00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בין הפסקאות- ספרים ועוד

ראיון עם הסופרת סוניה צוק

כפי שהבטחתי, מתנתי לחג שני היא ראיון שערכתי עם הסופרת סוניה צוק, שעל סיפרה "להפליג עם הגיל" כתבתי בשבוע שעבר.

קריאה מהנה! 

 

שלום רב סוניה וברוכה הבאה לבלוג "בין הפסקאות- ספרים ועוד".  אני מציעה שנתחיל עם מספר פרטים אישיים על האשה שמאחורי הסיפורים:

חג שמח חמדה, לך ולקוראי הבלוג. שמחה להתארח כאן.

מספר פרטים ביוגרפים:

גדלתי בחולון עם שני אחי, לבית שורץ.

כשסיימתי תיכון התגייסתי לצבא בגרעין נ"חל שנועד ל"אפיק". היתה זו הזדמנות להכיר חיי קיבוץ צעיר ברמת-הגולן, להקים היאחזות בגליל ולהדריך שנה בתנועת "הנוער העובד ולומד" בירושלים.

לאחר השרות הצבאי נשארתי בעיר שנה, במהלכה למדתי ספרות אנגלית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. את התואר עשיתי בתורת הספרות הכללית ובחינוך מיוחד, באוניברסיטת תל-אביב.

נישאתי לחיים צוק, נולדו לנו שישה ילדים ועסקתי בהוראה ובכתיבה .

מזה שמונה עשרה שנים אנחנו מתגוררים בכוכב-יאיר.

 

ש`: מהי הכתיבה בשבילך? האם את מוצאת בה פורקן אישי ורגשי, האם זו רק דרך לספר סיפור להנאת אחרים?

ת`:הכתיבה פונה לשני כיוונים: פנימה והחוצה.

חלק מהיצירות הן פרי עטוף באריזה אסתטית, של ניסיון לעשות קצת סדר רגשי.

הרבה מהן פשוט תוצר של פעילות מהנה ביותר.

עם זאת קיים גם הצמא לבדר אחרים. ברגע שאחוש שזה לא קורה, אחזור להתערטל במגרה.

 

ש`: מתי ידעת שזה מה שאת רוצה לעשות, לכתוב?

ת`: כשהייתי בכיתה א` או ב`, המורה החזירה חיבורים. בתחתית הדף שקיבלתי היה רשום באדום: לקרוא בכיתה.

לבי קפץ בחדווה. הוזמנתי לשתף את חבריי לכיתה בחוויה אישית שלא כמנהגי אז, בדיבור חפוז, נרגש בולע מילים אלא בשפה מסוגננת.

נעימת הקשבתם מלווה את כתיבתי עד היום.

 

ש`: איזה מקום תופסת הכתיבה בחייך? האם זו פעילות יומיומית או בהתאם לתקופה, כשסיפור מתחיל לעלות בך?

ת`: אבדיל בין "יצירת סיפור" ל"כתיבה".

יצירת סיפורים היא חלק ממערכת עיכול החוויות שלי.  לעתים, סיפורים נטווים תוך כדי התרחשותם.

כשהתלבטתי בנערותי אם לספר לאמי סיפור מסוים (יש המכנים זאתרכילות) הנחתי על כף אחת את הנזק שעלול להיגרם לגיבורי הסיפור, מכך שהם עוברים לאוזניה, ועל כף שניה את כמות ההנאה שאמי תפיק משמיעת הסיפור. פעמים רבות הכף הכריעה בעד לספר.

אסף אבידן שר:

"one day baby  we`ll.. think of all the stories that we could have told"

משפט יפייפה בעיניי. תחושות של החמצה הן מנת חלקנו, לא רק בזקנה, והדרך לדחות אותן היא לדאוג שתמיד יהיה לנו משהו לספר עליו.

בשנים האחרונות סיפורי יותר מועלים על הכתב. אולי משום שהמאזינה הראשית שלי, כבר לא איתי ואולי זהו ניסיוני לאחוז בדברים, ודיו עמיד יותר מהבל פה.

 

ש`: האם את מאמינה בקיומה של מוזה או שבעצם הכתיבה היא עבודה קשה- שני צעדים קדימה והרבה מחיקות אחורה?

ת`: החיים תובעים מאיתנו משאבים רבים ל"סידורים". ככל שאתה מזניח אותם ומתמסר ליצירה, אתה מגדיל את הסיכוי לכך ש"מוזה" תופיע.

דייקת חמדה בתארך את מלאכת הכתיבה: שני צעדים קדימה והרבה מחיקות אחורה, עם כי את הכינוי "עבודה קשה" הייתי משאירה לשידוך זוגות גרביים. התחקות אחר מילה נכונה היא עבורי פעולה מרעננת ביותר.

 

ש`: איזה חיבור יוצרת אצלך הכתיבה לילדים? האם זה מחבר אותך לילדה שהיית, לעולם של ילדייך? האם את רואה את עצמך כ"מבוגר האחראי" או מרשה לעצמך להשתחרר, לחוות את העולם מזווית ילדית?

ת`: הפן העלילתי בסיפורי הילדים שלי מתחבר למציאות היומיומית של ילדיי ואלו הרובד הסמוי יותר, מתחבר אל נושאים המעסיקים אותי כבוגרת (כולל הילדה שבי).

כך העלילה ב"להפליג עם הגיל",משפחה המתמודדת עם מעבר סבתא לבית-אבות, צמחה בעקבות תחושתי שלילדיי לא פנו בשפתם, כשאמי עברה לבית-אבות. הבחירה באבא צייר אפשרה לי להעביר להם מסר ש: "לעתים הבדיוני הוא חיוני".

 

ש`: האם התנסית בכתיבה למבוגרים? האם זה משהו שמעניין אותך, או שמצאת את המקום בו נוח לה להתבטא?

ת`: כתבתי למבוגרים יותר מאשר לילדים.

יש מספר יצירות שהייתי שמחה שיקבלו טיפול נאות:

"תל-גיבורים" - רומן (או נובלה) שנכתב בעקבות רצח רבין, המעמת במשפט שדה בדיוני את גיבורת הסיפור עם מרגלית הר-שפי.

"ראש גדול, ראש קטן" - אוסף מצבים הקשורים ללידה, הניתנים מנקודת מבט של תינוק ושל הורה.

סיפורים קצרים וסיפורי ילדים (ביניהם "להתחפש למשהו מיוחד" שארחיב אודותיו בהמשך).

 

ש`: מהיכן מגיעים הרעיונות לסיפורים? האם מחוויות אישיות, ממעגל רחב יותר? האם דמיון פעיל הוא הכרחי לכתיבה?

ת`: לצערי, דמיוני מוגבל והרעיונות ליצירות לקוחים רובם מהמציאות.

 

ש`: מי הראשון שקורא את כתב היד? האם את משתפת תוך כדי תהליך?

ת`: בתקופה זו, ה"קורבנות" הראשונים הם אלו שנמצאות בקרבתי, בנותיי הצעירות דפנה (15) ומאיה (8). אני מתייעצת איתן הן לגבי תכנים והן בבחירת מילים.

את ליאת(25), אסנת (22) ויואב (20), בשל היותם רוב הזמן מחוץ לבית, אני משתפת בד"כ בשלבים האחרונים. ליאת העוסקת בתיאטרון ולומדת עריכה לשונית, עשתה הגהה אחרונה לספרי "להפליג עם הגיל".

 

ש`: ספרך "להפליג עם הגיל" מוצג בפני קהל הקוראים בצורה ייחודית. איך עלה הרעיון להציג תערוכת סיפור? האם גם את ספרייך הבאים תבחרי להציג כך?

ת`: "להפליג עם הגיל" הוא סיפור שכתבתי לפני כעשר שנים.

נדב, בני היקר שהיה בן ארבע וחצי כשאמי עברה לבית-אבות, היה לנגד עיני כשהסיפור נכתב ולכן, באופן חריג קראתי לילד בשמו.

כעבור מספר שנים נדב חלה בסרטן ונפטר חצי שנה אחרי.

החלטנו להוציא את הסיפור לאור ב"הוצאת זק".

ערכתי שינויים כדי לעבות את הדמיון לנדב ופניתי לטליה אלון, שאת עבודותיה הכרתי דרך האינטרנט, בבקשה שהאיורים יתבססו על תמונות וסרטונים של בננו.

לדעתי, טליה עמדה בהצלחה רבה במשימה.

במהלך השנה בה עבדנו על הציורים חלחלה לתוכי הידיעה שעלי לעשות מעשה משמעותי עם הציורים וכך עלה רעיון תערוכת סיפור-ציור: תערוכה בה מוצגים כל הציורים, שלושים וארבעה, כשלצידם הטקסט כך, שמי שמסייר – קורא סיפור.

תחילה זה הוצג בכוכב-יאיר אחר-כך במדיטק בחולון, שם התקיים אירוע השקת הספר ובהמשך גם באוניברסיטת תל-אביב.

מספטמבר 2011 התערוכה נודדת בין מוסדות תרבות שונים ואני מקיימת שיחות גלריה. רוב השיחות הן עם תלמידים ומורותיהן שמגיעים בזמן הלימודים. באחת מהן זכיתי לפגוש אותך מלווה את כיתת בתך.

חלק מהשיחות מתקיימות עם מבוגרים ואחרות עם משפחות על שלושת דורותיהן.

יש לי סיפוק רב מפעילויות אלו בהן אני עדה לתגובות קהל הקוראים, תוך כדי התוודעותם הראשונה אל הסיפור. הילדים מעלים רעיונות המשפיעים על השיחות, שכל הזמן מתחדשות.

נקודה נוספת, חשובה ביותר, היא שבדרך זו אני משתפת את בני בחיי היום-יום שלי.

עבור רוב הילדים, אני מאמינה, נדב נשאר דמות בדיונית.

בשל התגובות החמות לרעיון תערוכת הסיפור-ציור, יצאתי עם תערוכה נוספת ששמה:

"להתחפש למשהו מיוחד".

זהו סיפור קליל בחרוזים שאיירה מרב שגיב, ואני מקווה שבקרוב יצא לאור גם כספר.

 

ש`: ספרי קצת על מיפגשי הקוראים בספריות ברחבי הארץ. האם זכור לך מפגש אחד במיוחד?

ת`: המפגשים כוללים שלושה חלקים: בחלק הראשון אנחנו מסיירים וקוראים את הסיפור. לאחר מכן הילדים נשלחים לטייל חופשי בין הציורים (דבר שהם ששים לקראתו) ומבצעים שתי משימות: הראשונה נעמדים ליד ציור שמוצא חן-בעיניהם. לפי בחירתם אני קובעת איזו מדבקה יקבלו. המשימה השניה היא, לאתר היכן הסביבה "נכנסת" לסיפור. אחר-כך, אנחנו מתכנסים ומשוחחים על ההבחנה בין המושגים: "מציאות ספרותית" ו"בדיון" ולבסוף מסכמים את תפקודי האמנות בחיינו (כולם מופיעים בספר). נושא בית האבות נידון, בהתאם לתגובותיהם של הילדים.

בכל מפגש קורה משהו ראוי לציון לכן אבחר באחרון, שהתקיים החודש בהיכל התרבות "יד שטרית" בטבריה.

די בהתחלה, בלט ילד שהתהדר בקוקו ארוך והיה מאוד פעלתן: דילג קדימה לציורים, קרא בקול מהטקסטים וגם התעסק בעניינים אחרים עם חבריו. בסוף השיח ניגש אלי ושאל אותי לגילי. המורה היסתה אותו ואמרה לו שלא שואלים שאלה כזאת. כולם החלו לשים פעמיהם החוצה והוא עמם. כעבור מספר שניות חזר לבדו ושאל שוב לגילי. עניתי לו: "51". חיוך גדול התפשט על פניו כשאמר: "עכשיו אני יודע למה כתבת את הסיפור הזה".

 

ש`: משהו שחשוב לך שידעו עלייך

ת`: היות ויצירות רבות משקפות דמויות ואירועים הלקוחים מן המציאות,  אני מקדישה זמן רב בחיפוש אחר ניסוחים שיבטאו נאמנה את הרעיונות אך לא יפגעו באיש.

אם בכל זאת מישהו נפגע, אני מתנצלת בכנות ורוצה להבהיר שלא היה בכוונתי הדבר.

 

ש`: משהו שהיית מאחלת לעצמך בפרט ולספרייך בכלל.

ת`: "אם הייתי יכול

לכתוב את כל חיי

היה טוב.

אך איני

שכן,

אם אכתוב

את הכל

רק אכתוב

ולא אחיה

אז מה אכתוב?!"

שיר זה כתבתי בגיל 16 כשחשתי שקצב האירועים, המשמחים והמעציבים בחיי, הוא כה גדול שאיני מצליחה לכתוב על הכל.

היום אני כותבת יותר. מקווה שאין הדבר מרמז שאני "חיה" פחות לכן, אאחל לעצמי להיות מחוברת חזק לחיים ועם זאת להצליח להעביר לאחרים ייחודיותם של דברים.

 

ש`: היכן ניתן לרכוש מספרייך ולהזמין פעילות?

ת`: את ספרי "להפליג עם הגיל" ניתן לרכוש ב"צומת ספרים", "סטימצקי", "הוצאת זק" ואצלי.

את תערוכות סיפור-ציור ושיחות גלריה

"להפליג עם הגיל"

ו"להתחפש למשהו מיוחד"

ניתן להזמין בשיחה טלפונית עמי.

מס: 0523-668753.

אשמח גם ליצירת קשר בכתובת: soniats@walla.com או בפייסבוק.

 

תודה רבה לסוניה צוק על הפתיחות ושיתוף הפעולה. תגובות ותובנות יתקבלו בברכה.

חג שמח!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ספרותי1 אלא אם צויין אחרת