתרונות שלה עולים על חסרונותיה. לכן, אני לא מחפשת מקום אחר ולא מתעניינת בחסרונות המקום הנוכחי.
נאיבית? אולי.
או שסתם מסתכלת על החצי הנכון של הכוס.
וטוב לי כך.

וכן, התכוונתי להשתתף ב"יום הרשומה".

 

לאחרונה דיברתי עם מספר חברים מהבלוגיה שהיו המומים כשסיפרתי שבשנתיים של כתיבה (שלדעת רבים היא די מוצלחת) ובשנתיים של פירסום תוצרי העבודות שלי (שאותם רבים גם משבחים וסליחה על חוסר הצניעות), קיבלתי בול פעם וחצי.
פעם אחת על הפוסט שכתבתי בלשון תנ"כית, וה"חצי פעם" היתה כשנסענו, חבורת בלוגרים לטיול וכולנו כתבנו על הרשמים. נתנו בולים לכולם. הרי לא יתכן שהאיפה ואיפה תבלוט עד כדי כך.

וזהו.
לא התעניינתי מעולם במספר הבולים או ציבעם, לא עשיתי השוואות למי יש יותר ולמי פחות, זה באמת לא עניין אותי. ואז.....
ואז, זה התחיל להציק. לא מזמן הגעתי בשיטוט מקרי לכמה רשומות בכמה בלוגים שקיבלו בולים. חלקם בלוגי יצירה וחלקם ממש לא. העילגות שבכתיבה, התוכן הדל, הרמה הנמוכה וכן תוכן שיווקי בולט, זיעזעו אותי עד שנאלמתי דום כשראיתי כי שם למעלה מתנוססים בולים בצבעי תכלת, ואף אדום.
אני תוהה מהם הקריטריונים של מערכת תפוז שעל פיהם נשפטות הרשומות. ומבקשת בזאת מהמערכת לפרסמם באופן שאוכל לקוראם. .
 

אני אמשיך להשתמש בפלטפורמה הזו, אבל לא מתחשק לי לשתף פעולה עם המשחק של מחר, ולכן לא מתכוונת להעלות מחר פוסט מיוחד.
אני מפרסמת את מה שהיה מתוכנן לפי הסדר הרץ.

חשוב לי שיהיה ברור: זה מכעיס, אבל אני לא באמת נעלבת. צריך הרבה יותר מזה כדי שאעלב. אבל חשוב היה לי להראות לכם, קוראיי היקרים, את העיוות המוזר שקיים כאן.

ולמי שרוצה לראות, על מה תפוז לא חשבו שמגיע לי בול, הנה קישור לרשומה "דבורה ומשה מקימים משפחה", שנכתבה בדיוק לפני שנתיים, בחודש מאי, באישון לילה לאחר שלא הצלחתי להרדם  ושימשה כטריגר לפתיחת הבלוג נטול הבולים הזה שאני כ"כ אוהבת. איכשהו, יש לי רושם שתהנו שם, וה"בול" שלכם, חברים, יקר לליבי יותר מכל בול שלא קיבלתי מתפוז.

 

 

 
 

כ"ו באייר תשע"ג

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

67 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת