00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

דקות של נצח

"המסע אל עצמי" רשומה מס. 3 

בבקרו של היום השני במסע אל עצמי, כשהיער הקסום עטף אותנו בהודו ויופיו, והעצים חיזקו בנו את התחושה שרק מי שנמצא במקום, באוירה ובסיטואציה יכול היה לקלוט, זכינו לחוות את הרגעים שחיינו לפניהם ואחריהם לא היו ולא יהיו עוד אותם חיים.

לא יכולתי ועדיין להכיל את הכל בתוכי ולכן בחרתי להביא לכאן ולשתף בחלק מהתחושות שהיו בי באותן שעות ורגעים. וגם אם בשורות אלו רב הנסתר על הגלוי, עדיין נפעמת לנסח ולשתף בפיסות-ההויה, כמו גם ולהיות בהן פעם אחר פעם... 

 

 

הכתיבה על אותן פסיעות מדודות בדרך אל הריפוי,  מפגישה אותי עם חלקי הפרטים והתמונות.  אני זוכרת בוודאות עד כמה חששתי מהרגע  בו "יגיע תורי" עד שהרחקתי לכת והשתעשעתי במחשבה: שבטח כבר שכחו אותי, שהרי כמעט כולם כבר "עברו"  וזאת ההוכחה המוצקה שאותי: בעצם לא אוהבים...

עיני כמו עיני כל מי שפסע באותו יום "בנתיב ההוא" בינות עצי האורן, היו עצומות. גופי היה דרוך ופעיל, כמו עשה את המוטל עליו בעודי רפויה, מאפשרת ומתמסרת לרגשות לפרוץ מתוכי מבלי שאנהל אותן ולא אמדוד,  מבלי שאבקר או אקפיד על אותה השליטה האופינית לי. 

שחררתי. הייתי אני אני. נטולת מסכות ואגו. אפשרתי לעצמי לכאוב, לפחד ולהתבלבל. אפשרתי לקבל ולהרגיש וכמי שמכירה את עצמי... זה לא היה ברור מאליו. 

הרהרתם פעם בסוגיה עד כמה קשה לנו להרגיש באמת עד הסוף את מה שאנו מרגישים מבלי לזייף ולרמות את עצמנו?מבלי לספר לעצמנו  מיני סיפורים שאנו לומדים לאט להאמין בהם עד שאנו מתנהלים על פיהם גם מבלי שנודה בכך-בפני עצמנו? 

מרבית חיינו אנו מתנהלים על פי דפוסי חשיבה המייצרים את מציאות חיינו. בורחים מהתחושות ומהרגשות באנספור דרכים ותרוצים שאנו מספקים לעצמנו. (גם מבלי לומר אותם). אינספור פעמים אנחנו לא מאמינים בעצמנו וגם לא מאמינים שיש ביכולתינו לסמוך על הסובבים אותנו באשר הם. עוטים מסכות, שוקדים להראות חזקים, רואים בחולשה כשלון, כשבעצם אנו מונעים מעצמנו להיפתח, להתקדם, להרגיש ולהיות .  

 

 

היום כאשר יממות בודדות חלפו מאותה חויה, אני לומדת עוד ועוד ומבינה. בכל יום שעובר אני מפנימה משהו נוסף. לומדת לדייק.לומדת להרגיש. לומדת להתנהל לאט, להיות ברגע ולא לברוח מפניו, בוחנת האם התגובה אליה אני מורגלת כבר שנים היא הראויה והנכונה לי או שמא יש גם פתח לתגובה חדשה, שונה אחרת... 

לא תם ולא נשלם המסע אל עצמי. אני על אם הדרך. לומדת לאהוב גם את עצמי. 

 

 

 מזמינה אתכם לקרא את הרשומות הנוספות במסע אל עצמי: 

"המסע אל עצמי" רשומה מס. 1

"המסע אל עצמי" רשומה מס. 2

 

 

תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו. 

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת