00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

נעליים עם שפיץ להרוג את הג`וקים בפינה

נפלאות הן דרכי הזיכרון

 אתמול, יום שישי, הלכתי להתעמלות בבוקר. רק בימי שישי, בהם אני זו שלוקחת את הצ`ופון לבית הספר ואז פטורה מהשבתו, אני מצליחה להגיע לשיעור כבר בשמונה בבוקר. [במאמר מוסגר אסביר את הסיבה לשינוי - החצי נשאר בימי שישי בבית ולכן שמח על ההזדמנות לבוקר רגוע ונינוח ואילו אני לא רוצה לוותר על השלאף שטונדה שבצהרי שישי היא הרגל כמעט מקודש אצלי]. בכל מקרה, אתמול התעוררתי עייפה כי לא ישנתי ממש מספיק ובגלל ההכרח לקחת בזמן את הצ`ופון (אני בכיתה ב` ולמעשה גם ברוב כיתה א` הגעתי אל ומבית ספר בכוחות עצמי. הכל תוצאה של "לא חוצים את הכביש לבד – אף פעם! לא חוצים את הכביש בלי יד – אף פעם!") כל הקימה וההתארגנות היו מהירות מאד. כך יצא שלא אכלתי כלום לפני שיצאתי מהבית. אמנם בדרך כלל אני לא מגיעה לאכול כלום לפני שמונה, אבל בדרך כלל אני גם כמעט לא פעילה בשעות הבוקר המוקדמות האלה – דואגת לצ`ופון למשהו לאכול (האקליפטוס לרוב מתחיל לאכול רק עם הכריך של הבוקר), מכינה לצ`ופון כריך לבית הספר וגם מברשת שיניים ובנוסף לפעמים (רק כשצריך) מסייעת לו להתלבש ובעיקר מתעוררת לאט מול המחשב עם הרבה קפה (אפילו כשאין מדובר בשבת בבוקר ואפילו אם היום הוא לא כל כך יפה). אתמול הספקתי לשתות רק קפה וחצי וכאמור לא אכלתי כלום וגם הייתי עייפה. ועמדתי לפני שני שיעורים – חיטוב רגיל ולאחריו זומבה.

השיעור הראשון היה קליל ונינוח. אבל בזומבה זזים. המון. המוסיקה גם הייתה בווליום מטורף עד כדי כך שבמהלך השיעור נכנסה המזכירה (לשמחתי הרבה מאד) להחליש לנו קצת.איך שלא יהיה הזומבה זה כיףףףףףףףףף. המדריכה חמודה, סקסית (למרות שאין לי נטיות לכיוון הנשי) וזזה כל כך יפה שממש תענוג להתבונן בה. רק בשביל זה כיף להגיע לזומבה ואם אני זזה מספיק כדי אפילו להזיע קצת, אין ספק שזה מהשיעורים שהכי חשוב לי להגיע אליהם. כולנו זזות אחריה אבל היא זו שמרגישה הכי נוח בגוף שלה. זה נשמע אולי מוזר, אני יודעת – מה זה נקרא להרגיש נוח בגוף? אבל אני ממש מקנאה במי שתוהה ולא מבין/מכיר. אני מרגישה מצויין עם הגוף שלי כשאני נייחת, אבל אם צריך לזוז, במיוחד כשצריך לזוז מהר אני די הולכת לאיבוד. צריכה לחשוב (כנראה יותר מדי) על איך להניע את האיברים ואפילו איך או איפה למקם אותם. אין פלא שמעולם לא התחברתי לריקודים וכמה נפלא זה בשבילי שעכשיו כחלק מהתעמלות אני מתחילה ללמוד "להתיידד" עם הגוף שלי גם כשאני לא עומדת (או יושבת) במקום. אם לחזור לשיעור בזומבה, בניגוד לשיעורי התעמלות אחרים בהן המדריכות נותנות הוראות מדויקות איך לזוז ולהתמקם ומביאות אותנו לתנוחות שאני לא הייתי מגיעה אליהן לעולם באופן חופשי ולרוב נותנות גם הדרכה מדויקת איך להשתחרר מהן, הרי שבזומבה הכל הרבה יותר חופשי ומשוחרר. יש מוזיקה, כאמור חזקה, אבל כמעט ואין דיבורים וההדרכה אם יש היא בעיקר בתנועות ידיים. המדריכה הספציפית הזו עושה כמעט סטנד אפ כשהיא לדוגמא מסמנת בידה `ככה ככה` (סיבוב כזה של כף היד) כשנראה לה שאנחנו לא מספיק זזות. שריקה חזקה מסמנת שינוי ב"ריקוד" המשותף אותו היא ממהרת להדגים. וכדי לעקוב אחריה ואחרי הריקוד אני נהנית להתבונן בנעלי ההתעמלות שלה שבזומבה הן תמיד בכתום זרחני כך שקל מאד לאתר אותה בין כל המשתתפות.

והנה אני מגיעה לכותרת – אתמול במצב של חסך (אוכל ושינה) ומנגד הצפה חושית (רעש, הרבה בנות צפופות נעות בכיף ומעקב אחרי כתום הנעליים) המדריכה הדגימה תנועה שכללה רקיעה בעקבי הנעליים. ופתאום משום מקום חזרתי למעלה מחצי יובל אחורה למשפט, כנראה שמקורו היה במערכון כלשהו שמעולם לא הכרתי במלואו, על מישהי שמתלבשת והיו פרטים שונים שנמחקו מזכרוני אודות לבושה והיחיד שנותר הוא – "נעליים עם שפיץ להרוג את הג`וקים בפינה". על המשפט הזה לא חשבתי כבר שנים רבות והיה מעניין עבורי שהוא צף פתאום בצורה מאד מובחנת דווקא אל מול רקיעה בצידה ההפוך של כף הרגל. תחושת הדה ז`ה וו בתוך מצב ההצפה – חסך הייתה מטלטלת ורבת עוצמה והותירה אותי עם תהיות על פרטי מידע שיכולים לנוח שנים ארוכות בזיכרון באין מפריע רק כדי לצוץ פתאום כשלמעשה קשה לזהות מה היה הטריגר.

מאחלת לכולם שבוע נפלא וחג עצמאות שמח

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת