00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

מפגשיי עם אליהו

25/03/2013

 


קרוב ל לוודאי שאני נמנית על בודדים בכדור הארץ, שראו את אליהו הנביא בלבושו האנושי. לא ברור אם הקשר המיוחד בינינו נוצר עם לידתי, דווקא בליל הסדר, לפני כך וכך שנים. אבל ייתכן שאליהו עקב אחרי התפתחותי ועם הזמן חש, שהוא רוצה לפגוש אותי אישית.

בת תשע הייתי בליל הסדר המתואר. הלכנו לחגוג את ליל הסדר בבית סבי מנדל וסבתי רוחל הוריו של אבי. מנדל ורוחל היו דתיים חרדיים. עם זאת היו סובלניים כלפי החילונים שבסביבתם וכמובן כלפינו. אחי טומי`קה ואני היינו הנכדים היחידים שהיו למנדל ולרוחל בארץ. שאר אחיו של אבא טרם עלו לארץ. הסדר התנהל כהילכתו, בצריף של הסבים. הגיע זמנו של אליהו להיכנס. אני כמובן רצתי ראשונה לעבר הדלת ופתחתי אותה.

ושם הוא עמד, אליהו: בתחילה ראיתי זוג רגליים מכוסות חלקית על ידי מעיל שחור. הרמתי את עיני עוד ועוד, ואליהו לא נגמר. קרוב למשקוף הדלת ראיתי את ראשו, חבוש מגבעת שחורה. עיניו הסתכלו בי בראש נטוי מטה, וידו הימנית הייתה מורמת בעמדה של נקישה בדלת, שמן הסתם לא עלה בידו לבצע. אפו היה ארוך במוגזם, והוא הרכיב משקפיים במסגרת שחורה.
אני לא הוצאתי הגה, אבל אם מורתי לעתיד דבורה, שרצתה ללמד אותי התעמלות, אך נכזבה שוב ושוב עד שקצף עלה מפיה, הייתה רואה את המאוץ שלי אל אבא, היא הייתה משנה את דעתה עליי. מה גם שבסוף המרוץ קפצתי על צווארו של אבא כקוף רזוס יתום.

כולם פרצו בצחוק גדול. כי הבא היה רווס-באצ`י, השכן מהצריף הסמוך. אשתו מתה זמן קצר לפני כן, מפראס,הוא נותר ערירי ועל כן סבתא הזמינה אותו בבחינת "כל דכפין ייתי ויכול".
אני צריכה להתעכב מעט על סיבת מותה של רווס-נני. אם אתם לא הונגרים, אין לכם מושג מהי המחלה שהוזכרה כסיבת המוות. והאמת, חוץ מההונגרים ורופאיהם, בשום עדה לא מתים מהמחלה הזאת. "פראס" פירושו "עזאזל”. מי שמקבל פראס מת מזה, אין מרפא ואין הצלה. הסיבה השנייה למוות נורא וחטוף, היא "הידג ראז`אש”. שזה בעצם "נרעד מקור" עד אל מחוץ לחיים. אפשר אולי לחשוב שלרופא ההונגרי אין מושג ירוק מה המחלה שהמיתה את יורד הדומה. אבל אני לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי כך. כי ההונגרים הזקנים ידעו בוודאות שיש מחלות כאלה, ופחדו "מהידג ראז`אש" יותר מאשר מסרטן.

אני יודעת שאנחנו כאן בעניין ליל הסדר, אליהו הנביא וכו`. לא שכחתי. אבל מאחר שהעליתי את סיבות המוות של ההונגרים, לא אהיה שלמה לולא ציינתי מחלה נוספת, שגם היא לדעתי תוקפת רק הונגרים זקנים: הצוג. ואני ממש לא רואה מתי תהיה לי הזדמנות אחרת לדבר עליה. צריך לדעת שאם לא תדע צוג מהו, אין סיכוי כלל להבין את התרבות ההונגרית. התרגום אני מניחה הוא "רוח פרצים", אבל אל נא תאמינו לזה. "רוח פרצים" יש כאשר שני פתחים/דלתות/חלונות פתוחים, בכיוונים מנוגדים של שושנת הרוחות. ואז נוצרת מערבולת אויר חזקה, שמעיפה ניירות, מרקידה תמונות על הקיר וטורקת דלתות. "רוח פרצים" רחוקה מלהיות "צוג”. צוג היא רוח פרצים סובטילית, דקיקה, מטעה, לא מרעידה עלה, ולא מורגשת על ידי שום בן אנוש, אלא כשהיא מגיעה לראשו ולעורפו של ההונגרי הזקן. הוא יכול לשבת בשקט על כיסאו, בבית חם כמו גיהנום ואז הבאצ`י (הדוד) מרים אצבע סדוקה לאוויר ולוחש ברעד "צוג”. אז הוא קם, מתרוצץ בבית, סוגר פתחים אפילו קטנטנים בחלונות בדלתות ובתריסים, שם מגבת מתחת לדלת הראשית הוא חוזר לכיסאו, אבל הצוג מצידו מתפקע מצחוק וממשיך להיכנס לגוו המקליש של ההונגרי. הזקן שם צעיף צמר על ראשו ועוטף את צווארו, והוא לגמרי מדוכא כי חם לו, אבל הצוג לא מרפה. ככה: מצוג לא מתים, לפחות לא מיד, אבל מי שנוטה לסבול מהרבה התקפי צוג, בסוף יקבל "הידג-ראז`אש" ומה זה הוא הולך לעזאזל. כמו שאומר הפתגם ההונגרי השנון, שמסכם את העניין באלגנטיות: "שוק פינגשנאק סארש או ווגה" – שזה "הרבה נפיחות ייגמרו בפעולת מעיים" ואני עידנתי כל אחת המילים, כי ההונגרים מאד גסים, ואשה כמוני לא תרד לרמה הזאת.


נחזור לאליהו. מאז האירוע עם רווס -באצ`י למדנו עוד הרבה על התשבי, אבל אני מצידי ראיתי אותו בעיני רוחי רק במראהו של רווס-באצ`י. ראיתי אותו מעלה באש את נביאי הבעל בכרמל, כאשר מעילו השחור מתנופף ברוח, וגם ראיתי אותו עולה במרכבת אש בסערה השמימה, כאשר הוא אוחז במגבעתו השחורה לבל תעוף ברוח, ועיניו בוערות תחת ומשקפיו השחורים.

כשסבא מנדל הלך לעולמו, חדלנו לחגוג את הסדר. היה בסדר גמור.
נישאתי. לא היה בסדר גמור, אבל במשפחתו היה מקובל לחגוג את הסדר. איזו ברירה הייתה לי. לא היה בסדר ב"סדר”.
אחר כך האיש הלך, ואנכי התחלתי לעבוד על פיתוח האישיות המיזנטרופית, להתרחק מכל טקס, להתרחק באופן כללי מבני אדם. היה בסדר גמור.
אבל מה? בבית שני ילדים קטנים. הגדול עוד זכר סדרים משפחתיים. לקטן ניפחו את הראש בגן: תביאו ביצה קשה, תביאו חסה, תביאו מצות, תביאו צימוקים נעשה יין. אחר כך הישקו את הקטנים במים המאוררים שהבאישו על הצימוקים. ועשו "סדר”. הגננת ציוותה על הילדים להשתתף ב"סדר" בביתם.
הקטן יונתן בן שלוש. מאד רוצה סדר ורוצה את אליהו הנביא. אני מספרת לו על רווס- באצ`י, והוא מתפקע מצחוק.וכל ערב אני מספרת מחדש, וכל ערב הוא צוחק וצוחק.
לבסוף הוא מבקש שנעשה סדר, ושואל אם אני אוכל להזמין את רווס-באצ`י גם לסדר שלנו. בשלב זה מר רווס הוא גוויה עתיקת יומין, מיובשת כקלף זה, ולא זמין אפילו להזמנות מנשיא המדינה.
אני מסבירה לילד , שוב ושוב, שאליהו לא ממש ניגלה לאנשים. הוא בא ברוחו בלבד. עכשיו, אני לא יודעת למה אני משקרת לילד קטן, אבל אם אני ממש מתכוונת לעשות סדר בביתי שלי, השקר על אליהו קטן יחסית.
אני מבשלת וצולה ועושה כל מה שצריך, כדי שצאן הקודשים שלי יהיו מאושרים. והולכת לנוח עם ספר. יונתן הקטן מסתובב סביב מיטתי בהתרגשות. "את חושבת שיבוא?” מי, אני שואלת. "רווס-באצ`י”. לא, הוא לא יבוא. "אבל למה הוא ילך לכולם ואלינו לא?” , רווס באצ`י לא ילך לאף אחד. אבל אליהו ילך לכולם וגם אלינו יבוא. "ומה אם הוא ישכח אותנו?” הוא לא ישכח, הוא הולך לכל היהודים. "אבל מה אם לא יהיה לו זמן לכולם?” הוא עושה לו זמן, הוא רגיל ,הוא עובד בזה הרבה שנים. מקסימום יבקש שעות נוספות. "וכמה זמן ישב איתנו ?"כמה שירצה. "הוא יאכל איתנו?” לא, אבל הוא ישתה מהיין. אנחנו נכין לו כוס יין משלו.עכשיו הילד חושב וחושב – "תגידי, אנחנו יכולים כבר לסדר את השולחן אפילו שזה עוד יום בחוץ?” כן. אנחנו יכולים.
אני שמה מפה לבנה על השולחן מוציאה את צלחות החרסינה של הוצ`נרויטר (חרסינה לבנה, םרחים צבעוניים, זהב מסביב – לכל הונגריה ממוצא רומני יש כזה) וסכו"מ מכסף. יונתן , יואבי ואני, מסדרים צלחות, כוסות וגביעים, וכף וסכין מימין ומזלג משמאל. והשולחן מתמלא יופי. ואני שמה על השולחן את הואזה מקריסטל שדודה מגדה קנתה לי, עם זר של ורדים לבנים. יונתן בא אלי מבוהל ובידיו הפיתות מהמטבח "הגננת לא מרשה פיתות!”. נו, עם אדושם אני אסתדר כבר, אבל לצאת נגד הגננת? אנחנו מחביאים את הפיתות במקפיא, למקרה שהגננת תחליט לקפוץ לביקורת.
הילדים מסתובבים סביב השולחן ומתרגשים. יונתן בא אליי ואומר "מיז`י" (כן, הוא לא קורא לי אמא, וכן, יש לו הפרעת היגוי ) "אולי אנחנו יכולים לעשות את השדר עכשיו?” השעה שתיים. ואני אומרת, בהחלט למה לא. יונתן שואל "ואליהו יבוא אלינו אפילו שזה יום?” בטח שיבוא, הרי הוא פנוי עד הערב.
אנו מתחילים בסדר, יואב ואני קוראים בהגדה לסירוגין. ויונתן מצטרף לשירים כפי שלימדו בגן (ככה אני מפרשת את הזיופים) וכולנו שמחים וטובי לב, אבל יונתן מחכה לאליהו.

הרגע לו חיכה מגיע. אני אומרת:לך פתח את הדלת לאליהו. הוא רץ, פותח את הדלת, ומוריד את ראשו בביישנות. ועכשיו אנחנו מסובים עם אליהו. ויונתן משתתק לגמרי. אני רואה שהוא מסמיק, ולבסוף מופיעות טיפות זיעה קטנטנות על האפון הקטן שלו. מה קרה יונתן? יונתן קם ולוחש לי באוזן "אני פוחד מאליהו” אני אומרת:. טוב, לא בעייה, הנה אני מוציאה אותו. ואני קמה פתחת את הדלת וסוגרת אותה.
מיד רואים כי אבן נפלה מליבו של יונתן.. אחרי זמן מה הוא אומר "תגידי, הוא אולי ירצ`ה לחז`ור?” מה, אתה רוצה אותו? "כן”.
לך קרא לו. ויונתן רץ ופותח את הדלת.
ומשתתק, ומאדים.
יונתן מה קרה. לחש באוזן "אני פוחד מאליהו.” זה מתחיל לעצבן אותי. תסתכל סביב, יש פה מישהו חוץ מאיתנו? "כן" מי? "אליהו”. איפה הוא? "לא יודע אבל הוא פה”. עכשיו יואב, שאוהב להתערב במקרים כאלה כדי לנחם את אחיו הקטן אומר "יונתן, תראה את היין בכוס של אליהו, היין זז, בדיוק עכשיו אליהו שותה”, והוא מרעיד קצת את השולחן. אני עצמי נבהלת ובטוחה שעוד מעט יתגלה לנו רווס- באצ`י בתוך הכוס. יונתן מתחיל לבכות "מיז`י מיז`י מיז`י תוצ`יאי אותו!”
נו, אני קמה כמו מטומטמת וכבר כועסת על אליהו, לא מבינה אותו, מה זה להפחיד ילדים קטנים בליל הסדר. אני פותחת את הדלת ואומרת ,אליהו לך מפה ואל תחזור!”
יונתן נרגע, אנחנו שרים קצת, אוכלים הרבה, ואחרי זמן יונתן תולה בי את שתי עיניו ושואל מאד בשקט "מיז`י את חושבת שהוא עוד ליד הדלת”.
למה?!
"אני רוצ`ה אותו חז`רה"
אני רואה אדום: "אתה לא תקבל אותו! הספיק לי! גם לו הספיק! מה, אליהו הוא היו -יו שלך? תלך תבוא, תלך תבוא, תלך תבוא?!" ואני כבר "רוקדת" בזעמי ריקוד דבילי עם קפיצות והרמות ידיים. עד ששני הילדים מתפקעים מצחוק.
עכשיו אני מתיישבת, עייפה וכועסת. אני מרגישה איזו אי נוחות בצוואר, או אולי בעורף, הראש שלי מתאמץ להישאר ישר. מה זה יכול להיות? יש פה רוח לא נעימה. היתכן?

"הצוג"?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

87 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת