00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

קשרים אבודים או.. Lets face it

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על יחסים וקשרים בינאישיים, שאני יכולה למלא פוסטים שלמים על הנושא הזה. הפעם אני רוצה  להגיד כמה מילים מה אני חושבת על תופעת הפייסבוק שהולכת ומתעצמת אצלנו, ובעיקר איך היא משפיעה על הקשרים החברתיים שלנו. כשאני אומרת כמה מילים...אני מתכוונת שאשתדל מאוד לא להיסחף ולא להתחיל למנות כאן את כל היתרונות והחסרונות של הרשת החברתית. אלא ממש בקטנה...

הרשתות החברתיות נכנסו והפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו ואף יותר מזה, הם הפכו לחלק מאוד משמעותי ומרכזי בהם. אני יודעת שזה נושא מורכב שאפילו מהווה ענין למחקר ע"י סוציולוגים/אנתרופולוגים/פסיכולוגים וקטונתי מלהסיק כאן מסקנות מדעיות. וגם ת`אמת? עוד לא ממש גיבשתי לי דיעה אם זה טוב או רע. אז יש סיכוי שבמהלך הכתיבה היא תגובש, ואם לא, אולי זה יקרה בעזרתכם...

מכיון שעדיין לא התמכרתי לפייסבוק, טוויטר או אינסטגרם (מקווה שזה גם לא יקרה..) זה מאפשר לי לתהות בצורה שקולה והגיונית, מה עוללה הטכנולוגיה לקשרים החברתיים שלנו. האם היא היטיבה איתם או שבעצם הרסה את מה שעוד נשאר??
האדם בבסיסו הוא יצור חברתי. אנחנו מחוברים לאנשים אחרים מהיום שאנחנו יוצאים לאוויר העולם. האינטראקציה שלנו עם אחרים באה לידי ביטוי בכל רגע בחיים שלנו. בהורות, בזוגיות, בחברות, בעבודה ובכל מפגש אקראי אחר. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אותי זה מעסיק אפילו עוד הרבה לפני הכסף...

הרצון לקשר ולהרגיש שייך הוא צורך בסיסי וקיומי אצלנו. כמו אוויר לנשימה כמו הדלק לאוטו. מכיון שאני לא פסיכולוגית ולא מוסמכת מבחינה מקצועית להביא לכאן את כל מה שאמר אבי הפסיכונאליזה, פרויד, על הנושא, למרות שבטוח אחלוק עליו כי אצלו הכל מתקשר בסופו של דבר למין, אגרסיות ודחפים...אז אני יכולה רק לשתף אותכם כמו תמיד במחשבות ובהרהורים שלי.

                                 

היום כל המושג של קשרים בינאישיים קיבל משמעות אחרת. כל התפיסה של מהות הקשר השתנתה וכך גם הציפייה שלנו ממנו. בדור של היום השתנו סדרי עולם. כל מה שהכרנו בעבר ושגדלנו עליו כבר לא קיים. זהו עולם אחר. שונה. וזה גם בא לידי ביטוי בקשרים שלנו עם אנשים. ולנישה הזו כנראה ונכנסה הרשת החברתית. לרובנו ברור שאנחנו זקוקים לקשר יציב הרבה יותר מקשר מתחלף ומזדמן. שהאינטראקציה תהיה יציבה. הרי הקשר עם אנשים מתחלפים פחות מספק אותנו מקשר שיש לנו עם אדם קבוע בחיינו. ולמרות זאת אנחנו מוצאים ענין וצורך בחברים או בקשרים וירטואלים.

אני חושבת שהטכנולוגיה מצליחה לתעתע בנו קצת וליצור אשלייה, במיוחד כשמדובר בשילוב הקטלני של אייפון ופייסבוק. השילוב הזה אני חייבת להודות שלא פעם מצליח לעצבן אותי. נכון שמצד אחד זה מאפשר לנו יצירה מהירה של קשר ושמירה על כזה שקיים, אך גם באותה מידה זה מהר מאוד הופך להיות מקום שבו אתה משתף חצי עולם ואחותו בחייך האישיים. במיוחד אחלה של מקום להשויץ בו. ואני מתכוונת כמובן לזה שהפייסבוק הפך להיות ערוץ החיים הטובים. אני מתחרפנת מזה שאנשים מצלמים את עצמם כל רגע בחיים. במיוחד כשהם מבלים. החל מבית קפה, מסעדה, סרט, הצגה, צימר ובית מלון, מיד מצלמים את עצמם ומעלים לפייסבוק. את מי זה מעניין שאכלת היום דג במסעדה בראשון? או שעצרת לתדלק ונבח עליך כלב?...מעניין למה אף אחד לא מצלם את עצמו בקופת חולים או בלשכת האבטלה...אבל כל עוד העדכונים והסטטוסים האלו מופיעים...אני מודה. גם אני לפעמים קצת מקנאה ומרגישה שדף הפייסבוק של החבר ירוק יותר...אז נכון שגם אני עושה "לייק", אבל לא תמיד מה שבא לי זה להשתמש עם האגודל באותה תמונה...השאלה היא האם אלו שמשתפים חצי עולם בחוויות שלהם, באמת יכולים להיות חברים אמיתיים שלנו? ואולי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מהו חבר אמיתי היום??יש בכלל דבר כזה??

                                         

כמו שאמרתי בהתחלה אין לי כוונה כאן להתעמק בכל יתרונותיו ונפלאותיו של הפייסבוק, למרות שאני יודעת שיש לא מעט כאלו. כמו אמצעי לשמירה על קשר עם הקרובים אלינו שחיים רחוק מאיתנו, וכמו גם תורם לעסקים וארגונים כאמצעי זול וזמין לשיווק ופרסום. אבל בשבילי הוא לא באמת יכול להוות סוג של תחליף לקשר אמיתי. אני אוהבת חברות כנה, קרובה ואמיתית והוא לא באמת יכול לספק לי דבר כזה!

לי למשל יש רק 40 חברים בסה"כ בפייסבוק וגם זה קצת יותר מדי בשבילי. גם בחיים האמיתיים אף פעם לא הייתי מוקפת בהרבה אנשים מסביבי. אני גם לא מאלה שמרגישים צורך לחפש שם את כל מי שהכירו/למדו/עבדו/שירתו איתם אי פעם. אני לא מתלהבת מלחדש קשרים ישנים וגם לא מאשרת בקשות חברות חדשות. ולא. זה לא בגלל שאני סנובית ובטח לא מיזנטרופית. וגם אף פעם לא הייתי טיפוס שמנהל פנקסנות והתחשבנות עם חברים. אז אני לא ממש יודעת על מה לשים את האצבע. אולי כי קשר צריך לתחזק בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים. ואם לא מתחזקים קשרים חברתיים, הם פשוט נעלמים. ובזה אני מודה שאני כנראה גרועה.

אז נכון. אולי אני לא הדוגמא הקלאסית לחברה האולטימטיבית שלכם...אבל יחד עם זאת אני חושבת שיש 5 חוקי ברזל ביחסי אנוש, שאני בטוחה ששמרתי עליהם לאורך כל הדרך:

  1. להיות כנה ואמיתי
  2. להביע הערכה
  3. להיות אמפתי וקשוב
  4. לא להעביר ביקורת
  5. לא להתלונן

אז למה אני בכל זאת מקטרת??

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

53 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת