00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

זיכרון השואה?

07/04/2013



Posted image
  זיכרון השואה מציף את המדינה מדי שנה במהלך יום אחד.
מעין מנחה לזיכרון הלאומי.
אין לי הצעה אחרת לשמר את העדות הזו במעמד החגיגי של נשיא המדינה וראש הממשלה רק שברור לי מאז ומתמיד שזהו מס שפתיים נלוז והזוי של יום אחד עם טקסים בו כולם ניצבים בחליפות מחוייטים ושומרים על ארשת פנים רצינית כמו שחקני תאטרון שהבימאי הלאומי הדריך אותם איפה לעמוד ומה לדבר. כל שנה גם מספר ניצולי השואה הולך וקטן והכיסאות הריקים עדות לכך.
  כולם מביטים על העבר בנוסטלגיה מהולה בעצבות ומזכירים את הניצולים כאילו היו אורות מנצנצים בחשיכה. משהו עמום ומרוחק.

הטקס.
   מרכזו בהדלקת המשואות. כולם מצפים לראות את הישיש או הישישה נשענים על כתפה של חיילת דקת גוף עטופה במדי צה"ל כאילו הנה העבר והנה ההווה, הנה הניצול האומלל והנה לפניכם הניצחון על הנאצים, - צה"ל וכולם ליבם מלא גאווה ושמחה למה שהגענו עד הלום אבל אף אחד לא חושב על אותם קשישים שרובם חיים בעוני מרוד, ללא שיניים, ללא משקפים מתאימות, קר להם בחורף, חם להם בקיץ והכי הכי הנורא מכל, הבדידות.
  ולמה אני לא מתחבר לכל הטקסים והמעמד הרציני לכאורה, לחיילים והחיילות הצועדים בסך, לנאומים קורעי הלב לכאורה, כל הטקס לכאורה שהוא לכבוד.. לכבוד מה? לשם מה? עבור מי? 
   החל מחודש מאי 1945 החלו אלפי שרידי מחנות ההשמדה לחפש את דרכם להגיע לארץ, רובם עלו על אוניות לאמריקה משאת נפשם מזה שנים, ההגירה ההמונית היתה מלווה בקשיים רבים, לאף אחד מהם לא היה כסף לרכוש כרטיס נסיעה לאוניה, כל אחד חיפש מקום עבודה כדי לחסוך את הנדרש כדי לעזוב את ארצות אירופה אחרי שהבינו שלא נותר להם דבר במקום הולדתם. דמויי אדם רזים וחולים, ללא בית, ללא כל רכוש רצו רק דבר אחד, - לברוח. היו גורמים שהחלו לסייע ליהודים, האחד הגיע ממוסדות יהודיים שמקורם בארץ והמקור השני היתה יהדות ארה"ב שהחלו להבין מה עולל הצורר אדולף היטלר לאחיהם באירופה. עד כמה שהיום זה ישמע תמוה מחוץ לאירופה כמעט בשום מקום לא הגיע המידע על מחנות ההשמדה לפני שנת 1943 למרות גודל השואה. כשהחלו להגיע הידיעות כל העולם היה כבר טרוד במלחמת קיום להפיל את המשטר הגרמני הנאצי.
   המידע על הנעשה באירופה הגיע בצורה מעוותת, מעט מדי, חלקי מדי. לאף אחד לא היה מושג על גודל הטרגדיה הלאומית. כשהתמונה התבהרה המטרה הראשונה כאמור היתה להביס את הגרמנים, ללא ניצחון עליהם לא ניתן היה להציל את היהודים. באותו זמן שלוחמים יהודים השתלבו בצבאות העולם השונים באותו זמן מחנות ההשמדה פעלו במלוא עוצמתם.
האם המדינה הוקמה בגלל השואה? רבים שוללים את התאוריה הזו ונאחזים בהיסטוריה המשוכתבת של ההנהגה הארץ ישראלית שדאגה לרומם את פועלם, המלחמה בבריטים ע"י כל הארגונים היהודיים בארץ היא טיוח של ההיסטוריה. כל המאבק של ההגנה, האצ"ל והלח"י היה רק כעקיצת היתוש לצבא הבריטי שהיה מוצב בארץ. המדינה הוקמה ע"י החלטת האומות המאוחדות ולא ע"י פעולות ההגנה או הפלמ"ח. המדינה קמה לאחר קבלת החלטה מדינית. את ההחלטה קיבלו מנהיגי מדינות העולם ששוכנעו ע"י עסקנים יהודיים שדיברו על ליבם שהגיע הזמן שליהודים תהיה מדינה, וזה היה הנימוק שעמד ברקע של כל פגישה כזו אם תרצו או לא.
  לא היה זה הכוח הצבאי של היהודים בארץ. העולם לא פחד מהפלמ"ח או מהלח"י. את המנהיגים שכנעו רק בהצגת רצח העם שהיה ונגיעה במצפונם שלא מנעו זאת לאורך כל המלחמה. כל חלל היה נימוק, כל נרצח היה טעון, שישה מיליונים של נרצחים היו הסיבה המוסרית שהם חייבים לתת לשארית הפליטה מדינה שיוכלו לחיות בה.
   שלא יהיה ספק, מנהיגי העולם לא הפכו בין לילה לאוהבי יהודים, היהודי מאוס היה בעיניהם מהיום שהבינו שישנם יהודים סביבם. אולי גם השתכנעו שבדרך זו היהודים המאוסים יעזבו את ארצותיהם, הרי עוד סיבה טובה למה להסכים להקמת מדינה ליהודים. על הסיבה הזו אף אחד לא מדבר או מזכיר. היא לא היתה קיימת?! היא היתה ובגדול, היא אולי אפילו הסיבה העיקרית שהרימו ידם להחלטה להקים את מדינת היהודים.    

    מנהיגי המדינה היום מי הם? מי הם?
היש ביניהם שחוו מחנה השמדה? היש ביניהם שראו קשיש בזמן האחרון ששרד את מחנה השמדה זה או אחר?
מה עשו ממשלות ישראל בשנים האחרונות כדי להקל על סבלם של הניצולים? מישהו יודע כמה עשרות עמודים חייב ניצול שואה למלא במאות פרטים כדי לקבל קצבה? יותר מכך, המדינה הפקירה את גורלם בידי עמותות זרות, עמותות מטפלות היום בניצולים, לא המדינה, לא ראש הממשלה או הנשיא שהערב ינאמו בדרמטיות מעושה מעל במת הטקס. 

על עשרים משרדים ממשלתיים מר בנימין נתניהו חשב, המשרד לגליל, המשרד לאסטרטגיה, המשרד לשר בלי תיק, אבל משרד לניצולי השואה הוא לא חשב שצריך. משרד לתיירות יותר חשוב ממשרד לניצולי השואה. טוב, גם שר בריאות לא צריך. כך התנהלה ממשלתו לאורך ארבע שנים. מי באמת צריך שר בריאות, מיותר לא?

  אבא שלי זכרון צדיק לברכה לאורך שנים אמר לי, אל תאמין לממשלה, אל תסמוך אף פעם על הממשלה.
אבא שלי ידע את האמת. ידע שזכר משפחתו אינה הבעיה של המדינה, רק הוא וחלומותיו הנציחו את זכרם.
  כל יהודי זליש`צ`יסקי הושמדו ביום אחד, תינוקות ילדים נשים וגברים, משפחות של רבנים.

  כולנו ממתינים שאחרון הניצולים יקבר כדי שנוכל לשכוח את בושתנו

יום זיכרון לשואה? - לא, זהו יום הזיכרון לבושה!
הקמנו מדינה לתפארת, אסור לנו לשכוח תינוק אחד שנרצח
יהי זכרם ברוך

                                                                                   אל תשכחו את טרבלינקה
                                                       

עוד `עמותה` שלכאורה קמה לעזור לניצולי השואה
אבל קודם כל כארבע מאות אלף שקל מיועדים לשכרם
של אלו שכאילו עוזרים לניצולים
(אף אחד לא עובד בחינם, נכון?)
כמה עמותות כאלה קיימות? - שילחו 10 שקלים במסרון

חלמנו

ילדים שנרצחו הי"ד
     מרינה בת ה-3                יחיאל בן ה-10           ולנטינה בת ה-6            גאבור בן ה-4  
 מרינה סמרגונסקי  יחיאל מינצברג  ולנטינה זבאר  גאבור נוימן

מיליון וחצי תינוקות וילדים היו בין הנרצחים. 42 ילדי משפחת הירש היו ביניהם. יהי זכר צדיקים לברכה.



                                                                              

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת