00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על חתולים שחוטים וחתלתולים חולים

קר שם בפנים

היום בתכניתנו "סודות מאחורי שולחן הנירוסטה" (למרות שבמרפאה שלי הוא עשוי עץ מצופה לדעתי) שלושה נושאים:

1. המשך עלילותיו של הוטרינר הצעיר.

2. כלבים שמחרבנים בשירותים בלבד.

3. אוכל.

כבר שבוע שיש לי רצון עז לגדל פטריות בבית. לא שאני כל כך אוהב פטריות אבל פתאום נוצר איזה חיווט במח שאומר לי שזה מה שאני צריך לעשות. התחלתי לחפש בyoutube ובגוגל דרכים קלות לגידול ביתי אבל כל הסרטונים שמצאתי הראו כמה קל לגדל את השלב הראשון (או ישירות מנבגים או על ידי חתיכות פטריות שקונים בסופר). הבעיה הייתה שלב ה"פרי" שבו הפטריה האכילה אמורה לגדול ושם תמיד היה זיהום וכל המדריכים כתבו שהם כשלו. אז בנתיים אני מחפש איזה מתכון פלא פשוט לגידול פטריות (פטריות רגילות... לא פטריות פלא/קסם) בקומפוסט או נייר עיתון אבל הפנתי את תשומת ליבי לאוכל פשוט יותר להכנה. מישהו מחברי העלה קישור לבלוג של נטלי הולדינג- The Vlog ודיפדוף קצר כבר הכניס אותי לרצון עז חדש (שמצמצם במעט את הרצון לגידול הפטריות) להכין קרם ברולה, "גבינת שקדים" וטחינה בצבעים וטעמים. כמובן שהכל טבעוני ויש שם עוד המון מתכונים.

ובגלל שהתחלתי בנושא השלישי אז הגיוני שעכשיו אני אדבר על הנושא השני. לכן אני אעבור לנושא הראשון. 

אתמול, בעודי מטייל עם הכלבים (עכשיו יש כבר שלושה), אני שומע קריאה "שלום דוקטור. מה שלומך?". מולי עומד אדם שאני יודע שאני מכיר אבל לא זוכר מאיפה. אוטומטית אני  מניח שהוא עושה איתי מילואים כי מי עוד יקרא לי דוקטור חוץ מחברי לפלוגה שיודעים שלמדתי וטרינריה ולכן הכינוי דבק כבר לפני ארבע שנים. אני זורם עם השיחה בתקווה שאני אזכר מי הוא ואז מבין שהוא אחד הלקוחות בו טיפלנו בקליניקה. הוא קרא לי דוקטור כי זה מה שאני. וכך האסימון ממשיך ליפול לו ברעש (השוואות נפילת איסמון לימינו ניתן למצוא ברשומה הקודמת). 

אז כמו שהבנתם, התחלתי לעבוד. לשמחתי התקבלתי למקום הראשון והיחיד אליו הלכתי להתראיין. הציעו תנאים טובים ובמקום שמקבל מגוון רחב של מקרים ומציע חניכה די צמודה. אמנם זה לא אינטרנשיפ בבית דגן אבל המשכורת טובה יותר וכך גם השעות. התכנון הוא שבקרוב אני אתחיל לחלק את הזמן בין שתי קליניקות באזור כשבאחת מהן אני עובד לבד ובשניה עם רופא ותיק. מהשבועיים שאני כבר עובד אני יכול לומר שאני אוהב את העבודה שלי רוב הזמן. כבר יצא לי להמית שני גורי חתולים חולים וזה לא קל בכלל אבל שאר המקרים שהגיעו טופלו בהצלחה למיטב ידיעתי.

קר שם בפנים. המזגן עובד כל הזמן וגורם לאיברים חשובים להתכווץ. ואז יוצאים החוצה ומתים מחום. גם הנחשים כבר התחילו לחגוג אז שימו לב איפה אתם מטיילים והימנעו מכניסה לתוך צמחיה. לכו לטייל רק איפה שרואים היכן דורכים. אם בכל זאת הגעתם למצב שהחיה הוכשה אז דבר ראשון- הרגעו. אם אתם תהיו רגועים אז גם החיה. קחו אותה במהירות לטיפול. לפעמים לא רואים את ההכשה עצמה אלא בצקות בפנים או ברגליים, אז היו עירניים.

העבודה שונה לחלוטין מהשנה הקלינית. השיטות שונות, הטיפולים שונים וההרגשה שונה. למעשה אני מרגיש לעיתים כמו סטודנט שרק התחיל את השנה הקלינית ומנסה להבין איפה הרגליים והידיים שלו (ואיזה וריד כדאי לדקור). מסתבר שרפואה זה לא מדע מדויק ויש דרכים שונות לעשות את אותם הדברים. אני לא יודע אם כל מה שאני רואה אני אסכים איתו אבל אני שומר על ראש פתוח. כשאני אהיה יותר עצמאי ומנוסה אוכל לבחור איך לפעול אבל בנתיים אני מציית להוראות ללא עוררין.

ועכשיו לנושא השני והאחרון- איזה כיף זה כלבים שמחרבנים בשירותים ולא בטיול. הבעיה היא שהם היוצאים מהכלל ולא הרוב. בעוד בתל אביב ראיתי שרוב הכלבים מחרבנים ברחוב ולרוב גם בעליהם אוספים אחריהם, במזכרת בתיה המצב שונה. רוב הכלבים או משוטטים להם לבדם ומחרבנים איפה שחשקה נפשם, כמובן ללא איסוף, או שהם קשורים תמידית בחצר ומדי פעם הבעלים אוסף את הצואה שהצטברה לו בגינה. אז לא ברור לי למה, לראשונה ולשניה בחיי, דווקא פה אני חוטף צעקות כשהכלבים שלי מחרבנים ברחוב, בשטח ציבורי ואני אוסף אחריהם. לא מעניין אותם שהם רואים שאני אוסף כי מבחינתם אני אחראי לכל הכלבים שמחרבנים ברחוב. אחת צעקה שזה לא משנה שאני אוסף, אחרי זה באים כלבים אחרים שמריחים את הצואה ומחרבנים לה ליד הבית. שניה צעקה משהו דומה תוך התעלמות מכך שכלבה שלה משוחרר רוב שעות היום ואני עצמי ראיתי אותו מחרבן במקום בו היא לא רוצה שיהיו כלבים. אתם חושבים שהיא אספה אחריו? אז צר לי חברים. לא יעזרו איומים לפנות למועצה ולא תעזורנה צעקות. הכלבים שלי ימשיכו לחרבן בשטחים ציבוריים ואני אמשיך לאסוף את הצואה אחריהם ולהשליכה לאשפה!

היום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כנכדם של ניצולים הייתי רוצה לומר שאני גאה אך במקום זאת אני מתבייש שגם היום ישנם ניצולים (וקשישים בכלל) שנאלצים לוותר על אוכל בשביל תרופות או לא יכולים לרכוש לא את זה ולא את זה כשבאותה העת מחזיקים ארגונים שונים מיליוני שקלים והעומדים בראשם חוזרים הביתה לוילות שלהם במכוניות הפאר שלהם. אני מתבייש שנערים יהודים צעירים (אך גם לא מעט אנשים בוגרים) תוקפים ללא סיבה את הקשישים ש"העזו" להעיר להם על רעש. אותם צעירים שמשליטים טרור בפארקים וברחובות וגורמים לכך שאנשים מרגישים כאסירים בביתם. הגיע הזמן להתעורר. להגביל את המשכורות של ראשי העמותות. להעניש בחומרה גם נערים צעירים אלימים. לעשות את השינוי שכל הפוליטיקאים שכחו שהבטיחו לנו (כמו תמיד) לפני הבחירות.

עד לפעם הבאה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל MadCatter אלא אם צויין אחרת