00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

בית המשפט

ככל שהלך והתקרב מועד מתן העדות בבית משפט, היה לי יותר ויותר קשה. השתדלתי לא לחשוב על זה אבל מידי פעם זה קפץ לי לראש. יומיים לפני נקבעה לי פגישה עם הבוס של הבוס. הוא רצה לדעת לגבי תחושותיי ולדבר איתי קצת על איך העניין מתנהל, למרות שנקבעה לי פגישת הכנה גם עם עורכי הדין של החברה. הוא סיפר לי שהבוס שלי כבר העיד בבית המשפט, ואמר שלדעתו לא היה צריך לפטר את העובד. הוא היה עובד מסור, גם אם התוצאות לא תמיד היו מוצלחות.

כיוון שבמקום העבודה שלי, זה באמת נדיר שמפטרים אנשים, לא התפלאתי לשמוע את זה. למה לפטר עובד שלא מבצע את העבודה שלו, אם אפשר להביא עוד אחד. היתה לי שיחה על זה עם אחד מהעובדים במחלקה שלנו שהוא גם חבר. הוא עובד יותר שנים ממני וסיפר לי על עובדים שלמדו על חשבון העבודה וגם למדו בשעות העבודה כדבר מובן מאליו. היום זה לא היה יכול לקרות. היום מצפים לשמונים אחוז תפוקה לפחות. רק שחלק מהאנשים מפעם, מתקופות השפע והזילות פשוט לא הבינו את זה בזמן. מי שהתאים את עצמו למשטר החדש, זה שדורש תמורה בעד המשכורת, נשאר. מי שלא הבין, נאלץ ללכת.

בכל אופן, אחרי השיחה הרגשתי קצת יותר טוב, ולמחרת נפגשתי עם עורכי הדין. הם שאלו אותי שאלות שאני עלולה להשאל, הזכירו לי כל הזמן להצמד לתצהיר שלי, לימדו אותי איך לענות והסבירו לי שאין מה להבהל משאלות של כן ולא. גם אם עורך הדין ישאל שאלה שהתשובה עליה: זה לא בדיוק ככה, זה מה שאענה. אין מצב כמו שרואים בסרטים של: תעני בכן או לא.

גם מהפגישה הזאת יצאתי מחוזקת. רק שבבוקר כשנסעתי לבית המשפט, הרגשתי איך כל החיזוקים האלה נוטשים את גופי ואיך הלב שלי מתחיל לדפוק בחוזקה. כשהחניתי את האוטו הרגשתי שאין לי כבר שליטה על הלחץ בחזה והרגלים בקושי סחבו אותי. היה נראה לי שכל אחד יכול לשמוע את דפיקות הלב שלי.

בבית המשפט, חדר עם ספסלי עץ, דוכן ונורות פלורסנט היו כבר כולם. התובע, עורכי דינו, עורכי הדין של החברה והבוס של הבוס, שחייך אלי ולחץ על כתפי בסוג של חיזוק. השופט נכנס, כולם קמו והתיישבו חזרה. מיד התחיל עורך הדין של התובע לטעון כלפי השופט לגבי איזו דרישה ועורך הדין של החברה התנגד וכולם דיברו בנוסח משפטי של כבודו ואני מתנגד. הבנתי שמדובר בעוד איזה עד שרוצים להביא, והשופט לא כל כך הבין לאיזה צורך והעורך דין טען שבית המשפט נגדו כל הזמן והיו הרבה צעקות. לא כל כך היה לי ברור איך זה נגמר, רק שקראו לי לעמוד על דוכן העדים פנה השופט לעורך דין של התובע ואמר לו: אני מבקש לשמור על טון נמוך בפניה לגברת ושלא תהיה פה שום התפרצות. בית המשפט בקושי סובל את זה כשמדובר בו אבל הוא לא יסכים שזה יופנה לגברת.

האמת, באותו רגע ירד לי כל הלחץ, הקרקס וכל הדיבורים בפולנית (גוף שלישי) שעשעו אותי והרגיעו. העורך דין שאל אותי לשמי ולתפקידי. הוא התייחס לכך שקיבלתי קידום במהלך השנים וכמות העבודה שלי גדלה וניסה לטעון שבשל העומס בעבודה שלי לא עזרתי לתובע בעבודתו כפי שהייתי צריכה ומכאן נבעו כל הכשלים שבהם הוא הואשם ובגללם הוא פוטר.

קו החקירה הזה היה כל כך מטופש, כל כך רחוק מכל אמת שלא היתה לי כל בעיה לענות לו ולא הרגשתי כל אי נוחות שממנה חששתי. אילו הוא היה שואל אותי לגבי טיב העבודה של התובע ולגבי אי ביצוע של כל מיני מטלות כאן הייתי מרגישה אי נוחות גדולה כי זה דבר אחד לתאר את זה בכתב לעומת להשמיע אותן אל מול אותו אדם. 

אני חייבת לציין שהמשפט לא דמה בכלל למה שאנחנו רואים בסרטים או בטלוויזיה. תמיד יש קצרנית שיושבת בצד ומתקתקת אבל אנשים מדברים לאט או מהר וכל אחד בקצב שלו. כאן, לעומת זאת, יש קלדנית, שמתקתקת בעברית ולא בקצרנות, והשופט חוזר בשבילה על כל הנאמר כי היא לא מספיקה. וצריך לדבר לאט וצריך לעשות הפסקה בין משפט למשפט אחרת גם השופט לא מספיק לשמוע ולהכתיב לקלדנית.

בכל אופן, העניין מאחורי. עוד יהיו כמה דיונים ואחר כך סיכומים והכרעות אבל לי זה ממש לא משנה. אני את שלי עשיתי ואני מקווה שאני לא אצטרך לעבור משהו כזה שוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת