44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הגן המרחף בין העולמות...

קיר אש של הגנה

מקודש לקיוטה עם הנוצות שמאוהב ברכיב המרכזי.

זוהי נוסחת בסיס שמשמשת בהודו (Hoodoo) להגנה רוחנית. זו הגנה מבוססת על יסוד האש, ומוצאת ביטוי בקמיעות, שמנים, אבקות וקטורות שמשאירים את המרחב או האדם בטוח, קודם ממתקפה רוחנית, ואז ממתקפה פיסית. כאדם שעוסק בוודון (Vodun) יש לי ווריאציות משלי- אבל הרשו לי לחלוק שלוש מהן, אבל קודם כל עלי לתת הארה בנוגע לרכיבים: אחד הרכיבים שחוזרים על עצמם בכל המתכונים הוא דם דרקונים- לא, לא מדובר בדרקון שחוט (והם בכלל בסכנת הכחדה) אלא בשרף של מספר מינים של צמחים שיש לו צבע אדום כדם. "שרף דם דרקונים בצורה של גושים או אבקה, הוא חפץ מביא מזל, וקטורת עבור הרחקה של רוע, ומביאה מזל באהבה וכסף." למען האמת, אני חושב שבכלל כל המתכונים והווריאציות מהפשוטה עד המורכבת הן שיר הלל לרכיב היחיד הזה: דם דרקונים, ובכלל יש מסורת בהודו שכל אחד מוסיף רכיב יחיד מהמקום שלו למתכון המסורתי. כך בסופו של דבר, רכיב יחיד יכול להפוך לעשרים וארבעה.

הרכיב הזה אינו מיובא לארץ. לא תמצאו אותו בחנויות לקטורות, ולא בחנויות תבלינים שמיבאות שרפים אחרים (מור, לבונה ובנזואין למשל)- לעיתים מביאים מקלות קטורת מסחריים שכמות השרף האמיתית בהם שנויה במחלוקת. כל מי שיש לו כרטיס אשראי יכול לקנות את השרף הזה מחו"ל. אלו שהערך ההיסטורי של ה"מתכון המקורי" וההתעקשות שלהם על הרכיבים המוצעים יכולו להכינו כך. אלו שמחפשים תחליפים ימצאו אותם בקינמון מעורב עם צ`ילי (ואם זה בנוזל, עם צבע מאכל אדום). או להחליפו בשרף בנזואין שכן זמין בארץ. זה לא אידיאלי, אבל עבור המכשפה שרוצה לחסוך כסף וזמן זה מה שיש.

המתכון הבסיסי:

מור

לבונה

דם דרקונים

ומלח

הערות: יש מספר דרכים להשתמש במתכון הזה: ניתן לטחון את הכל לאבקה בעלי ומכתש, או לחלופין להשרות את גושי השרף והמלח בשמן שישבו שלושה חודשים, לערבב שמנים אתריים עם מלח, לשרוף אותם כקטורת או לתפור שקיק ולהכניס אותם פנימה ולקדש. מדוע המתכון בנוי כך? אנשי ההודו מערבבים תנ"ך וברית חדשה בלחשים שלהם. המור והלבונה הם רכיבים קדושים שמסמלים עבור ההודאנים את קטורת בית המקדש. השילוב שלהם מסמל את קדושת הבריאה המסירה כל חוסר שלמות וטומאה. שרף דם הדרקונים יביא עימו את ההגנה, והמלח: ריכוז של מלח בנוזל הוא ההבדל בין מים טובים לשתייה ועשירים, לבין ים המוות. ההחלטה מה יחיה ומה ימות במים זו שאלה מתמטית של מסת המלח על כמות של נוזל. אז המלח כאן הוא כלי שרת לבחור מה ייכנס ומה לא להילה של רוקח המתכון. פשוט אך מתוחכם. כדי להפוך את ההודו לוודון, אני אתחיל מקפה לאשו, ואוסיף מעט צ`ילי או קינמון שמקודש לשאנגו לאורישת האש. מספר הרכיבים יהיה שש, המספר המקודש לשאנגו- וכך הקטורת תהפוך להיות מושלמת להגנה וודאנית.

וריאציה לשמן (מהספר של דניס אלברדו, אבל המתכונים הללו בני לפחות 200 שנה, ואין עליהם באמת זכויות יוצרים)

לבונה

פלפל צ`ילי חריף

קמצוץ פיגם ריחני

שמן אתרי של סנדלווד

קמצוץ אנג`ליקה

שמן אתרי של קינמון

מלח מבורך

שמן אתרי של ג`ינג`ר

שמן אתרי של עלי דפנה

חתיכה של שרף דם דרקונים

הערות: ההודאנים אוהבים את זה מהיר ומלוכלך- אין להם סבלנות לחכות שלושה חודשים בזמן שהשמן יושב במקום חשוך כדי לקבל את ריחם הטבעי של העשבים. לוודאנים לעומת זאת יש סבלנות- היא הכרחית לאלכימיה של התהליך ולפיכך הקסם שלהם במובן הזה חזק יותר. אני מחליף את השמנים האתרים בצמחים עצמם. הלבונה מזכירה את הקדושה, הפלפל הצ`ילי הוא חריף מאוד, ולפיכך גם בשל צבעו הוא מסמל את יסוד האש, הפיגם הריחני אומץ ממאגיה איטלקית ו"שום רוע לא יכול להתמשש בנוכחותו"- הוויקנים שבינינו יעריכו אותו כמקודש לארדיה. לסנדלווד יש שתי ווריאציות: לבן ואדום. האדום מספק הגנה רוחנית והוא עדיף במתכון הזה (הוא גם זול יותר משמעותית מהלבן). האנג`ליקה מקודשת למלאכים: והיא מגינה ממגיפות מאז המגיפה השחורה. הקינמון מייצג קדושה ושוב, את יסוד האש ומשמש לגירוש בריות לא רצויות, המלח המקודש, (אצלי חבילות של מלח ים אפור נמצאות במי ים תוך כדי שירה וקורבנות לימיה ואולוקון) שוב מייצג את החיים והמוות, הזנגביל את יסוד האש, ועלי הדפנה את הניצחון על פני האפל והלא-רצוי וכמובן, זה לא אותו הדבר בלי דם הדרקונים.

אז הנה מתכון "מלא" יותר.כדי לעשות אותו וודאני אני מתחיל מלשים את הקינמון בצנצנת, כי זה הרכיב של לגבה/אשו, ומלבד זאת אני לא משאיר אותו ככה: אני אוהב את השילוב של אש ואדמה ולפיכך אני מוסיף שורשי דודא רפואי שהם בעצם מעניקים חיים לתערובת ועושים אותה אותה חזקה ואידיאלית, שורש אדמונית שמייצג איזון של אדמה ואש ומשמש גם כהגנה מנזק כלכלי (גניבה, למשל, על צורותיה השונות) ושורשי ווטיבר- משתי סיבות: ווטיבר הוא יסוד אדמה חזק ומגביר וויברציות מאגיות באופן טבעי מחד, ומאידך, הוא מערבב את הריחות "פיקסטיב" כמו שנאמר, כך שלא ניתן לזהות את השמן מריחו בלבד.

ווריאציה שלישית, מספרה של טליה פליקס:

זנגביל

דם דרקונים

גרגר חרדל לבן

פלפל גינאה

סנדלווד

כאן יש מתכון מטעה בפשטותו- קודם כל, יש חשיבות במספר הרכיבים: חמש זה המספר של מארס, כוכב הלכת של האש המשמידה והמלחמה, וזה גם מספר מקודש לאל סת` המצרי. אפתח בציטוט מתורגם: "שורש שלם של זנגביל מיובש, במיוחד אם הוא אחד עם צורה מעניינת וקטן, יגן מפני רוחות רעות, חלומות רעים [...] יש לשטוף את הידיים בחליטה של זנגביל כדי להגן מפני אנרגיות שליליות [...] שמירה של פתיתי זנגביל יבשים בשקיק מוסלין שמיועד לטבק בבית יגן עם בני המשפחה." מתוך הספר של קתרין איירונווד, אחת מהדמויות הבולטות בהודו. הזנגביל אפוא מסמל את האש של מארס מלכלתחילה. יש כאן מחשבה מאוד מסודרת לגבי הוויברציה של המתכון הזה. החרדל הלבן (צהוב, כזה שיש בחנויות במשחה לנקניקיות) מייצג בהודו הגנה נוספת שמגיעה מיסוד האש, דם הדרקונים מככב, ושוב, הסנדלווד האדום עדיף כאן, אבל יש כאן ווריאציה נוספת: גרגרי פלפל גינאה.  באפריקה הם שימשו כתכשיר לגילוי אשמה. אם האוכל נעלם, אם מישהו נרצח, גרגרי פלפל גינאה (שאינם זמינים בארץ וניתנים להחלפה לא מושלמת בפלפל שחור) יביאו את האשא האנרגיה של הקללה לגנב, או לרוצח. כאן, זה עושה את ההגנה חכמה: לדעת איפה לשים קיר ואיפה לתת מעבר, את מי להכניס ואת מי לשלח מעל פנינו.

מקווה שהמתכונים עושים את חייכם בטוחים יותר.

ארדן,

של הגן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת