00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מעשה ביצירה

לקדם את השלום בצעדי רדיפה; אנסמבל כעת ביום העצמאות

בערב יום העצמאות ה-65 למדינתנו, זכיתי  להופיע עם רקדני אנסמבל כעת (להקת מחול לגברים דתיים, ור` פוסט "כל עצמותיי תאמרנה - פרוזדור לקראת ההיכל", 6 בספטמבר, 2012) בטקס הדלקת המשואות. הלהקה, שהוזמנה אישית על ידי במאי הטקס, מונה שמונה רקדנים ונדרשה לעבות את שורותיה לקראת המופע שהתרחש על הבמה הגדולה בישראל - רחבת קבר הרצל, ועל כן תוגברה בשנים עשר רקדנים מקצועיים חיצוניים. כך מצאתי את עצמי מקבל את משכורתי הראשונה על השתתפות בפרוייקט בעולם המחול הישראלי. תגובות חיצוניות להופעה כמו גם צרור חוויותיי האישיות מכל הפרוייקט כללו ניתוץ של מספר חומות והעלו בי מחשבות על תהליכים עמוקים העוברים על החברה הדתית וגילדת המחול הישראלי.

 

חומה של תרבות

הצופים בקהל, ולהערכתי גם הצופים בבית הגיבו בקשת רחבה של תגובות לנוכח הגברים הדתיים המרקדים; חלקם צחקו, חלקם נדהמו, חלקם זלזלו - אך אני חושב שברוב המקרים מדובר היתה בתדהמה חיובית - אף אחד לא הבין מאיפה הגיעו הדתיים האלה שרוקדים מחול מודרני במופע הכי נצפה במדינה. לצד ההפתעה הזו, אני חושב שאי אפשר להתעלם מהייחודיות של המסר העולה ממנה: כמעמד הממלכתי הרשמי של חגיגות יום העצמאות, טקס הדלקת המשואות משופע בהתרפקות על העבר - החל ממדליקי המשואות, שזוכים למעין מעמד של "פרס על מפעל חיים", במבט רטרוספקטיבי על העשייה רבת השנים שלהם,  עבור בריקודי ההורה המסורתיים המציפים את זכרון מעגלי השמחה שפרצו ברחובות תל אביב נוכח הקמת המדינה, ועד לשירים מהימים ההם שאין  אתה יוצא ידי חובת עצמאות ללא הם. לעומת זאת - אנסמבל כעת שייך לתחום רוח אחר לחלוטין שאינו נגוע בנוסטלגיה התכולה של היום הקדוש- מהפכה תרבותית בת ימינו. להקת מחול זו, היא מסמליו המפוארים של המחול הישראלי - ובעיני, פסגה תרבותית-רוחנית בתולדות עם ישראל: גברים מלומדים, עמוקים, תלמידי חכמים נעים כאחד הרקדן, ללא אפולוגטיקה וללא דופי.  ברוכים הבאים לתחייה התרבותית של העם היהודי.

 

חומה של אליטיזם 

ההתנשאות והזלזול הם מנגנון הישרדותי בעולמו של הרקדן הישראלי. רקדנים רבים מסתובבים עם תחושת "משחק סכום אפס" קבועה - אם יש מקום עבורו - אין מקום עבורי, ועל כן בקרב רקדנים מורגש מתח גבוה מהסוג השלילי והלא בריא. הריאליזם המגוכך הזה התנפץ כלא היה לאורך כל הפרוייקט הייחודי הזה: רקדני האנסמבל קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ובחיבוק חם, ואנו לעומתם השבנו בחום ובנועם ככל שהתקדם פרוייקט. שיאה של הפתיחות והאחווה המיוחדת באו לידי ביטוי בשתי הזדמנויות. הראשונה - ערב לימוד תורה מבית היוצר של אנסמבל כעת - נפגשים שעתיים לפני החזרה ולומדים תורה (חימום יהודי). השניה - שיחת הסיכום של הפרוייקט שערך מנהל הלהקה לכולנו ממש לפני תחילת ההופעה; ישבנו במעגל והוזמנו לדבר על תחושותינו כלפי הטקס בו אנו לוקחים חלק ועל משמעות העצמאות עבורנו . בעיני מדובר בשני מאפיינים עמוקים של זהות הרקדן הישראלי העכשיוי; חיבור לרוח לצד החיבור לגוף, ועידוד השיח הביקורתי מתוך המציאות האמנותית. 

 

הרקדן הדתי - גרסא אלפא

במעמד הלימוד המשותף הנ"ל, שמתי לב שמנהל הלהקה, שאינו שומר תורה ומצוות, אך ניכר עליו כי מלומד הוא, מבקש לתת פרשנות תנועתית לטקסטים הנלמדים. כך, כשחווה דעתו על המובאה ממסכת אבות "עשה רצונך כרצונו (של אלוהים) כדי שיעשה (אלוהים) רצונו כרצונך" (מסכת אבות פרק ד` משנה ב`, הסוגריים אינם במקור) - הסביר את המשנה על ידי דימויים מעולם המחול ומהמציאות הפיסית של רקדני הלהקה. נטיה זו לפרשנות הטקסט מתוך המציאות הקבוצתית יפה בעיניי, אך בכל זאת אני חולם שיום אחד יוכל רקדן ללמוד כמו תלמיד חכם, ותלמיד חכם יוכל לרקוד כמו רקדן, מבלי שהזהות תכתיב את הפעולה. מאפיין נוסף שהבחנתי בו היה השיח הצבאי השגור בפיהם ובניגון קולם של רקדני הלהקה; "5 דקות, כולכם הייתם כאן חזרה להרצה מלאה של הריקוד, עד כאן?". אולי מדובר בנטייה כללית של דתיים ואולי זו התחושה הבלתי נמנעת שמחול הוא עיסוק נשי - ואז השיח הצבאי-גברי משאיר את רמת הטסטוסטרון גבוהה ואת תחושת הגבריות איתנה.

 

קץ מגולה מתקרב בצעדי ענק

טרם ידעתי מהן השלכותיה של החשיפה הענקית מטקס הדלקת המשואות על מחזור ההופעות של אנסמבל כעת, או על הפריצה שלה אל עוד תודעות של חוגים דתיים וחילוניים. לפי התגובות ששמעתי עד כה - נראה שהמציאות של אנסמבל כעת עדיין מתקבלת בשוק, ואי לכך הקהל עוד לא מבין שהוא רוצה יותר מהסוג הזה של אמנות. אך בכל זאת המהפכה כבר כאן: דתיים רוקדים הם מציאות, מחול היא השפה הרוחנית החדשה של זמננו, ואנסמבל כעת ייחרטו על דברי הימים של התרבות היהודית המתחדשת ושל תולדות המחול בישראל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Yoshkin אלא אם צויין אחרת