1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

לא תבשל גדי בחלב אימו

אחרי שכתבתי על "האבולוציה של המצה" ביקש ממני  אבא של עננת לכתוב על איסור אכילת גדי בחלב אימו וכיצד התפתחה מצווה זו להלכות הכשרות המוכרות בימינו.
 
אפתח בווידוי לא כל כך מפתיע: למרות היותי אתיאיסט מוצהר, מעולם לא אכלתי אוכל לא כשר. כלומר, בוודאי אכלתי איזה פרי שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין ואולי שתיתי יין נסך, אבל לא אכלתי בשר של בעל חיים לא כשר או עירבתי בשר בחלב.
 
הסיבה לכך היא כמובן פשוטה: בתור ילד גדלתי במשפחה דתית ומן הסתם אכלנו רק אוכל כשר. כשקצת גדלתי החלטתי להיות צמחוני וכך מעולם לא הזדמן לי לטעם בשר לא כשר.
עד היום יש לי רתיעה קצת יותר גדולה מבשר לא כשר מאשר מבשר כשר (למרות שאני נמנע משניהם במידה שווה).
 
אחרי שפרקתי את זה, אחזור לנושא הרשומה.
תמיד חשבתי שבגדול אפשר לחלק את מצוות הכשרות לשלושה חלקים עקרוניים:
1)       רשימת החיות המותרות או אסורות למאכל
2)       דיני שחיטה והכשרת בשר
3)       לא תבשל גדי בחלב אמו
 
שני החלקים הראשונים די ברורים. פרה מותר לאכול, חזיר אסור לאכול. את הפרה מותר לאכול רק אם נשחטה בצורה מסוימת.
אבל למה אסור לבשל גדי בחלב אמו? גדי הוא כשר, חלב הוא כשר. מדוע השילוב ביניהם אסור?
 
במסגרת התחקיר הקצר שערכתי הופתעתי לגלות עוד מצווה פחות מפורסמת שלדעתי נופלת לאותה קטגוריה כמו איסור בישול גדי בחלב אמו: ""ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כ"ב, כ"ח).
 
פרשנות מקובלת לאיסור בישול גדי בחלב אמו היא כי מדובר ב"צער בעלי חיים" (לא שנראה לי שלעז אכפת איך יבשלו את הגדי שלה לאחר שהרגו אותו). איסור שחיטת אב ובן באותו יום יכול להיות ממניעים דומים.
 
אבל מדוע המשפט הקצר "לא תבשל גדי בחלב אמו" הפך לשורה כל כך ארוכה של חוקים בעוד שהאיסור על שחיטת אב ובן באותו יום כמעט ונעלם? הרי יכולנו באותה  קלות לגלות שאסור לשחוט שתי חיות מאותו עדר בהפרש של פחות משבוע בשל החשש שיש ביניהן קרבת משפחה.
 
לדעתי (המשוחדת) מטרתם של חוקי הכשרות היא אחת: תחשבו על מה שאתם אוכלים. אל תאכלו כל מה שזז, אל תתקעו שיניים במה שמתחשק לכם אלא חכו קצת, תחשבו אם זה חוקי, איזה עבודה צריך לעשות כדי שזה יהיה חוקי ואולי (רק אולי) תעריכו את העובדה שמדובר ביצור חי (או כזה שהיה פעם חי).
 
אבל בשלב מסוים זה לא הספיק לנו. האם ייתכן שבאמת זה כל מה שאלוהים רצה מאיתנו? שנחשוב על האוכל שלנו? שלא נבשל גדי בחלב אמו?
אם זה באמת היה המצב, הישיבות היו מתרוקנות מהר מאוד ולא היה לנו שום כבוד לתלמידי החכמים. כל אדם היה יכול להבין בקלות מה מותר ומה אסור.
 
לא אלמן ישראל. במשך דורי דורות של לימודים הצליחו חכמינו לשכלל כל מילה שכתובה בתורה. והגדי לא התחמק מהקידמה.
 
אני מניח שבשלב הראשון האיסור אכן כלל רק גדי ורק בחלב אימו.
אבל מהר מאוד הוחלט כי אסור לבשל גדי בחלב כלשהו - אולי בגלל שאבותינו עברו לגדל עדרים גדולים יותר ויותר וכבר לא היו בטוחים מאיזה עז הגיע החלב שבידיהם.
 
ההרחבה לכל חיה יונקת בכל חלב הייתה אולי טבעית. הרי אין סיבה אמיתית שהחוק המקורי יוכל רק על גדיים. האם על עגלים לא צריך לרחם? ומדוע גדי שבגר כבר לא נכלל בחוק? האם אמו לא אוהבת אותו יותר?
 
כמה שנים חיו היהודים לא רע עם ההרחבות האלה עד אותו יום שבו הוגשה לרב זושא תרנגולת בשמנת (עם פטריות). הרב זושא נחרד למראה התבשיל וקרא: "העוף הזה מזכיר לי גדי!"
מאותו יום הוחלט כי גם ציפורים שונות אסור לבשל בחלב.

ביום חם ומשעמם במיוחד שאל אחד התלמידים של ישיבת "על נהרות בבל": "אם אמי לא רחצה את הסיר היטב ונשארה בו טיפת חלב על השוליים, האם בישול גדי (או תרנגולת) בו לא יהיה עבירה על האיסור של בישול גדי בחלב אמו?"

היום כבר כל יהודי (כמעט) יודע כי -
"בישל בשר על האש והוריד את הקדרה מעל האש ונשפך לתוכה חלב [ולהפך], אם הייתה הקדרה חמה כדי שידו של אדם תסלוד מן החום, או כדי שכרסו של תינוק בן יומו תהא נכווית בו, יש בה כדי לבשל, והבשר והחלב אסורים באכילה ובהנאה. שיעור חום זה הוא 54- 49 מעלות צלזיוס, לפי הוראת הרצ"פ פרנק זצ"ל."

 
כעת אתם מבינים? גם אני לא.
ואם מישהו חושב שהוא מבין, הוא מוזמן לקרוא באתר ממנו ציטטתי ולגלות שזהו רק חלק קטנטן מההלכות הקשורות לגדי ז"ל ולאמו תבדל"א (או בעצם תבלד"ק - תבדל לחיים קצרים).
 
משמעות חוקי הכשרות (וחלק גדול מהחוקים האחרים בתורה) הפכה להיות ממשמעות פשוטה וברורה לבסיס להתפלפלויות רבות ולפרנסה לדורות של רבנים, ישיבות ותלמידי חכמים.
בימינו קוראים לזה "הבטחת הכנסה" - ואני לא מתכוון במובן של כסף אלא פשוט במובן של אפשרות להמשיך ללמוד ולחוקק חוקים ותקנות עד סוף הדורות (וקצת אחר כך).
 
והרשומה המומלצת היא – בין הטיפות, גשם באפריל – של ענבלית
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

153 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת