00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

החיים זה לא פיקניק...

                     

האביב כבר כאן וזו התקופה הכי נעימה לצאת לטיולים בחוץ. מזג אוויר נוח, הטבע מתעורר ומפזר ניחוח רענן ואווירת התחדשות כללית באוויר. אז למה בכל זאת לא נוח לי??

הטבע ואני מנהלים יחסים מורכבים. בדיוק כמו עם הזוגיות שלי. קשה לי איתו ואי אפשר בלעדיו. רק להבדיל, את הטבע אני משאירה בחוץ אחרי שהתענגתי ממה שיש לו להציע...

אני מאוד אוהבת טבע ונופים. נוף קסום בשבילי הוא כמו מים לפרח כמו אוויר לנשימה. אבל דווקא בתקופה הכי נוחה בשנה, אני הופכת להיות נורא רגישה. האלרגיה מצליחה להשתלט עלי ואני מתחילה לפרוח יחד עם כל מה שצומח בעונה.  אני מתעטשת, מתגרדת ובעיקר מתרגזת. מאוד מתרגזת...כשכולם מתמוגגים ונהנים, אני עסוקה בלקנח את האף, להתגרד, לשפשף ת`עיניים הדומעות ולחפש מקום מסתור, להתגונן מפני התקפת יריב עונתי.

ואל תשאלו אותי לאיזה זני פרחים אני אלרגית...יהיה הרבה יותר קצר אם אצטרך לענות על מה אני לא! הטסטים הראו על אלון, אלה, ברוש, זית, אקליפטוס, אורן, כל סוגי הדגנים ועוד...לא כולל קרדית אבק הבית, אבל זה לא שייך לעניין עכשיו...
אז מה הפלא שלא בא לי לצאת לחיק הטבע עם מטען ביולוגי שכזה. רק הברוש שצומח מתחת לחלון חדרי, מזכיר לי לחפש קצת מרגוע ומזור הרחק מביתי...
 

           

כמו כל אדם עירוני גם אני מחפשת קצת שקט נפשי רחוק מהמולת העיר. יש תמיד הרגשה כזו שאם נצא לשוח בצל העצים לערוך פיקניקים, נחזור הביתה הרבה יותר רגועים. אז גם אני רוצה לצאת ולהירגע, אממה...ההתארגנות ליציאה מצליחה להוציא ממני את השלווה שהולכת ומתהווה. אני מצטיידת בחבילות טישויים, כדורים נגד אלרגיה, פניסטיל ג`ל נגד פריחה ונורופן במידה ותפתיע המיגרנה. אז אני מתחילה להתלבט אם בכלל שווה לי לצאת. אבל ת`אמת? זה לא רק זה. יש בעצם עוד הרבה דברים שמפריעים לי עם תנאי שטח בחוץ. זה לא שאני מפונקת או פרימדונה, וגם לא אובססיבית או סטרילית במיוחד...פשוט לא נוח לי לסקל רגליים שאיבדו את גמישותן מזמן, בישיבה מזרחית על מחצלת או שמיכה זרוקה על הדשא. או לאכול סביב שולחנות פינקניק מעץ וספסלים מטונפים. לא סובלת שמתעופפים מסביבי ברחשים או זבובים ובכל ביס לפחד שאחד מהם יתבלבל בדרך ויכנס לי לפה...שונאת להיעקץ ולהתגרד מיתושים טורדניים, ואם פתאום מתעופפת מעלי דבורה או צרעה...או שאני צריכה לרוץ לחפש שירותים בסביבה...אני בכלל בצרה. בקיצור, הבנתם נכון. זה הורס לי את כל ההנאה. וזה לא משנה אם יצאתי לפיקניק זוגי רומנטי, או לטיול משפחתי בפארק ציבורי. ההרגשה אותה הרגשה. והס מלהזכיר בכלל את האפשרות של לינה באוהל או מתחת לכיפת השמיים... אוי...אז אני בכלל ממעטת לצאת או מתקפלת וחוזרת.

                

אבל עם כל זאת אני לא מוותרת לצאת לטיול בכל הזדמנות. משתדלת לבחור לי אתרים מתאימים ומסלולים קצרים. להתפעל מאותם נופים כשאני הולכת לאיטי על טיילת מרוצפת ולא מגיעה מתנשפת, מותשת וזועפת, אחרי שטיפסתי על גבעה תלולה או דרך מסורבלת...
מה שכן, כמו אחרי כל טיול בחוץ, בין אם זה למושב, קיבוץ או כפר, אני תמיד חוזרת עם הרגשה טובה לעיר הגדולה, ולא כי אני סתם פתאום יותר רגועה...אלא מתוך אהבה לעירי חיפה. ולא אל תטעו. זוהי לא רשומה המוזמנת מטעם העירייה...אני זו שפתאום מעריכה מהי באמת איכות חיים נכונה. זה נותן תחושה שאפשר להנות משני העולמות. הטבע והעיר. הירוק שפורח מסביב לבתים ויללות התן הנשמעות מעבר לואדי בערבים, ויחד עם זאת להיות קרובה למרכז העניינים. 
לפעמים אני תוהה למה אנשים מעדיפים לגור בישוב מרוחק ומגדירים אותו כמקום איכותי? הם חולמים לקום בבוקר עם ריח הפרדסים וציוץ ציפורים, אבל תכל`ס שעות רבות ביום הם בדרכים, תקועים בפקקים. אז מה שווה לגור בעיירה שכוחה אם יוצאים לעבוד/ללמוד/לקנות/ולבלות רק בעיר הסמוכה??

              

לא מזמן קראתי הגדרה מעניינית מהי עיר. "עיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם בו זמנית לקיים מערכות יחסים עם אחרים, תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת". הגדרה שמצאה חן בעיניי כי היא משקפת את הפרטיות שיכולה להתממש רק בעיר, לעומת הקירבה ו"הדבקות" שנוצרת בישוב קהילתי. אה...ואם ההגדרה הזו מזכירה לכם עוד משהו...זה לא מקרי...לי היא קצת מזכירה בעצם את מה שמאפיין כאן בבלוגיה.. אנחנו משתפים אחד את השני בשיגרת החיים, אבל שומרים על הפרטיות ולא מזדהים...

אז זהו חברים. תחליטו מה מתאים לכם. לגור בקיבוץ או מושב, במיצפה או בהרחבה, אני אמשיך להישאר לגור בעיר חיפה.

                        

חג אביב שמח לכולם!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת