00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בין הפסקאות- ספרים ועוד

חוף רפאים, המאמינים, מדיאה וילדיה - 3 סקירות ברצף

06/04/2013

תאשימו את הפסח מצדי, אבל הספק קריאה כזה מזמן לא היה לי. בהיעדר קו מנחה מוגדר, ומאחר שכעקרון אני נהנית לקרא ותמיד מוכנה לנסות סופרים וסוגות חדשות, השיטה היחידה שמאירה את דרכי בבואי לבחור את מושא הריכוז המיועד שלי היא מיקומו בערימה המצטברת על המדף. לא מאד מתוחכם אבל יעיל, כך האבק מתפזר שווה בשווה מבלי לקפח שום פינה. והבחירה הקלילה לכאורה גוררת אחריה סדר עולמי חדש בה מתערבבים מתח, סיפורת, צחוק ודמע, לרצף מקורי ומטהר. מעולה לניעור התאים האפורים, גם בפינות הנידחות יותר של קיומם. וכאן המקום לשאול- מה הסימניה המוזרה ביותר בה השתמשתם אי-פעם? נו, תפתיעו אותי.

 

***חוף רפאים/ טאנה פרנץ`

הוצאת מודן

2012

מאנגלית: מתי בן יעקב

496 עמודים

2013

טאנה פרנץ` קנתה אותי בספרה הראשון, "בלב היער", ספר מתח פסיכולוגי שבו היא פיתחה את הקול המיוחד שלה- בלש נאלץ לשוב אל מחוזות ילדותו המעצבים, להדחק אל טראומות העבר האישיות על-מנת לפתור מיקרה רצח שאירע באותו האזור, באותה קהילה. העובדה שמדובר באירלנד היתה רק בונוס. כתיבה מהודקת, מינונים שווים של פנים וחוץ, קורבן ובלש, עבר והווה הפכו את הקריאה למהנה במיוחד. הבעיה היא שבספרים הבאים האיזון המעודן הופר והקסם עומעם קלות, מה שהביא אותי להמשיך לקנות כל אחד מהם בתקווה לגלות שוב את הניצוץ.

שלא תבינו לא נכון- מדובר בספר טוב, יש אפילו קטעים טובים מאד שבהם היא מצליחה להמריא אבל הסך הכל לא אחיד. אולי מוטב היה לקצר אבל נידמה לי שהסוגיה העיקרית היא בהתמקדות היתרה בנפשו ובחייו האישיים של הבלש(שזה תמיד מעניין) ופחות דגש על אמינות הפשע, השתלשלות העניינים, הגילוי, אותו הרגע שבו כל חלקי הפאזל מסתדרים יחד לכדי תמונה שלמה. מי שקרא את הראשון בטח יבין. לא בטוח שזה יעצור אותי מלהמשיך לעקוב אחרי כתיבתה, אחרי שהקסם הראשוני נגע בי.

ולסיפור עצמו(בקצרה, בלי ספויילרים!)-

הבלש מיק קנדי, בן ארבעים, גרוש, בלי ילדים, חוזר למה שהיה בילדותו חניון קראוונים לחוף הים וכעת הפך לשכונה לדוגמא, על-מנת לפענח רצח מחריד של משפחה. השכונה היא לדוגמא על הנייר, בשטח מדובר באתר רפאים כמעט, לאחר שהמיתון ועבודה רשלנית של קבלנים תאבי בצע עשו את שלהם. הבדלי מעמדות, פערי גילאים ותקופות, מיפגש בין עבר להווה מיוצגים כולם בשיגרת היום יום האירית הניפרשת בפני הקורא. ומי ירצה לפגוע בזוג ושני ילדיהם הקטנים? דבר לא נילקח מהבית, שום חפץ בעל ערך. משפחה קטנה שחיה את חייה בנסיון להתאים לקטלוג המחוייך שפיתה אותם להגיע לשם מלכתחילה. אז מה בדיוק השתבש?

תהנו!

 

***המאמינים/ זואי הלר

ידיעות אחרונות * ספרי חמד

2008

מאנגלית: יואב כ"ץ

347 עמודים

2010

ג`ואל ליטווינוף הוא עו"ד אמריקאי סוציאליסט, שהתפרסם בזכות מאבקיו החברתיים. אשתו אודרי, אותה הכיר כצעירה סקרנית בסיור עבודה באנגליה, ולה נישא לאחר היכרות בת ימים מספר, משמשת מאז עוגן ומצפון לפועלו. הם הורים לשלושה ילדים והחיים טובים אך לא קל להתנהל בעולם הזה תחת לחצי אידאולוגיה ותפיסת חיים יום אחרי יום. בעיקר אודרי, שחינוכה האנגלי מותיר בה איזה פער, סדק נסתר, בין הרצון לחיזוק מעמד הפועלים לצורך לקבל מעט כבוד מצוות העובדים. ולא שגדלה באווירה אריסטוקרטית, אבל קורטוב המבטא והגינונים שעוד נותרו בה לאחר כל השנים האמריקאיות שלה הסתירו בהצלחה את העובדה שהיא בת למהגרים פולנים שלא ממש התערו בחברה האנגלית. ומי יהיה קטנוני מספיק כדי לעמוד מול לשונה התקיפה ולהסתכן בהצלפה חדה. אולי רוזה, בתה הבכורה, אבל היא איבדה את זכות הדיבור ברגע שעשתה החלטה שלא תיסלח והתקרבה לדת. יהדות בבית משפחת ליטווינוף, לאחר החינוך המוקפד, לחשיבה הלוגית שאמונה נועדה לטיפשים, לבורים, לחסרי ידע? שהדת היא חלק מהרע העולמי? אין פגיעה ישירה מזאת במורשת המשפחתית.

ג`ואל, בן שבעים כעת, גדול מהחיים, מתמוטט באמצע משפט מסוקר ומאושפז חסר הכרה. אמיתות שונות פורצות את דרכן החוצה, מאלצות את בני המשפחה להביט לחיים בפרצוף, לעשות חשבון נפש, לשנות סדרי עדיפויות- לני, הבן המאומץ ובעיית הסמים שלו, רוזה וחיפושה אחר ההגדרה העצמית שלה, קרלה ונישואיה למייק, איש האיגוד המקצועי וכמובן- אודרי והשתקפות חייה הפתאומית, באור חיוור שלא ממש מחמיא לה.

הספר עוקצני, משעשע לפרקים, לא חושש לעלות סוגיות מגוונות, דילמות שונות, ביד בוטחת ומעניינת. הצביעות שבה נוהגות הדמויות משמשות לקורא מראה, לבחון את עצמו בסיטואציות שונות בין האמת הפנימית הלוחצת למסכת הפוליטקלי-קורקט המתבקשת.

מומלץ!

 

***מדיאה וילדיה/ לודמילה אולצקיה

הוצאת כתר

1996

מרוסית: דינה מרקון

290 עמודים

2011

 

איזה ספר מענג, איזו מלאכת מחשבת! מדיאה, נצר למשפחה יוונית, מחזיקה בביתה שבחצי האי קרים, כנקודת ריכוז לכל בני המשפחה שנפוצו לכל עבר. מדי קיץ מתקבצים אליה האחיינים ומשפחותיהם, לפי סדר מופתי ומאורגן מראש ומבלים בחברתה את הימים האלה בשנה, מתנהלים על-פי קצב המקום, הרחק מטכנולוגיה מתוחכמת, חזרה לשאיבת המים מהבאר, על-פי המסורת הטטארית שנידחקה מהעולם על ידי המשטר, שנדחק גם הוא על-ידי תפיסות חדשות. מלחמות, כיבושים, אהבות ואכזבות, החיים עצמם באים לידי ביטוי באותם ימים, יחד, תחת ידיה העמלניות של מדיאה ועיניה הקולטות הכל.

בנעוריה נאלצה מדיאה לגדל את אחיה הקטנים לאחר שהוריה מתו וכל הוויתה נועדה להם- לפרנס, לדאוג. אין פלא שבחרה לעסוק בסיעוד, גם נתינה וגם פרנסה מובטחת. אפילו האהבה הפתיעה אותה, מאחר ולא חשבה שנותר בה עוד משהו לתת, משהו לקבל, משהו לעצמה. ילדים לא נולדו להם אך החיים היו טובים, הרי תמיד ידעו להסתפק במועט, להנות ממה שיש לטבע להציע, להפיק ממנו את המיטב, להסתדר עם מה שיש.

הדרמות, הגילויים המפתיעים של הטבע האנושי, הסודות שסופם תמיד להתגלות, השקרים שאנשים בוחרים לספר כדי להגן על יקיריהם ולא פחות- על עצמם, כל אלה ועוד ניפרשים מול הקורא בשפה עשירה, מעמיקה, בכתיבה שכמו מגיעה ממחוזות אחרים, רחוקים, ממיטב הספרות העולמית הקלאסית. למיטיבי קרוא מובטחת הנאה צרופה.

מומלץ!

 

* וסבתא שלי היתה אומרת- לא חבל על העיניים?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת