00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

באמריקה

זהות כפולה - פרק ג`

  תקציר הפרקים הקודמים: ( א`, ב`.)

דיויד וארוסתו מישל שבים לעיר לאחר הפלגה בת שבועיים למקסיקו, התיכנון שלהם לערוך חתונה לקנות בית ולהתחיל בחיים משותפים משתבש כשדיויד מגלה לתדהמתו שבזמן שהם היו בהפלגה מישהו הצליח לגנוב את זהותו ולרוקן להם את חשבונות הבנק. למרבה הצער לא המשטרה ולא הבנק יכלו להמציא פתרונות ממשיים, והכסף נעלם כאילו בלאה אותו האדמה. דיויד  מחליט לצאת לפגוש חוקר פרטי שמתמחה בהונאות ובאיתור גנבי זהות, בהמלצתו של מנהל הסניף שלן, עוד לפני שהוא חוזר הביתה עם הבשורות הרעות. 



- פרק ג` -

 מצפון תפתח הרעה


 מערב הוליווד - קליפורניה

סטיב בלייק היה חוקר מוכשר ומרצה אורח באוניברסיטת UCLA u וכיהן גם כחבר בוועדה לאבטחת מידע של הקמפוס. בעברו היה אחד משחקני הכדורסל המוכשרים שאי פעם יצגו את האוניסרסיטה היוקרתית, וזה שהוביל אותם לאליפות של ליגת המכללות. עד לרגע בו נחבט אל הפרקט וסבל מפציעה קשה שהרחיקה אותו מהמגרש לצמיתות וקטעה את עתידו המובטח בליגת הכוכבים של ה- NBA.

במסגרת ההרצאות שהעביר לסטודנטים, היתה לו גישה לטובים ולמוכשרים שביניהם, ששמחו למצוא אצלו עבודה זמנית במשמרות, כזאת שמתאימה לכישוריהם ולזמן הקצוב שיש להם במסגרת הלימודים. המשרדים היו ממוקמים במערב העיר, על קצה הגבעה ברחוב סנסט,  ואת קירות המשרד שלו פיארו צילומי משחק מוקדשים ידי טובי השחקנים. החלונות הרחבים פנו לכיוון מערב והשקיפו על המפרץ הציורי של סנטה מוניקה ועל העיר הגדולה. 

דיויד חנה את רכבו במקום המסומן לאורחים, טיפס את גרם המדרגות ונכנס למשרד שהיה בעצם אולם פתוח שתפס את כל הקומה העליונה מחולק למחיצות ועמדות עבודה ורוחש באנשים צעירים שרכונים מעל מסכי מחשב, "כמו כוורת דבורים" חשב לעצמו. את סטיב הוא מצא במשרד הפינתי עם קירות זכוכית חלבית מודרנית, ושורות של ארונות תצוגה מלאים בגביעים נוצצים.

האיש עם החיוך הכובש, שיער בצבע קש בהיר ועיניים תכולות, העסיק ואימן חבורה של האקרים מומחים שעבדה בשבילו ופרצה כל מחסום אפשרי ברשת.. מנסים לאתר את נתיבי ההונאה הפתלתלים של גנבי הזיהות, שחוצים גבולות ומדינות. רשימת הלקוחות שלו כללה בין השאר, ספורטאים, אנשי עסקים, וסלברטיס שנילחמו על שירותיו המעולים שהיו מהיקרים בשוק.

"זה כמו למצוא טיפות בים" הגדיר את המשימה החוקר הגבוה והגמלוני. כשהיו ישובים בחדרו לאחר שכמעט פירק לדיויד את היד בלחיצה איתנה וסיים לדלות ממנו בסבלנות יתרה את כל המידע שהיה ברשותו, תוך ירידה לפרטים שנראו שוליים, כאלה שאפילו החוקר המשטרתי לא שאל אותו עליהם.

"אנחנו סיימנו כאן" שאל אותו דיויד שהרגיש שכוחותיו אוזלים, ורצה להגיע כבר להגיע הביתה. הספינה שלהם עגנה בנמל בתשע בבוקר ובמבט חטוף אל השעון דמוי הכדורסל.. שהיה תלוי על הקיר, התחוור לו שהשעה קרובה לשבע בערב.  והוא חייב לחזור הביתה כי מישל בטח דואגת לו מאוד והוא עוד צריך לעמוד מולה להסביר לה את השתלשלות הדברים והוא לא היה בטוח שנותרו בו כוחות נפשיים להתמודד עם זה הערב..

"אני רוצה שתדע לך שברוב המקרים אנחנו מצליחים למצוא את הגנבים"  ניסה לעודד את דיויד כשראה שפניו משנות את צבעם מעיקות על הסערה הפנימית שמתחוללת בתוכו, "הבעיה היחידה" הוסיף, "שלפעמים זה לוקח לנו חודשים.. ובמקרים מסויימים אפילו שנים לאתר אותם, והצרה היא, כשאנחנו סופסוף מוצאים אותם לא תמיד הכסף עדיין ברשותם."  

לשמע הדברים הרגיש דיויד איך סחרחורת קלה אופפת אותו שוב וניסה לחשוב מתי הוא אכל או שתה בפעם האחרונה. הוא ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות, ללכת הביתה ולספר למישל! הוא היה זקוק להבנה שלה למגע אוהב ולמנוחה ואולי ילך לישון ויתעורר מחלום הבלהות הזה שמסתבר עד אתה, כאמת לאמיתה.

"אוקי" אמר לו סטיב כשעמדו להיפרד "אתה נראה כמו אחד שצריך פסק-זמן, לך הביתה ואני אצור איתך קשר כשאצטרך אותך ותחשוב חיובי!" הוא שלח אליו את החיוך המפורסם שלו, "יהיה בסדר.." דיויד הסתפק הפעם בהנפת יד לשלום, בדק את הנייד שלו והתפלא שהוא לא ניה מוצף בשלל מסרים ממישל.. שניות לאחר מכן הוא כבר יצא ממגרש החניה מצטרף לים המכוניות עושה את דרכו הביתה.

 

  ***

צפון הוליווד - קליפורניה

כנופיית רחוב 18, הידועה לשימצה, אימצה לעצמה את העיר התעשייתית וקבעה בה את בסיסה, בספירה האחרונה נמנו כ- חמישים אלף חברים באירגון הפשע שלהם, הרבה יותר מכוח המשטרה המקומי שנכנע לשליטתם עוד בתחילת שנות השמונים והרחובות הפכו כבסיס לניהול הפעילויות הלא חוקיות שלהם. 

עזובה אחזה בשכונות הדלות שאופיינו בבתי דירות חבוטים, מרוססים בכתובות הגרפיטי. וליכלוך שנערם בכל פינה. עם השנים הלבנים עזבו את העיר ופינו את מקומם לאנשים מהגרים ספרדים שחיו בתחתית החברה ולחברי הכנופיות האלימות ששלטו באיזור וסחרו בסמים .

הבית ברחוב רדפורד לא היה שונה משאר הנוף, בנייו אפרורי בן שתי קומות מוקף בגדירות תייל וסורגים. שער כניסה חלוד עם תיבות דואר פרוצות לרווחה. מעטים הלבנים שהעזו לגור בחלק הזה של העיר שנחשב לשכונת פשע מסוכנת, אבל לבחור מהקומה השניה לא היו ברירות אחרות.. וזה המקום היחיד שהסכים לקבל אותו ללא אשראי או המלצות ולהשכיר לו את דירה במזומן, בלי חוזים וחתימות מיותרות.

פדרו האחראי על הבנין מטעם הבעלים, שראה מספיק רוע בחיו הקצרים, זיהה את המבט שנשקף מעיני האיש והסכים לקבל אותו, וכששמע שהוא מועסק על ידי אחד המפעלים האיזור שמנהל משמרת לילה הוא המליץ לו לשים לב כשהוא יוצא בלילות, "אסטן לוקוס!" אמר לו בספרדית מרמז על שיגעונם של חברי הכנופיות שיוצאים מהחורים שלהם עם רדת החשיכה.. הם לחצו ידיים ושלוש מאות וחמישים דולר החליפו ידיים, שלוש מאות הלכו לכיס אחד, וחמישים לשני.. "לכיסוי ההוצאות".. 

הדירה היתה אפלולית שקטה במשך רוב שעות היום ונדמה היה שהאיש נם את שנתו, אבל בעל שמיעה טובה יוכל לזהות את רעש ההקלדות החרישיות של מישהו שמפעיל מחשב מתוך הדירה...

"רובין הוד" מצא את הבסיס שלו! ממנו יכול היה לתכנן את המשימות שעמדו בפניו, משעות הבוקר הוא היה עובד בחריצות ועוצר רק להפסקות קצרות בהם היה מבצע תרגילי יוגה ונשימות שעזרו לו להירגע ולהתרכז במטרה לשמה הוא נמצא כאן.

ולמרות כל הסיכונים שכרוכים בכך הוא היה חומק מהדירה באישון לילה, ונוסע, הרחק הרחק משם...

ההמשך יבוא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באמריקה אלא אם צויין אחרת