1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

שנינו (סיפור לשבת)

23/03/2013
עמדתי לי בתחנת הרכבת וחיכיתי לרכבת הבאה לראשון לציון. היא הייתה אמורה להגיע כבר לפני עשר דקות, אבל לפי השלטים האלקטרוניים היא תתעכב בעוד כמה דקות.
הרציף היה מלא באנשים ממורמרים ועצבניים. אמנם היה זה יום  מרץ שהיה אמור להיות אביבי, אבל הטמפרטורה נשקה לשלושים מעלות (למעשה אם זו הייתה נשיקה השפתיים של הטמפרטורה היו ודאי נשרפות!)
 
לידי עמד בחור כבן עשרים וחמש שהיה לבוש בחליפה בעלת גזרה מיושנת. את עיני משכה התספורת שלו – תספורת בצורת קערה מוזרה. הוא הזכיר לי מישהו אבל לא הצלחתי להבין את מי.
הבחור כנראה חש שאני מסתכל עליו כי הוא הרים את מבטו מהספר שהוא קרא ואמר לי: "אני חופר פיגמי".
 
"סליחה?" – שאלתי בהפתעה. הייתי בטוח שלא שמעתי טוב.
הוא חזר על דבריו – "אני חופר פיגמי" – ואז הוסיף – "ספר מצוין מאת צ`ארלס הוטריי. קראת במקרה?"
שם הסופר נשמע היה לי מוכר אבל לא הייתי בטוח. "צ`ארלס הוטריי?" – חזרתי על השם בשאלה.
"צ`ארלס הוטריי" – הוא אישר והוסיף – "וגם עוזרי החירשים סייעו בכתיבה. אני רק בפרק הראשון."
 
"ומה קורה בפרק הראשון?" שאלתי. חשבתי שאולי אם הוא יספר על העלילה אולי אזכר בספר. לחילופין, אולי תוך כדי השיחה אזכר מאיפה הבחור הזה מוכר לי.
"בפרק הראשון דוריס מקבלת את שיבולת השועל שלה". זה לא היה הגיוני ולא קידם אותי לשום מקום.
 
"לאן אתה נוסע?" שאלתי אותו בניסיון להסיט את השיחה לנושאים יותר מקובלים.
אבל כנראה שאצלו "מקובל" לא היה מקובל, כי הוא ענה לי – "שנינו נוסעים לשום מקום, מבזבזים כסף שמישהו אחר הרוויח בעבודה קשה"
 
הסתכלתי סביב לראות למי הוא מתכוון כשהוא אומר "שנינו" אבל לא ראיתי אף אחד שנראה קשור אליו. הייתכן שהוא התכוון אליי?
הבחור המוזר המשיך, כאילו קרא את מחשבותי: "אתה ואני נוסעים ביום ראשון, אבל לא מגיעים"
 
באמת היה יום ראשון ובאמת לא הגענו לשום מקום בגלל הרכבת המחורבנת הזאת. איפה היא?
אמרתי לו: "אני בדרכי חזרה הביתה". כי זו הייתה האמת.
הוא ענה לי: "כן, אנחנו בדרך הביתה. בדרך הביתה. בדרך הביתה. אנחנו הולכים הביתה"
 
התחלתי לחשוד שמדובר בחולה נפש שברח ממוסד סגור. אולי ראיתי את התמונה שלו בחדשות?
שאלתי אותו: "ואיפה הבית שלך?"
הוא ענה, לא לגמרי לעניין: "שנינו שלחנו גלויות וכתבנו מכתבים על הקיר. שרפנו גפרורים והרמנו תפסים בדרכנו הביתה".
 
היו כאן כמה רמזים ללא ספק. הכתיבה על הקיר דיברה מן הסתם על פייסבוק. האם הוא אחד מחברי הפייסבוק שלי? היו לי כאלף כאלה, כך שלא יכולתי לפסול זאת על הסף. אבל מה לגבי שריפת הגפרורים? הוא פירומן? והרמת התפסים? גנב פירומן שהוא גם חבר פייסבוק שלי?
הוצאתי את הסמארטפון מהכיס וניסיתי לעבור על רשימת החברים שלי בלי שהוא ישים לב.
 
הוא כנראה בכל זאת שם לב שאני מנסה להבין מיהו ואמר: "לשנינו יש זיכרונות ארוכים יותר מהדרך שעשינו עד כה"
זיכרונות? לצערי זה לא הזכיר לי כלום. החלטתי להפסיק את המשחק. התנצלתי והודיתי שאני לא זוכר אותו. ביקשתי שיזכיר לי מאיפה אנחנו מכירים.
 
הוא חייך ואמר: "אתה לא זוכר? שנינו לובשים מעילי גשם ועומדים לבד בשמש. שנינו רודפים אחרי ניירות ולא מגיעים לשום מקום, בדרכינו הביתה. אנחנו הולכים הביתה!"
 
זה עדיין לא הזכיר לי כלום. אמרתי לו: "מצטער, אני לא זוכר שדבר כזה קרה. תזכיר לי בבקשה איך קוראים לך?"
הוא חייך שוב ואמר בפליאה : "ג`ון, אתה לא זוכר אותי? זה אני פול!"
עניתי לו: "אני חושב שהתבלבלת כי אני לא ג`ון. אני מוטי. והנה מגיעה הרכבת שתיקח אותנו הביתה"
הוא התנצל ואמר: "אני מעדיף להאמין בזה"
 
 
 
מוסר השכל: לפעמים כששני זרים נפגשים הם עדיין נשארים זרים.
 
שבת שלום!
 
תודה לביטלס שכתבו את השיר המקורי.
הרשומה מוקדשת לעננת שחזרה הלילה הביתה אחרי שלושה שבועות בארה"ב.
 
והרשומה המומלצת היא – פיסת היסטוריה – בבלוג של חובבת צילום
 
 
גם השיר הבא מוקדש לעננת:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

86 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת