00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

מאבק הכוחות הסמוי, הקבוע בין בני האדם

נתחיל בסיפור המעשה, קטן שבקטנים, שולי לחלוטין, שהרי מהתבוננות בקטנות אנו למדים על הגדולות, שהרי התודעה מצויה בכל: בזוטות, כמו גם באירועים הרי גורל. אותה תודעה, רק במסה גדולה יותר, היא המבדילה בין יחסים בינאישיים לבין יחסי מדינות זו לזו.

שעונה הביולוגי של הכלבה

אז נתחיל בשעה של חסד אצלי, שעת אחר הצהריים, המתחילה תמיד לאחר שלוש אחר הצהריים, בימים הנדירים של אחר צהריים חופשי. ולמה דווקא מן השעה שלוש תתמהו? שכן ג`נג, כלבתנו האהובה והחכמה יודעת לזהות בדיוק קוסמי מהי השעה שלוש, בין אם זה לפי שעון חורף ובין שעון קיץ שהוזז קדימה. לא משנה שביום הקודם השעה הייתה שתיים בצהריים הרי שהיום בשעה שלוש, לפי שעון הקיץ, הרי היא מכוילת לחלוטין על השעון החדש. פלא בפני עצמו. ג`נג יודעת בדייקנות של שנייה מתי חלה השעה שלוש, אירוע קריטי עבורה, שכן אז היא יודעת אני מתעוררת משנת אחר הצהריים ואז היא שורטת על דלת החדר בכל עוז בדרישה תקיפה להיכנס לקודש הקודשים. אין זו רק בקשה לאהבה רוחנית אלא גם קבלה קבועה של חיזוק חיובי, גשמי: מן הקפה אין היא לוגמת אך בכריך עם הגבינה הצהובה אנו חולקות שווה בשווה. כך שהגיעה השעה שלוש וג`נג דורשת לקבל את שהורגלה לקבל: עמק 5%.

אז אנחנו לאחר ההתעוררות, הקפה והכריך. עכשיו שלושתנו בחדרי. לומר אני, יצור האנוש שבחבורה, ושתי המתוקות: החתולה טיין, ישנה מצונפת בין השמיכות, וג`נג לידה, ערנית, רגועה, אפה השועלי המתוק על השמיכה, ואיזון קיומי מושלם מתקיים בין שלושתנו.

מאחר וזה "אחה"צ חופשי" אני בוחרת לקרוא בספר העכשווי.

והנה חל השינוי האיזון הקיומי:

קנאתה של כלבה

טיינטוש החתולה התעוררה, נמתחה, ומיד מתקדמת לעבר חיקי לשכון בתוכו, לקבל חיבוק, נשיקות ולגרגר בהנאה.כאן ג`נג יוצאת משלוותה: כיצד יעלה על הדעת שהחתולה תקבל יותר אהבה ותשומת לב ממנה, ג`נג?

אז הכלבה משנה תנוחתה, מתקרבת לעברי ומתחילה "לחפור" בתוכי ברגליה הקדמיות, רוצה לומר: "גם אני רוצה ליטופים, התייחסות ואהבה, לא בא בחשבון שרק החתולה...".

אז מונח הספר הצידה, יד אחת מלטפת את החתולה והשנייה את הכלבונת.

גם חיות זקוקות למגע ואהבה במינון שלהן. משסיימה החתולה לקבל את המינון לו הייתה זקוקה, הרי היא פורשת לקצה השמיכה וחוזרת ומצטנפת שם ברוגע.

הכלבה שוב אינה מקנאה, כבר אין צורך, והרי היא נשכבת על גבה ומתמסטלת גם היא.

הוח זר האיזון בין שתי החמודות וידיי שוב פנויות לאחוז בספר עד סבב חלוקת האהבה הבא.

כלבתי השועלית מלמדת אותי שיעור חשוב. לא נאפשר שלזולת יהיו יותר משאבים מאשר לנו, ההשוואה עם הזולת היא רציפה ומתמדת. במקרה הנוכחי דובר על אהבה ומגע.

ההשוואה המתמדת של המשאבים היחסיים

אנחנו פוגשים אדם כלשהו: ייתכן אקראי ולא מוכר, ייתכן ידוע לנו. בשבריר השנייה הראשון של הסקירה ההדדית כל צד אומד את כוחו היחסי (מכלול המשאבים העומדים לרשות כל צד). הישרדות בסיסית. יחסי כוחות אלמנטאריים. מי נגד מי. למי יש יותר השפעה? יותר כוח בסיטואציה? בין אם מדובר ברגע חולף או בקשר ארוך טווח עם בן זוג או עם ילדים, כל רגע הוא אחר ושונה ממשנהו לאור התהליכים שהתרחשו קודם לכן ושעתידים להתרחש. העיקרון האנושי המתמיד הוא "דע עם מי יש לך עסק".

ההיבטים הראשוניים הם משאב החיים הכולל המצוי אצל כל אחד. (מבחינה סטטיסטית האדם הצעיר "חזק" יותר בכמות אורך החיים העומדת לרשותו מול המבוגר שפג תוקפו. כנ"ל הבריא לעומת החולה, עשיר לעומת העני, הצודק לעומת בעל רגשות האשם, היפה מול המכוער וכך הלאה).

ויטאליות, עצמה פיזית ואנרגיית חיים הם הפריט המיידי המובא בחשבון, כלומר הגיל והלוק הם הקובעים: הופעה חיצונית, פנים, עור, שרירים, גוף, ביגוד. למטופח, היפה והצעיר יותר יש יותר משאבי כוחות והשפעה על הסביבה (לאטרקטיביות החיצונית יש השפעה מיידית כלפי כוח המיניות ונשיאת חן בעיני הזולת בשל הנעורים וההופעה).

אנשים מעריכים כמובן גם את הכוח שבכסף. יש המדביקים את כספם אל עצמם ומתכסים בו כדי להראות סיפור הצלחה כספי מהלך: בגדי מעצבים (עדיף מחו"ל), תכשיטים, אבזור, טיפוח חיצוני, המכונית שבחניון. עכשיו ידוע למתבונן כמה לאדם יש משאבי כסף.

כסף זה עצמה, השפעה, נוחות, פינוק (כסף עשוי להיתפס בטעות כאושר).

המעדיפים שלא להתכסות בכספם יבחרו לוק אשר יתאים להם לבטא, בדרכם, את האג`נדה הפנימית, הכוחנית, ערכית שלהם. דוגמא: מהיותי מנהל הייטק בכיר הרי אני יכול להרשות לעצמי סנדלים, ג`ינס וטריקו פשוט. כנ"ל גם רופא המחלקה הבכיר שמתחת לחלוק הלבן. רופאי המרפאות המקבלים חולים לבושים מתחת לחלוק, או לעיתים גם בלעדיו, כאילו יצאו למסע "שביל ישראל" ספורטיבי, הכי פשוט שאפשר. התגית שעל הבגד נותנת את מימד הכוח. התגית מדווחת למתבונן על עצמת הידע והסטטוס המקצועי. אין צורך בכיסוי ביגוד כאשר עלייך תגית בית חולים עליה כתוב ד"ר כספי- חכמי. מאליו מובן שאתה מומחה, מתבקש מכך גם חכם, וכל המסיק יגיע למצבך הכלכלי בהווה או בעתיד, לאחר התמחות העוני, שאז תהנה מפירות הפרקטיקה הפרטית.

אנשי אקדמיה ורוח בוחרים לעיתים קרובות את הלוק הסמרטוטרי. אצלנו בבית מתמחים בכך. זוהי ההתחכמות במיטבה: "קטן עלינו החומר והתחרות הפופוליסטית הנמוכה של אופנה וביגוד, אנחנו מעבר לזה"...

המטרה של השוואת הכוחות

בגדול אפשר לומר שכל השוואת כוחות משמעותה מה אני יכול להוציא מן הזולת? כלומר לקבל ממנו עבורי, וכמה עליי לתת לו בתמורה. החיים הם זרימה מתמדת של חילפוי אנרגיות בין כל המעורבים בסיטואציה. במאבק המיידי, בחלקיק השנייה, אנו אומדים את זולתנו, מעריכים את כוח השפעתו, הישרדותו ומשאביו ומביאים גם בחשבון כמובן את השנים שנותרו לאדם לחיות, את נכסיו המנטאליים, הרגשיים, הפיזיים והכלכליים. כמו כן כלולה באוברזציה חשיפת המידע אודות מצבו המשפחתי ובקצרה כמה יש לזולת ברגע הנוכחי מן העוגה המכונה חיים. נתח גדול או קטן.

בהשוואה המיידית הזו כלולה כמובן, כמו בכל דבר, הפרשנות האישית שלנו אודות משמעות החיים ומערכת הערכים שלנו.

מי כאן לוקח?

נמציא דוגמא: שני גברים עומדים האחד מול השני בתור: האחד בן 30, שרירי, חסון, בגדי עבודה מלוכלכים, ככל הנראה עובד כפיים. השני כחוש, שיער דליל, כבן 50, לבוש חליפה מעונבת (אין לדעת מה מסתתר מאחורי לבוש זה, איש מכירות, מנכ"ל בנק או כל עיסוק אחר בלתי ידוע). מהם יחסי הכוחות המידיים הנקבעים ביניהם?

במקרה של תור בסופרמרקט נראה שעניין הכוח הפיזי רלוונטי יותר לסיטואציה כלומר "האינסטלאטור לוקח". במקרה והתור הוא דווקא בסניף הבק אולי הארת הפנים של הפקיד תהיה דווקא ללובש החליפה. הבנקאי הרי יודע כמה יש ללקוח שלו בחשבון. כלומר הערכת הכוחות ההדדית תלוית סיטואציה ונסיבות, כי בכל מצב אנחנו רוצים לקחת דברים אחרים.

מי מאושר יותר?

מה המטרה של חיינו על פני הפלנטה?נראה לי שכל אדם יגיד שמטרתו היא להיות מאושר. הדרך לאושר הינה מרובת שבילים וכל אדם מסמן בנתיב הזה סימני דרך שונים ואחרים. מכל מקום הפרמטר הסמוי ביותר, הרלוונטי לגבי עצמנו והזולת מכונה "חוויית אושר פנימית". (כמה בעצם נהנה באמת מהחיים). מהי הבעת הפנים, מצב הרוח או האנרגיה אשר משדר האדם שמולי. פרצוף חמוץ, מריר, כעסני מצביע על כך שהזולת שמולי אינו מאושר כרגע או באופן יותר תמידי. אולי יש לו יותר משאבי-זמן חיים או משאבים אחרים של כסף או שכל אך ת`כלס חייו או תחושתו האישית היא לקויה. אדם בעל חוויית עצמי לקויה הוא יחסית פחות כוח בהשפעתו על הסביבה ומרבה להתכתש איתה.

מי רוצה להיות אומלל? במה יש לקנא? למה שנקשיב לדעתו או לעצותיו?

ככל שמצב הרוח ירוד יותר כך גם יורדת רמת יכולתו של אדם לחיות בעולם וכך גם יורדת רמת תודעתו הכוללת.

הארת פנים נורמטיבית

מרבית בני האדם הפוגשים זה את זה משתדלים לחייך, להאיר פנים, להתחבק, להתנשק או לתת צ`אפחות אם הם גברים. הרעיון הוא לשדר "אצלנו הכל דבש". הכל זורם נפלא והחיים טובים ומספקים. הראייה לכך היא התנהגותנו הראשונית ברגע המפגש. ראשית מיותר לשפוך את הצרות החוצה. ושנית חשוב מאוד במאבק הכוחות הבינאישי להראות עד כמה טוב ועליז לי וכמה אני מלא חיים, רוגע ושלווה. חיוניות, שמחה, אופטימיות והארת פנים, כל אלו הם כוחות תודעה רבי השפעה ורבי נוכחות בסביבה.

בהתאם לאנרגיות שאני מקרין כך אני מקבל מן הזולת את היחס וההערכה להם אני מצפה. ככל שנקרין טוב יותר אנו מצפים לקבל חזרה הערכה חיובית יותר.

הקיצור חברים בואו נסכים כי קיימת הערכה מתמדת, הדדית של משאבים העומדים לרשות כל אדם בכל סיטואציה ובכל רגע נתון וזה חלק בלתי נמנע של הטבע האנושי ושל עולם החי בכללו.

יחסים בין מדינות

מעולם חיות המחמד עברנו לעולם הבינאישי וההכללה היא קצרה אל המערכת הבינלאומית של מערכת יחסים בין מדינות.

קוריאה הצפונית, מדינה מזת עוני ורעב, מאיימת מילולית להרוס את אויביה, לא ברור לגמרי מיהם ומדוע, בטיל בליסטי זה או אחר. הקריינית הקוריאנית מטיחה מילים בטון הכי מאיים שיש אך העולם אינו רועד. ידוע לכל שזהו עכבר שואג. מאחר וקיימת הערכה כי זהו עכבר המתחפש לאריה ומשמיע קולות של אריה, הרי הערכת שווי המשאבים ההדדי במגרש הפוליטי הבינלאומי מביאה לכך שהעולם נשאר יחסית רגוע ושקט. לעומת זאת קיימת מבחינתנו הבעיה המבעיתה של יחסי ישראל-איראן. מהם שיקולי הכוח והמשאבים של כל צד? מי כאן האריה? מי כאן הנמר? ומי כאן הפופאיי העושה שרירים של חזק כמו פלוטו?

בהתמודדות עם סכסוך מאיים זה מתרחשת כל הזמן הערכה הדדית של משאבים: נשק, כוח אדם, יכולות טכנולוגיות, כסף ובני ברית שיעסקו אף הם במלאכה.

 

בכל הרמות של עולם החי-אדם-חברה-תרבות-מדינה תמיד מתקיימת הערכה מתמדת של כוחות יחסיים.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת