00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עולם הספרים של אתיס

דרוש לחשן / חגי ליניק

 

סיימתי את "דרוש לחשן" בתחושה של חוסר נחת. הספר נראה לי מבולבל, עמוס קטעי סיפורים צדדיים מיותרים, מנסה להכיל יותר ממה שיש בכוחו, ובאופן כללי מפוספס. מכיוון שבכל זאת מדובר בזוכה בפרס ספיר, חשבתי שאולי משהו חשוב חמק מהבנתי, וחיפשתי ברשת מאמרים שנכתבו אודותיו. מצאתי מחמאות שלא יכולתי להזדהות אתן, ואם להתבטא בהכללה הייתי אומרת שהמאמרים – לפחות כך ההתרשמות שלי – עסקו יותר מדי בחיפוש מה שאין בו וטענו שמצאו. לפחות בשני מקרים מצאתי התיחסות לספר הזה מול "נופל מחוץ לזמן", שראה אור באותה הוצאה ובאותה תקופה, אבל פרט לנושא השכול אני לא רואה שום סיבה להשוות ביניהם.

"דרוש לחשן" עוסק בעיקר בהתמודדות עם השכול. מירה, לשעבר נורמה, גרמניה לא יהודיה, ונחמיה, יהודי יליד רוסיה, איבדו את בנם, הבכור מבין שישה, שנפל בעת שירותו הצבאי. מירה מסתגרת ביגונה, מצמצמת את פעילותה כאשה וכאם למינימום, ומבלה שעות בהנצחה ובהמתנה. נחמיה מביט קדימה, מתכנן למנף את הכאב לחזרה לפוליטיקה מקומית. סביב הגרעין הזה מתרחשת עלילה שראשיתה במלחמת העולם השניה, כשמירה נאנסה ע"י החיילים הרוסים, ונחמיה נמנה עם האנסים (לא אלה שאנסו אותה), והמשכה בפוליטיקה בישוב, ביחסים המוזרים בין בני הזוג, ביחסים המשונים של נחמיה עם ילדיו ועם משפחתו, בדמותו של החובש ששודד רכוש מגוויות, ועוד עלילות משנה. כל פרט בעלילה, וכל סיפור צדדי - אילו היו מתחברים יחד - נושאים פוטנציאל לסיפור משמעותי. הבעיה היא שהכל מתפזר, ויותר מדי פעמים משתרבבים לספר תיאורים מיותרים שממסמסים אותו (דוגמא קטנה, שמשום מה נחרתה בזכרוני: אשתו של אדם צדדי לגמרי – שניהם מבליחים בסיפור לרגע בלתי משמעותי, אבל הסופר טורח להתעכב על הבגד שהיא לובשת. רצף הקריאה שלי נקטע, וחשבתי לעצמי "רגע, מה הדבר הזה עושה פה? למה?!", וכמעט נטשתי). בערך בשליש האחרון של הספר כל ההתנהלות שלהם משתנה. אצל נחמיה זה קורה בגלל מותו של ראש המועצה, אבל לא ברור איך בו זמנית מירה הופכת גם היא לאדם שונה. עוד אחד מהדברים שהספר נוגע בהם ולא פותר. אני לא חושבת שספר צריך להאכיל את הקורא בכפית, לגמרי לא, אבל הוא כן צריך לספק רמזים להסבר, להניח איזה בסיס הגיוני שמאפשר הבנה.

רק אתמול ציינתי לטובה את הרבגוניות ב"שלג" של פאמוק, ופה אני מגנה את ריבוי הפרטים. ההבדל הוא שאצל פאמוק בספר הזה לכל תיאור שולי יש משמעות שמשתלבת בתמונה הכוללת. ב"דרוש לחשן" יש יותר מדי פרטים לא קשורים. יותר מדי רמזים נזרקים לאויר, ונשארים לא מפוענחים. לדוגמא, האם אומרת שעברה שש לידות: מכיוון ששניים מילדיה הם תאומים, מדובר בחמש לידות. האם נולד ילד כתוצאה ממעשי האונס? אין תשובה. נכון שבחיים שמחוץ לספרים אין שום הבטחה לידע חובק כל, אבל בספר שעיסוקו בילדים ובשכול אי-אפשר לזרוק רמז טעון ורב משמעות שכזה, ולהשאיר קצוות כל-כך מהותיים פתוחים.

מבחינתי הספר הוא, אם כך, החמצה.

"נופל מחוץ לזמן", אם כבר הזכרתי אותו, הוא ספר מעולה, מכה בבטן ועוצר נשימה.

 

הוצאת הספריה החדשה

2011

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל roni64 אלא אם צויין אחרת