11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

המלצות לסרטים ישראלים

30/03/2013
המלצות לסרטים ישראלים

בשבוע האחרון יצא לי לראות כמה סרטים ישראלים, אז החלטתי לכבוד חג הפסח לפרסם רשומה ובה כמה מילים על כל סרט.
אני יודע שבד"כ אני מפרסם סיפור או משהו שקשור לחג, אבל היות ובשבוע האחרון ראיתי חמישה סרטים ישראלים, החלטתי לשתף קצת בדעתי על הסרטים הללו.

חשוב לי לציין שפחות אשים דגש על העלילה אלא יותר להתרשמות שלי מהסרטים השונים (וזאת משום שאת התקצירים ניתן בקלות למצוא היום בכל מיני אתרים).
היות והפוסט די ארוך, אתם יכולים לגשת ישר לסרט שהכי מעניין אתכם :

  1. למלא את החלל
  2. המשגיחים
  3. העולם מצחיק
  4. לילסדה
  5. למראית עין

 למלא את החלל (רמה בורשנטין, 2012) 

כל מי שמכיר אותי  או קרא רשומות קודמות בבלוג בטח יודע שיש לי זוג חברים מחסידות בעלאז. אחת החסידויות הכי קיצוניות שיש  (לא הכי, אבל היא נחשבת לדי קיצונית). אני לא אספר על איך הכרתי את זוג החברים הללו, רק אומר שקוראים להם מרלין וארז והם פשוט אנשים מקיסימים.
בלי קשר אליהם יש לי עוד זוג חברים חרדים טליה ויוריאל (שהם ליטאים) ואני אומר להם מדי פעם (גם למרלין וארז וגם לזוג הזה) שהעולם שלהם מאוד מרתק בעיני. (כמובן שיש לי עוד חברים חרדים שלא הזכרתי כאן, אבל הזכרתי את שתי הזוגות הללו, כי הסרט הנ"ל הזכיר לי אותם...).
שיצא הסרט "למלא את החלל" הבנתי שיש לי כאן הזדמנות אדירה להציץ קצת יותר פנימה לתוך העולם שלהם....
בדיוק לפני שבוע הייתה הקרנה מיוחדת של הסרט בבית אבי-חי בירושלים עם רמה בורנשטין (שיצרה את הסרט) ועם מרלין וניג (כן, אותה אחת מלמעלה). ידעתי שיש לי כאן הזדמנות שלא כדאי לפספס ואפילו שלא הרגשתי ממש טוב הלכתי לראות את הסרט.

הסרט עצמו היה מדהים בעיני. הוא גם מצחיק, גם עצוב, גם מותח וגם מרגש.
רמה בורנשטין עשתה עבודה מדהימה ודרך הסרט הזה היא מאפשרת לנו הצצה לעולם החרדי. אני זוכר שבשיחה שהייתה אחרי הסרט היא דיברה על כך שהיא לא ממש בטוחה שזה בסדר שהיא עוסקת בקולנוע (או משהו דומה).
ניגשתי אליה אחרי שכל האירוע נגמר ואמרתי לה שבעיני היא עושה כאן משהו ממש חשוב - היא מאפשרת לנו לראות עולם שרובנו לא באמת מכירים.
אפילו אני, שמדי פעם בא לבקר את החברים החרדים שלי ראיתי לא מעט דברים חדשים בסרט.

נכון, יש גם קטעים קצת קשים בסרט (למשל זה שדורשים מילדה בת 18 להתחתן עם בעלה של אחותה שנפטרה וכבר יש לו (או להם) ילד. בחברה החילונית אני לא מאמין שדבר כזה היה קורה, אלא אם זה היה מגיע משניהם, אבל בשום פנים ואפן לא היו מעלים את זה אם אותה ילדה לא הייתה מעלה), אבל אני חושב שזה בדיוק אחד הדברים הכל-כך יפים ומדהימים בסרט - הוא מראה לנו את החברה החרדית מבפנים, מראה לנו איך הם רואים דברים באופן שונה מאיתנו. למשל: כל הסרט, אפשר לומר, סובב סביב אותה דילמה של שירה (הדס ירון) אם להתחתן עם יוחאי (יפתח קליין), בעלה של אחותה שנפטרה או לא.
בתור צופה, חשבתי על כך  שאולי השאלה המרכזית כאן היא האם היא באמת אוהבת אותו או לא, אבל בגלל החברה שבה היא חיה, היא לא באמת יכולה לומר לו דבר כזה (שהיא אוהבת אותו או לא), אלא היא צריכה לרמוז לו את זה בדרכים אחרות.

את הילדה החרדית משחקת הדס ירון בצורה פשוט מדהימה ומשכנעת (אזכיר אותה גם בסרט אחר שלא ידעתי שהיא משתתפת בו וראיתי אותו בגלל סיבה אחרת - "למראית עין"). בכלל הליהוק של הסרט הזה הוא מעולה לטעמי והשחקנים משדרים משחק אמין ומעולה.
אפילו שזה נשמע תמוה, הסיפור הזה הוא משהו שבאמת יכול להתרחש וכמו שמרלין אמרה באותו ערב: "שואלים אותי אם ככה זה אחד לאחד בחסידות, אז אני אומרת שכן."

שורה תחתונה: מאוד מאוד אהבתי את הסרט הזה ואני כל-כך שמח שיצא לי לראות אותו, הן אני אוהב אותו מבחינת העשייה (צילום, ליהוק, משחק וכו`...) והן מבחינת התוכן שלו.
ההמלצה שלי אליכםהיא לראות אותו, כי באמת מדובר בסרט מעולה. רק אני חייב לומר שמי שלא באמת מכיר את החברה הזאת יכול קצת להסתייג ממנה אחרי הסרט, אבל חשוב לזכור שהחברה החרדית היא חברה מגוונת עם כל מיני זרמים והסרט מציג זרם מאוד מאוד קיצוני.
רק חשוב לי לסיים בכך שאומר שבעיני הסרט הזה מציג דבר אחד מאוד חשוב - שגם החרדים הם בני אדם, בדיוק כמונו החילונים, גם להם יש רגשות וגם הם, אוהבים, כועסים, צוחקים, מתרגשים, שמחים. אפילו שיש לנו לפעמים נטייה לראות אותם כמו עדר, צריך לזכור שהם גם בני אדם.


(רותם זיסמן כהן ורועי אסף מתוך הסרט "המשגיחים")

המשגיחים (מני יעיש, 2012)

הסרט הזה הוא מסוג הסרטים שאני הכי אוהב לראות -  סרטים שגורמים לך לחשוב אחרי שאתה רואה אותם (גם "למלא את החלל" הוא כזה בעיני). סרטים שמשאירים לך כל מיני נקודות לחשוב עליהם, סרטים שמעלים בך כל מיני תהיות.
כמו ש"למלא את החלל" מדבר על זרם אחד ביהדות (החרדים מהחסידות)  "המשגיחים" מדבר על זרם אחר - על צעירים דתיים שנוהגים באלימות כלפי מי שלא מכבד את הדת (בעיניהם).
המשגיחים הוא סרט כזה שנקודת המוצא שלו היא השאלה היכן עובר הגבול בין אדם מאמין לבין פאנטיות. מדובר על חבורה של שלושה צעירים דתיים מבת-ים (עיר הולדתו של מני יעיש שאף הוא גדל בבית מסורתי [ע"פ ויקיפדיה]) שדואגים שלשכונה שלהם יהיה צביון מסורתי וכל מי שמחלל זאת הם מתנהגים כלפיו באלימות.
הכל משתנה כאשר מגיעה לשכונה מישהי בשם מירי (רותם זיסמן כהן) אשר גורמת לאבי בכר (הדמות הראשית, אשר אותה משחק רועי אסף) להתאהב בה.
הסרט עצמו, כך נראה לי, עוסק בין השאר בדילמה של אבי בין להיות איתה לבין להיות עם חבריו.

אני יודע שרבים יסתייגו מההנהגות האלימה של החבורה ויגידו "ככה לא מתנהגים דתיים" או "הם ממש לא מייצגים את הציבור הדתי", אבל דווקא בגלל זה אני חושב שהסרט הופך להיות מעניין יותר
אחד הדברים שאהבתי מאוד בסרט הזה זה שהרב המקומי של השכונה- אהרון (גילי שושן) אומר לאבי שאין לו מה לדאוג ושהקב"ה נותן לו כלים כדי שיוכל להתגבר על כל מכשול (או משהו בסגנון). בהתחלה חשבתי שאולי המכשול המדובר הוא מירי, כלומר, אבי מנסה לראות איך הוא יכול לא לתת למירי להסיח את דעתו, (כי היה נראה שזה מה שמפריע לו) אבל אחרי הסרט חשבתי אחרת לגמרי  - הגעתי למסקנה שהמכשול הוא דווקא החברים שלו שגוררים אותו למעשים אלימים ומירי היא מי שמצילה אותה וזה משהו שממש אהבתי.

המשחק עצמו טוב מאוד, את רוב השחקנים הראשים לא הכרתי, והיה להם משחק משכנע.
גם רותם זיסמן כהן שיחקה מדהים ואני מציין את זה כי היא שיחקה בלא מעט סרטים שאני אוהב ותמיד, אבל תמיד, המשחק שלה היה מדהים בעיני והצליח לכבוש אותי.

אחת הסיבות שאני אוהב סרטים מהסוג הזה ("המשגיחים" ו"למלא את החלל") זה כי הם מדברים על נושא שמאוד מעניין אותי וחשוב לי - זהות יהודית וישראלית.

שורה תחתונה: סרט טוב ששווה צפייה. אך רק אזהרה אחת - בסרט עצמו יש כל מיני סצינות אלימות, ככה שאם זה מפריע לכם יכול להיות שזה קצת יהרוס את חווית הצפייה. אבל אם אתם שואלים אותי - אני ממליץ על הסרט הזה בחום!!


חלק מהקאסט של "העולם מצחיק" (שמי זרחין שני משמאל).

 

העולם מצחיק (שמי זרחין, 2012)

שמי זרחין הוא בעיני אחד היוצרים הכי מוכשרים שיש לנו כאן. סרטיו הקודמים "הכוכבים של שלומי" ו-"אביבה אהובתי" פשוט גרמו לי לבכות ואני יכול לומר שאפילו היום, אחרי שכבר ראיתי כל אחד מהסרטים הללו מספר פעמים, הסרטים הללו עדיין ממש מרגשים אותי וגורמים לי לבכות.
כי יש משהו כל-כך מיוחד ומקסים בכתיבה של שמי זרחין שהופכת את הסרטים שלו (ואת שאר יצירותיו) למשהו כל-כך מרגש, אמיתי ומקסים. משהו שאתה פשוט נשאב לתוכו.
הסרטים שלו פשוט נכנסים לתוך הנשמה. הסרטים שלו הם בין הסרטים הכי האהובים עלי, בין אם זה בגלל סיפורי המסגרת של הסרט ובין אם זה בגלל צורת הכתיבה המעולה שלו. 
את הסרטים שלו (אלו שראיתי) אהבתי בעיקר בזכותו - בזכות הכתיבה המעולה שלו.
כש"העולם מצחיק" יצא לאקרנים היה לי ברור שאלך לראות את הסרט (ואם לא בקולנוע אז הזדמנות אחרת) למרות שמהתקצירים על הסרט קצת חששתי, חששתי שהסרט הזה הוא כבר לא כמו קודמיו ("הכוכבים של שלומי" ו-"אביבה אהובתי") שהוא כבר לא ירגש אותי כמו שאר הסרטים.
לפני מספר ימים ראיתי בפעם הראשונה את הסרט. אני חייב לציין שבהתחלה באמת הרגשתי שהסרט לא זורם ומה שחששתי ממנו כנראה התממש - הסרט הזה כבר לא מגיע לרמה של סרטיו הקודמים של זרחין ואני רואה אוסף של סיפורים שלא ברור לי מה הקשר בניהם. אבל, אחרי חצי שעה בערך זה קרה... הקסם שבכתיבה של זרחין התחיל להשפיע ונשאבתי לתוך הסרט. פתאום התמונה נהייתה יותר ברורה והייתי מרותק לסרט הזה ממש כמו שהייתי מרותק לסרטיו הקודמים.
הבנתי שככל הנראה הסרט הזה, וזה אחד הדברים המדהימים בו, עובד בכיוון ההפוך: בדרך כלל אנחנו בתחילת כל סרט מקבלים את התמונה המלאה ורק אז יורדים לפרטים. ב"העולם מצחיק" מה שקורה הוא בדיוק ההפך - מתחילים מהפרטים הקטנים כאשר התמונה הכללית אינה ברורה בכלל ולאט לאט היא הולכת ומתבהרת.
אין ספק שזה אחד הדברים שעושים את הסרט.

בנוסף לכך יש עוד לא מעט דברים שהופכים את הסרט הזה לכל-כך מדהים.
אני רק אציין שגם מקראית התקציר של הסרט לא ממש היה לי ברור על מה הסרט מדבר, כי זה היה נראה לי כאילו מדובר על כמה סיפורים שונים שאין בניהם קשר. אבל בסוף הקשר מתברר והופך את כל העלילה למרתקת במיוחד.

גם כאן, כמו בשאר הסרטים של זרחין, המשחק של השחקנים פשוט מעולה, גם הצילום וגם המוזיקה (המקורית, של יונתן בר-גיורא).

שורה תחתונה: תראו את הסרט הזה! אפילו שהוא קצת קשה ומורכב (שמעתי ביקורת, לפני שראיתי את הסרט, שהסרט הזה הוא עצוב. אני לא ממש מסכים איתה וחושב שהוא לא כל-כך עצוב אלא יותר מתאים לומר שהוא סרט קשה ומורכב) הוא שווה צפייה. ממליץ בחום על הסרט הזה וממליץ לכם לנסות לראות בהזדמנות הראשונה שתהיה לכם.
באמת שתוך כדי צפייה התחשק לי פשוט לנסוע לטבריה (עיר הולדתו של שמי זרחין), כי באמת שהסרט הזה כבש אותי וכל-כך שמחתי שיצא לי לראות אותו.
שמי זרחין הוא אחד היוצרים שאני הכי אוהב ומעריך!

 

לילסדה (שמי זרחין, 1995)

את הסרט הזה החלטתי לראות משתי סיבות: האחת - בגלל שזה סרט שמי זרחין (וישר שראיתי שזה סרט שלו התחשק לי לראות את זה), השניה - בגלל שאוטוטו פסח ומהשם נובע שהסרט עוסק בליל הסדר.
אני לא ארחיב יותר מדי על הסרט רק אומר שהוא סרט טוב, אבל כנראה הפריצה הגדולה של זרחין הגיעה ב-"הכוכבים של שלומי" (ככה זה לפחות נראה לי). זה לא שהסרט לא טוב, הוא טוב בהחלט, אבל הסרטים הבאים של זרחין עולים בעיני בהרבה מהסרט הזה.

בהתחלה גם כן חשבתי להפסיק לצפות בו (אחרי חצי שעה בערך), אבל אחרי שהמשכתי קצת לראות נשאבתי לתוך העלילה והסרט הפך להיות מרתק ומעניין.

הסרט עצמו הוא על משפחה שמתכנסת לליל הסדר בבית של הסבא והסבתא (גילה אלמגור ויוסף שילוח ז"ל) ומתאר את כל ההתרחשויות שם ואת כל הבלאגן.
יש קטעים מצחיקים וקטעים מרגשים, לכן הסרט עצמו הוא חביב מאוד.

שורה תחתונה: זה לא אחד מסרטי הדגל של זרחין (לטעמי). הסרט טוב, אבל הוא לא סרט "חובה", לכן אם יש לכם הזדמנות לראותו אותו - כדאי לכם, אבל רק במידה וזה מזדמן לכם. אם אתם אוהבים את הסרטים של זרחין, יש יותר סיכוי שהסרט הזה יקלע לטעמכם, לכן במידה ואתם אכן מתחברים מאוד לסרטם של זרחין, הייתי ממליץ לכם יותר לראות את הסרט הזה.
*אני יודע שיש עוד סרט אחד אחרי "אביבה אהבותי" ששמי זרחין היה שותף לכתיבת התסריט שלו - "נודל", אבל לצערי עוד לא יצא לי לראות את הסרט הזה ואני מקווה שיצא לי לראותו בקרוב...


הדס ירון (מימין) ואביגיל הררי (משמאל) מתוך הסרט "למראית עין"

 למראית עין (דני סירקין, 2006)

את הסרט למראית עין ראיתי בגלל אביגיל הררי. צפיתי בה משחקת ב"האי" (סדרה מעולה מאת גיורא חמיצר ששודרה בערוץ הילדים למנויי HOT) וממש התאהבתי במשחק המעולה שלה. היה לי ברור שהיא שחקנית מצוינת בתחילת דרכה ושאם היא תמשיך בתחום המשחק צפוי לה עתיד מזהיר. "האי" שודרה לפני מספר שנים וכבר אז ידעתי שאביגיל משחקת בסרט הזה אבל משום מה לא יצא לי לראות אותו וחיכיתי להזמדנות הראשונה שתצא.
למזלי זה קרה לפני מספר ימים וממש ממש שמחתי שיצא לי לראות את הסרט. אני מניח שאם אביגיל הררי לא הייתה משחקת בו היה לסרט הזה סיכוי הרבה יותר קטן שאראה אותו.

הסרט מספר על יערה, בחורה צעירה ועיוורת שחברתה הטובה ביותר (בילדותה) שהיא גם בת-הדודה שלה, טליה, התאבדה. אותה בחורה צעירה חוזרת מארה"ב מיד שהיא שומעת על כך ומתחילה לחקור את נסיבות מותה של חברתה ומגלה כל מיני דברים מפתיעים על העבר המשותף לשתיהן (לא אספר יותר כדי לא להרוס לכם את הסרט...).
את הסרט ניתן לחלק שני חלקים מקבילים: החלק הראשון זה ההווה  - שבו טלי שרון משחקת את יערה (הנערה העיוורת) והחלק השני הוא החלק של העבר שבו אביגיל הררי משחקת את יערה והדס ירון את טליה.
המשחק של כל השחקנים בסרט מעולה והופך את הסרט להרבה יותר מרגש.
ישנם מספר דברים, מעבר למשחק שגרמו ממש לאוהב את הסרט הזה:
1. הסרט מדבר בעיני על חברות מאוד אמיצה ועל אמון ונותן לנו הסתכלות מזווית מאוד מעניינת על הנושא של אנשים מוגבלים ועיוורים בכלל.
2. בעיקרון, ברוב הסרטים שאנחנו רואים, יש דמות שדרכה אנחנו רואים את הסרט, כלומר דמות שדרכה אנחנו רואים את כל ההתרחשויות בסרט (בחלק מהמקרים זה קצת יותר מורכב וזה לא בדיוק דמות אחת, אבל לא אכנס לנושא הזה כאן). המעניין בסרט הזה הוא שאנחנו רואים את ההתרחשויות דרך העיניים של יערה, העיוורת (ולכן לא סתם הדגשתי את המילה "רואים") שלא רואה כלום, לכן אנחנו בעצם רואים את כל העלילה דרך עיניים של מישהי שלא יכולה לראות.
אני מניח שזה בזכות התסריטאית נועה גרינברג שכתבה תסריט מדהים (אני לא ראיתי את התסריט, אבל מהסרט ניתן להניח שהוא כזה). אני חושב שבהחלט ראוי להזכיר אותה בהקשר של הסרט, כי אין ספק שהסרט מדהים בין השאר (אם לא בעיקר) בזכות התסריט....

הסרט הזה, מעבר לכך שהוא מעולה, יכול ללמד אותנו המון על עצמנו ועל כל מה שקשור לחברות אמיתית ומעלה לא מעט שאלות.

יצירות נוספות של דני סירקין: "שתי דקות מפארדיס" ו"הללויה".

שורה תחתונה: ממליץ לכם בחום לראות את הסרט הזה. אפילו שהוא קצת קשה ועצוב, אני חושב שאפשר רק לקבל וללמוד ממנו. הסרט עצמו פשוט מצוין וכל מילה נוספת מיותרת....

 

כמובן שיש עוד מה לומר על כל סרט, אבל החלטתי להביא רק קצת...

 

שיהיה לכם חג פסח כשר ושמח .

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת