00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

באמריקה

זהות כפולה - פרק א`


גניבת זהות היא סוג של הונאה המתבצעת כאשר אדם מתחזה להיות אדם אחר לצורך שימוש בנכסיו, זהותו, יתרונותיו והטבותיו. לקורבן עבירת גניבת הזהות עלולים להיגרם נזקים רבים. כמו פגיעה כלכלית, ופגיעה בשם הטוב ובמערכות יחסים של האדם עם מכריו. בארצות הברית מגדירים את עבירת גניבת הזהות כפשע פדרלי אשר העונש עליו יכול לנוע בין חמש לשלושים שנות מאסר בהתאם לחומרת העבירה.

(המידע באדיבות ויקפידיה.)


 

- פרק א` - 

השקט שלפני הסערה

 

נמל לונג ביץ`, קליפורניה

ספינת השעשועים הענקית התנדנדה קלות במי המפרץ הרגועים, בעודה נגררת אל הנמל באיטיות. על הסיפון העליון התגודדו נוסעים משקיפים על קו החוף, מחכים לרגע בו יעמדו על קרקע מוצקה לאחר הפלגה בת עשרה ימים למקסיקו ולאיים. חבורת נשים צעירות, עם כובעים רחבי שוליים ושיזוף מוגזם ומסביבן מכרכרים גברברים בחולצות פולו ומכנסיים קצרות.

נערי הסיפון היו מתרוצצים מסביב טרודים בהכנות אחרונות לפני העגינה,  מטילים את המצופים הגדולים לצידי הספינה ומשחררים את החבלים לקשירה אל המזח החיצוני. האורחים החלו עוזבים את החדרים ונערות הנקיון נכנסות מייד אחריהם, מפעילות שואבי אבק רועשים ומסתערות עם המטליות בזריזות. למחרת בבוקר הספינה יוצאת לסיבוב נוסף, והיא חייבת להיות מאורגנת ונקייה עד סוף היום.

דלת חדרם של דיויד וארוסתו הצעירה מישל היתה פתוחה לרווחה בעודם דוחפים החוצה מזוודות, וסורקים לראות שלא השאירו שום דבר מאחור, "הנה" מחייך דיויד ומניף גרב שלו בין השמיכות ומדביק נשיקה למישל בדרכו החוצה, אלו היו הימים המאושרים בחיי, חשב לעצמו כשירדו אל החוף, חופשה בגן עדן , איים קסומים, מים תכולים ושקיעות שלא ראה כמותן, טוב הרבה מזה בגלל המתיקות של מישל והמרגריטות שהעריף עליו הברמן של האוניה. חצי שעה קלה, אחר כך..הם כבר היו מצטופפים במונית חמימה, עושים דרכם אל הדירה שלהם.

ההפלגה היתה מתנה של מישל שהתעקשה לארגן ולשלם עליה, והיא אפילו לא גילתה לו כמה עלה להם הטיול. בדיוק כמו שדיויד לא הסכים לגבות אפילו דולר אחד מאביה ולקח את כל אירגון ומימון החתונה על עצמו. הוא לא היה עשיר גדול, מהעסק הקטן שלו, לתיקון מחשבים, אבל יכל לפרנס אותה ואת המשפחה העתידית שהם רצו להקים. דיויד הוא גם אדם אחראי שחסך את כספו במשך שנים רבות, מחכה בדיוק לאותם דברים שהיא פיללה אליהם. חיוך חלף על פניה כשחשבה על החתונה המפוארת שהוא עורך עבורם, כזאת שכל נסיכה חולמת...בשארית הכסף הוא תיכננן לרכוש עבורם בית קטן ולהשתקע לא רחוק מאביה, שם יוכלו לגדל משפחה,  כמה עצי פרי ואולי גם גור של כלב לברדור שהיא כל כך רצתה. 

מיד שנכנסו לדירה, החלה מישל פורקת את את הבגדים מהמזוודות, שאת רובם הם לא זכו ללבוש, והשתמשו במינימום ההכרחי של בגדי ים וגופיות... "אני קופץ למשרד של אולם האירועים", הודיע לה, "הם השאירו לי מספר הודעות כשלא היינו כאן" . היא חייכה אליו בהבנה, "אתה רוצה שאצטרף בכדי שלא תנהג לבד",  "לא זה בסדר, תגמרי לסדר ולכי לנוח קצת", ענה לה, "את נראית עייפה , בכל מקרה אני חוזר תוך שעה, הכי מאוחר."

כשחזרה לארגן את הבית חשבה לעצמה, כמה בת מזל היא שאחרי שנים של רבות של חיפושים כושלים, מצאה בחור נפלא וחרוץ שהיא אוהבת הוא אותה, ואיך האהבה ניצתה בהם ותוך חצי שנה הם כבר קבעו תאריך להינשא. אביה אהב גם הוא את דיויד ונתן לה את הסכמתו המלאה לחתונה. במיוחד חימם את ליבה לשמוע שבין חברים, הוא כבר מכריז שדיויד הוא הבן שמעולם לא היה לו.

מישל היתה בת יחידה לאביה ששירת שנים רבות כ סרג`נט בצבא הקבע האמריקאי, וגידל אותה לבדו לאחר ששכל את אישתו בתאונת דרכים כשהיתה בת שנתיים,  הוא עבד קשה כל חייו להעניק ל"פרינסס" שלו חיים טובים ושמר אותה כבבת עינו. מישל גדלה כמו כל ילדת פרברים מאושרת אחרת, ואהבה את אביה בכל ליבה.

בשעות הערב כשהיה חולץ את הפקק מהויסקי האהוב עליו, זה עם החותמת השחורה, לוגם ומתרווח על הכורסא הנוחה שלו בחדר המשפחה שנותר שומם, אחרי שמישל עזבה, היה נזכר באמא שלה ובאהבה שהיא השאירה מאחוריה. הרגשת הלב שלא הטעתה אותו אף פעם.. הורתה לו לסמוך על הבחור הצעיר שהולך להצטרף למשפחה הקטנה שלהם, מה יכול להיות גרוע בכמה נכדים שיתרוצצו סביב חשב ונרדם כשהוא מפזר נחירות בין שפתיו ושפמו האדיר..

דיויד מצא חניה ממש מול הכניסה, ותוך שניות מצא את עצמו במשרד האירועים, ג`יני אשת הקשר שלו חיכתה לו בכניסה מטופחת בהרגלה, אבל משהו בסבר פניה לא כל כך הסתדר לו.. " היי מה קורה הכל בסדר" קידם אותה בברכה,  "רוברט מחכה לך במשרד"  ענתה לו ברכות, אבל הפעם לא התלווה לדבריה החיוך שהיה רגיל אליו בביקוריו הקודמים.   מסמנת לו לגשת אחריה.

רוברט ישב שקוע בכסאו ונראה טרוד.. "סגרי את הדלת ג`יני", פלט, והמשיך מיד עוד לפני שדיויד הספיק להתרווח בכסאו... "תקשיב איש צעיר" אמר בצרידות. "אני לא אוהב ללכת סחור סחור.. אני לקחתי את המילה שלך ושל הסרג`נט שאותו אני מכיר שנים ואירגנתי לך ולבת שלו את האירוע הכי יפה שהמקום שלי הרים אי פעם, והכל לפרטי פרטים, אתה יודע שהתחיבתי מראש לספקים, הזמנתי אוכל ופרחים למפרע, כולנו כבר ערוכים לאירוע ואפילו שריינתי תוספת של אנשים לעבודה , מבחור כמוך לא ציפיתי לדבר כזה ובמיוחד לא לחוסר אחריות של ניתוק קשר לשבועיים", הוא עצר ונעץ בדיויד מבט קודח.

דיויד שעד עכשיו לא הבין מה קורה, הזדקף והישיר את עיניו אל רוברט, ואמר "אתה מוכו להסביר לי, בבקשה..על מה אתה מדבר לכל הרוחות!". והיה נדמה לו שראה זילזול בפניו של רוברט כשענה לו בלקוניות.."בוא רק נאמר שההמחאה הראשונה שלך חזרה וגם השתיים האחרות שהשארת לפני שנסעת,  קפצו שתיהן..  "ניסיתי להתקשר לבנק שלך, אבל הם לא הסכימו למסור לי פרטים" , שמירת פרטיות שילכו לעזאזל..,  ואותך לא יכולנו להשיג שבועיים.., מה קורה איתך דיויד, האירוע בשבוע הבא, רק תגיד לי בבקשה שהכל טעות, תגיד לי!!! כי אני כבר שילמתי לספקים. הוא היה נסער ובהה בדייוד שהביט בו חזרה, כשהוא מעכל את דבריו.

 "זאת חייבת להיות טעות" ענה לו דיויד, לאחר שהתעשת על עצמו.."כל הסכום היה בחשבון שפתחתי במיוחד לחתונה ויש לי את כל הקבלות שמראות על כך", ובעודם מדברים שלף את הנייד שלו , הקיש כמה ספרות מתחבר לחשבון הבנק, בוהה במסך כמה שניות.. כשהצבע אוזל מפניו... לא מאמין למראה עיניו.. החשבון המשותף שפתח, לפני שנסע, בו הפקיד את כל הכסף שהיה לו עלי אדמות, היה ריק!!!

הוא ניסה שוב ושוב, אבל כלום לא השתנה.. "יתרת החשבון אפס" הורה הצג.. האצבעות של דיויד כבר רעדו שחייג לבנק ואחרי כמה משפטים שלא הובילו אותו לשום מקום, סגר את הטלפון, והביט ברוברט..כשעיניו מתרוצצות לכל הכיוונים.. "אני..אני..לא יודע מה להגיד לך", גימגם.."משהו מוזר קורה עם חשבון הבנק שלי, אני חייב לגשת לסניף שלי במהירות, לסדר את העניינים",  "ואני אדבר איתך עוד היום..הכל בסדר, אני מבטיח!" ועוד לפני שרוברט הספיק לענות לו, הוא כבר היה מחוץ למשרד, שועט לכיוון הבנק, כשראשו סחרחר ורגשות כבדים אופפים אותו...

ההמשך יבוא...


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

72 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באמריקה אלא אם צויין אחרת