00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

The Reporter

הדיסוננס הקרניסטי

זה קרה לפני קצת למעלה משנה: אחרי 16 שנות צמחונות עשיתי את הצעד הכמעט מתבקש מאליו והפכתי לטבעוני. בחודשים הראשונים זה היה קשה מלשאת ומדי פעם חטאתי בסלייס של פיצה או בחביתה, אבל כדי לא להתרופף ולאבד את הכיוון הייתי מזין את עצמי בחומר הסברה טבעוני הכולל מאמרים, תמונות ובעיקר סרטונים. וככל שצפיתי יותר בסרטונים האלה, שבהם רואים איך בני האדם משעבדים ומנצלים את חיות המשק ומתעללים בהן בצורה מזעזעת, כך הלכתי והתחזקתי עד שנפטרתי סופית מההרגל המגונה.

הקרניסט הוא ביטוי לאדם שאוכל בשר אך בקרב הטבעונים הוא מקבל משמעות רחבה יותר של כל מי שאינו טבעוני, כלומר גם הצמחונים, אלה שמתנזרים מאכילת בשר אך ממשיכים לצרוך מוצרים מהחי שמקורם בפגיעה קשה בבעלי חיים, הם סוג של קרניסטים. יש את ה"אנחנו" וכל השאר זה "ההם", הקרניסטים.

הקרניסטים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלה שלא שמים זין על בעלי החיים ורווחתם, אותם אלה שיכולים לצפות בסרטון אימה ולפטור ב"אז מה", או "ככה פועלת שרשרת המזון", ובקבוצה השניה המורכבת מאנשים שמודעים למצפון שלהם ולכן יימנעו לחלוטין מלצפות בסרטים או לקרוא מאמרים בנושא, מהפחד שהדבר ייגרום להם לשנות את תפיסת המציאות ואגב כך יגרום להם לשינוי מוחלט בחייהם.
על הקבוצה הראשונה אני לא מעונין להרחיב את הדיבור, כשם שאינני מפנטז על הזרעת אדמת טרשים והשקייתה בבחינת בזבוז מים לריק. אלו הם אנשים שבמצבי לחץ מסוימים גם יעיפו את הכלב שלהם מהבית, דרך הדלת או מהחלון, אך תמיד יגדירו את עצמם כ"אוהבי בעלי חיים". הדיסוננס שהם חיים בו כל כך עוצמתי שהם לא מוצאים בו שום פסול, גם כשאתה מוכיח אותו. דווקא איתם יש לי פחות בעיה, כי אנשים שיש להם לב אבן הוא לאו דווקא תוצר של חינוך לקוי אלא גם של גנטיקה כושלת.
הבעיה שלי היא עם אלה שמודעים להלך הרוחות שהולך וגובר למען זכויות בעלי חיים, אך מגינים בחירוף נפש על זכותם להמשיך ולממן את הטבח האינסופי, תוך השמעת צידוקים ותירוצים שהיו מביישים ילדים שטרם נגמלו מהחיתולים אם היו נאמרים על ידם. טענות כמו "שרשרת המזון", "הצורך בחלבונים", "האדם הוא קרניבור", "בשביל זה יש ניבים", "גם הטבעונות אחראית למותם של בעלי חיים" וכו`, כל הטיעונים הופרכו עד לאחרון שבהם. נהפוך הוא, מרבית הטיעונים של הקרניסטים הם למעשה סוג של תאונת עבודה, בעיקר בכל הקשור לאחריות לרעב העולמי וגזילת משאבי כדור הארץ, כאשר הטענה שלהם היא שהטבעונות אחראית למחדלים אלה.
רק על נושא אחד אין ויכוח והוא על הטעם. הטבעונים לא אומרים שבשר הוא לא טעים, אך ממתי הפך נושא קולינארי לצידוק קיומו של טבח של כ-60 מיליארד בעלי חיים יבשתיים כל שנה ?



הטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט, הביאו לפתחו של כל אדם שיש לו גישה למחשב, גישה גם לכמות בלתי נדלית של מידע, החל מלימודי קסמים וכלה במדריכים להכנת פצצות. על הדרך אפשר גם לתהות על קנקנה של המהפכה הטבעונית: האם זה באמת כל כך טוב ונחוץ כמו שעושים את זה, או שמדובר בטרנד חולף ולא משמעותי. וזה כל הענין - זה שם - במרחק לחיצת כפתור - כל אדם יכול לגלוש, לצפות, לקרוא, להסיק מסקנות ולחסל את הבורות לעד. בעידן של מידע כזה עצום, הבורות היא לגמרי בחירה אישית.
וכאן נמצא גם שורש הבעיה שלי איתם. אני שומע אותם בהפגנות, במקום העבודה, בין חברים, את הבורות שצפה לא בגלל שהבן אדם בחר בסופו של דבר לאכול מן החי, אלא להפך, בגלל שהוא מעולם לא הציב לעצמו בחירה אמיתית, אלא רק כניעה להרגלים ישנים שמקורם בשטיפת מוח שעבר מינקותו. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאין שום הגיון בשתיית נוזל הורמוני-גדילה של יונק אחר. מילא אם היינו מתעקשים לשתות חלב של הגזע שלנו, אבל של פרה ?! של עז ?! מה להורמונים שלהם ולנו ? אם זה לא נשמע לכם יותר מדי הזוי, סימן שתעשיית החלב עשתה עבודה מצויינת.

שני גורמים מרכזיים מונעים ממרבית הקרניסטים לעבור לטבעונות. הראשונה, כפי שנאמר, הוא הרצון או הפחד לשנות הרגלים ישנים. אך גדול מכך הוא הפחד להודות כי מדובר בהרגלים מגונים. חלק גדול מהאנשים לא אוהבים לעמוד בסיטואציה של "משתכנעים" זה גורם להם לאבד מההערכה העצמית, בבחינת הצבתו כ"חלש אופי", כאשר דווקא ההפך הוא הנכון - אדם שמשתכנע בצדקת הדרך ועובר ללכת בדרך שהיא לעתים קשה יותר מהקודמת הוא דווקא אדם חזק מאוד באופיו. אך כאשר הפחד לשנות הרגלים ישנים מתערבב עם הפחד להודות בחוסר מוסריותם - מתקבל נסיון תמידי לגונן על המעשים הבלתי מוסריים בדיונים או בטוקבקים.

במשך השנה האחרונה נחשפתי לזוועות תעשיית הבשר והחלב כמו עצב חשוף של שן שנגע בו ריכוז של סוכר. לא אחת ניסיתי לקדם את הסרטים האלה אצל חבריי וידידיי הקרניסטים. אלה שניאותו להקדיש דקה אחת מזמנם כדי לצפות בנעשה בבתי המטבחיים אפשר לספור על אצבעות כף רגל של תרנגול. לא מדובר על העדר זמן או על העדר סקרנות אלא על פחד. פחד מרתיע. הם מעדיפים לומר, כחלק מתהליך של שכנוע עצמי בלתי פוסק, שהם לא זקוקים לסרטים כי הם יודעים בדיוק מה נעשה שם ועדיין אין בכך כדי לשנות מאומה. שום מאמר על נזקים אקולוגיים ושום תמונה על מסנן חלב עמוס במוגלה לא ישנה את דעתם, כי הם אינם מאפשרים לעצמם חשיבה וזכות בחירה מושכלת.
כשנשאל פעם עו"ד פלילי שמייצג עבריינים כבדים על מצפונו, הוא השיב: "מצפוני תמיד נקי כי אני מעולם לא משתמש בו".
לא פעם קרניסטים אמרו לי "אני מעדיף שלא לדעת". מעולם לא נתקלתי בקרניסט שיבוא ויגיד לי: "אתה יודע מה, תן לי לראות, אני רוצה לדעת את כל האמת, אל תרחם עליי כמו שאני לא מרחם על מי שאני אוכל". כי מה שייקרה למרביתם, אחרי שהם יווכחו לדעת שאפשר לחיות, ולחיות מצוין ובאיכות חיים טובה יותר מבלי לאכול מהחי, תיוותר הבחירה להמשיך להתעלל ולטבוח בבעלי חיים כמעשה לא מוסרי במודע שלא לומר לשם תענוג מפוקפק, ואני מניח שמרביתנו לא מוכנים לסוג כזה של דיסוננס.
זהו אותו דיסוננס שגורם לנו להזדעזע מראש של פרה מונח במזרקה, אבל מקבל בשיוויון נפש את כל שאר החלקים ארוזים בניילון בתוך הסופרמרקט.
אני קורא לזה צביעות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פנומן 72 אלא אם צויין אחרת